מה זה הדוקק הזה?

אתמול בערב צפיתי באחת מתוכניות “דיבור חדיש” באינטרנט. התארחו בתוכנית זמרת האופרה חן רייס, סולנית “הספר מסביליה”, והבמאי ניב הופמן. להלן כמה מרגעי השיא:
המראיינת מירי חנוך שואלת את רייס: “את לא נראית כמו זמרת אופרה שאנחנו רגילים לראות. מה זה הדוקק הזה, איפה תיבת התהודה”?

רייס עונה: “היום זמרות אופרה נראות כך… עידן הבימאים שחשוב להם שהזמרת לא תיראה כמו טנק, כי במרכז האופרה תמיד יש סיפור אהבה, ואיך רומיאו יתאהב בז’ולייט ממבט ראשון אם היא לא נראית יפהפייה”?

אסף הראל מגיב בבדיחות הדעת שלגברים חשוב האופי, מה זאת-אומרת. עונה לו הזמרת ללא שמץ של ציניות: “זה קורה באיטליה, גברים איטלקיים, בכל זאת, מסתכלים על החיצוניות… היום זמרת אופרה צריכה לשיר טוב, להיראות טוב, לשחק טוב, לרקוד טוב, דורשים מאתנו הרבה”.

זמרת האופרה חן רייס (צילום: יח"צ)

המראיין אסף הראל שואל: “זה עדיין רלבנטי אופרה היום לאנשים צעירים בלי ערך נוסטלגי?”

רייס: “בהחלט, תבוא לראות את ‘הספר מסביליה’ ותראה איך מעבירים אופרה שנכתבה לפני מאתיים שנה לימינו-אנו. סוף-סוף יש לי סיבה לצרוח… זה הרגע שאני מורטת שיערות מן הרגליים וכל מריטה מלווה בקולורטורה… שזה צלילים גבוהים שרוסיני כתב אותם. בעבר… הזמרת השמנה עמדה עם שמלה מאוד יפה וכמו דיווה שרה את זה בצורה טכנית מאוד… עכשיו אני יושבת בבייבי דול ואני מורחת שעווה וכל פעם כשאני מורטת אני צורחת”.

עתה, לאחר שכה התרשמנו לא רק מגזרתה המדוקקת של זמרת האופרה, אלא אף מפניני תיבת תהודתה, פונה הראל להופמן בשאלות. בין היתר הוא שואל: “כאנשים לעבוד איתם… איך זה זמרות אופרה? דיוות? ספר קצת על העבודה”.

הופמן: “ככל שעובדים יותר עם זמרי אופרה אתה מבין שזה אנשים שיש להם את אחד התפקידים, אחת העבודות הקשות ביותר בעולם, באמת, אני לא חושב שאני מגזים. זה אנשים שצריכים לעמוד לפעמים ערב-ערב על במה, לשיר בשפה שהיא הרבה פעמים לא שפת האם שלהם, לשחק, לפעמים לרקוד, ולעשות דברים עם הקול האנושי שרוב בני האדם יכולים רק לחלום עליהם. ולצורך זה הם לומדים, הם לא מפסיקים ללמוד, הם לא מפסיקים לנסות להשתפר, להכשיר את עצמם, זה לא נגמר. זה לא נגמר.”

כל מילה מיותרת. הראיון היה יכול להשתלב מצוין בפינת “רגעי קסם” של התוכנית.