בפער בין מה שיש לעדי שמעוני להגיד על התערוכה שלו בגלריה P8 לבין מה שמוצג בה מסתתר משהו שלא נמצא בתוך ממלכת הידע האנושי. אני מסתובב איתו בתערוכה שלו באחר צהריים חם, והוא מסביר על העבודות. זה דבר שקורה. האמן מכיר את העבודות של עצמו, יש לו מה לומר עליהן. יש לו חששות לגבי חלק מהן, התלבטויות לגבי הצבה, שאלות של אסטתיקה ותוכן, אפילו גלישה קלה למוסר. ״איך ההורים שלך התמודדו עם הצילומים האלו?״ אני שואל, ועדי עונה כי הוא מוכן לשאלה הזאת. הוא עונה שזה לא היה להם קל, אבל הם רגילים לכך שהצילומים שלו פרובוקטיביים.
עדי שמעוני, מתוך ׳אווה׳
בתערוכה ״אווה״ מוצגים צילומים של עדי ושל אהובתו, מושא תשוקתו, אם הילד המשותף שלהם וזוגתו – אווה. היא מצולמת במחווה לצילומים של נשים אייקוניות מתולדות הצילום, באופן שמזכיר צילום אירוטי, במחוות מצחיקות ובהבעות דרמטיות. עדי מסביר לי שאווה העניקה לו חופש אמנותי בבחירה של העבודות, וחופש לחשוף אותה, אותו ואת מערכת היחסים האינטימית ביניהם באופן מוחלט וללא מגבלות. זה ברור. זה ניכר. זה לא היה יכול לעבוד אחרת.
עדי שמעוני, מתוך ׳אווה׳
בעבודה גדולה בחלל המרכזי, דמותה של אווה חשופת חזה עם מכשיר שנראה כמו משאבת חלב. זה מתאים לתמונה הסמוכה, שבה אווה נראית עם תינוק על הידיים. ״לא, אני חושב שזה היה הדייט הרביעי שלנו״ מספר לי שמעוני, ״הרבה אנשים חושבים שזאת תמונה שצולמה אחרי הלידה.״ בסדרה אחרת, אחוריו של עדי נראים עם פרח פרח נעוץ בין הישבנים. המסגרות של התמונות צבעוניות, בהתאמה למה שמוצג בהן. באחת התמונות נראה חתול לועס חתיכת בשר ברחוב, ליד תמונה של חבל התבור של התינוק החדש שזה עתה נולד.
עדי שמעוני, מתוך ׳אווה׳
אווה היא אדם שאני לא מכיר. אני חושב על כך שלצלם את בת הזוג זאת פעולה נפוצה בתערוכות גמר בבתי הספר לאמנות. משהו בהתלהבות מהכניסה אל תוך עולם האמנות, יחד עם ההתלהבות מאהבה צעירה מתחבר לעיתים קרובות במהלך הלימודים. אצל שמעוני, למרות התוכן המוכר של צילום בת זוג, מדובר על משהו אחר – היא העניין אבל גם לגמרי לא העניין. התוכן הצילומי לא מצליח ללכוד את החוויה הרגשית, המילים לא מצליחות להסביר ונשארות אינפורמטיביות. אווה היא תערוכה שאפשר לכתוב עליה, אבל אסור לדבר עליה. אני יכול לנחש שכשאווה האשה ראתה את דמותה על הקיר, היה ברור לה שגם אם זהו פן שלה שמוצג בתערוכה, ולמרות החשיפה, היא שמורה היטב מאחורי הדימוי המוצג שלה.
התערוכה ״אווה״ תוצג עד ה27 לספטמבר בגלריה P8
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
