כתבות מאת אריאלה אזולאי
-
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים
את המצלמות שיצר חיים דעואל לוסקי נכון לתאר בתור מכשירים איקונוקלסטיים. הם לא מנתצים דימוי זה או אחר אלא את תנאי האפשרות לייצורו של דימוי אחד מזהה ומזוהה.
-
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ה׳
לחלקו הקודם של המאמר >>> המפץ הגדול ומשטר הראייה הריבוני–קנייני–אינסטרומנטלי חשיבות פרויקט המצלמות של דעואל לוסקי היא בכך שהוציא את הצילום מתוך הקופסה השחורה שבה הוא הוטמן כטכנולוגיה. המצלמות מנכיחות את הצילום כמערך יחסים לא מקובע שבמסגרתו הפקת תצלום היא רק אופציה אחת. כל רכיב של המצלמה עובר פרובלמטיזציה ומאבד את מעמדו כפתרון היחיד לטובת […]
-
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ד׳
לחלקו הקודם של המאמר >>> זירת הרצח כמה שנים קודם לכן, ב-1995 כאשר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין נרצח, פניתי לדעואל לוסקי וביקשתי ממנו להפעיל מחדש את מצלמת צפון–מזרח–דרום–מערב (צדמ“מ) ששימשה אותו בשנת 1992 בקו התפר בירושלים.53 רצח רבין נחווה כרגע מטלטל. התפתינו להאמין שהסכמי אוסלו היו רגע של מפנה, ולא השכלנו לראות שהם נחתמו […]
-
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ג׳
לחלקו הקודם של המאמר >>> לא בלחיצת כפתור הקופסאות שדעואל לוסקי בונה עבור מצלמותיו שחורות ברובן. אך אלה אינן קופסאות שחורות. הן אינן מארזים של מכשיר שאופן פעולתו מוכר ליצרן ולמפעיל, ואפשר להציגו וללמדו, בקלות יחסית, כדי להשיג תוצאות ידועות מראש. התצלומים שמצלמות אלה יוצרות אינם קריאים בהכרח, ואינם יכולים להיחשב כייצוגים מזוהים של אנשים, […]
-
היסטוריה קצרה של צילום בזמנים חשוכים – חלק ב׳
* לחלקו הראשון של המאמר >>> בין יתר ההבדלים בין שתי הפנורמות אפשר למנות את מיקומו של הסובייקט. הפנורמה האופקית מנכיחה בדימוי המצויר את מיקומו של הסובייקט המתבונן – תייר העומד על פסגת הר ומתבונן בנעשה סביבו. הפנורמה האנכית לעומת זאת, מייצרת רצועה ארוכה ונדרשות כמה וכמה רצועות על מנת להשלים מעגל פנורמי היפותטי. גם כך נצרך הצופה […]
-
דיוקן ההוצאה להורג
- מסה
- 03/10/2012
“הקושי להכיר בזוועה אינו נובע רק מכך שזו אינה מותירה בתצלומים חותם חזותי, אלא גם מכך שכאשר המצולם הוא פלסטיני, אין הוא מופיע כאדם הקורא קריאת חירום בשעה שעומדים להוציא אותו להורג ללא משפט”.
-
מוזיאון האסונות המשטריים
- דעות
- 26/05/2012
ביום שישי ה-1.6.2012, תשיק הוצאת הספרים “בוקימן” את ספרה החדש, “המוזאון העתיד לבוא”. בספר, שהמאמר המפורסם בו לקוח מתוכו, משתתפים יותם דביר, ד”ר אריאלה אזולאי, וד”ר גדעון עפרת. השלושה ירצו וינהלו דיון פתוח לקהל באירוע שיערך בבניין בצלאל בת”א, רח’ סלמה 60, ב-10:00. במקום ניתן יהיה לרכוש את הספר, וכן את הספר הקודם של בוקימן, […]
-
-
מטעם מדינת כל אזרחיותיה
- ביקורת
- 01/01/2012
בתשובה לשאלה של חברות “תנועה ציבורית” מהי אמנ/ית מדינה? דברים שנאמרו בכנס לציון חמש שנים לפעילותה של התנועה.
-
מכתב פתוח לדפני ליף
- דעות
- 15/09/2011
פעם אחר פעם שמעתי את הטענה ש”המחאה הזו אינה פוליטית”. פוליטי, השבתי, אינו האופן בו בני אדם מדברים על המציאות או האופן בו הם מייצגים לעצמם אותה אלא האופן בו הם הווים, נמצאים זה עם זה, חולקים עולם.
-
התעוררות אזרחית
“שימורו של המרחב הציבורי כמרחב משותף מותנית בכך שליחידים וליחידות המתקבצים בו תהיה נגישות לבית. נגישות לבית מהווה איפוא תנאי לקיומו של מרחב ציבורי. זהו לא תנאי שנועד להגביל את עצם כניסתם של יחידים למרחב הציבורי ולקבוע מי מהם זכאי להשתתף בו. זהו תנאי שמבטיח שהיחיד לא יהפוך את המרחב המשותף לשלו באופן שידיר ממנו אחרים”
-
טיול לארץ התווים
- דעות
- 17/06/2010
דברים שנאמרו בערב לזכרו של אדם ברוך. החללית, תל אביב, מוצאי שבת 29.5.2010 כמה מלים על אדם ברוך, על משרוואה, גיבור הסיפור “עטור מצחך” (1982) ועל אמיר מחול. על כך שבשעה שאמיר מחול חשוד על ידי השב”כ, כולנו משת”פים של השב”כ. לפני כמה ימים, בכנס בירושלים, אמרה לי ידידה פלסטינית, אזרחית המדינה – “זה הסוף […]
