אמנית בפני עצמה

התערוכה ”ציורים ורישומים מוקדמים” של האדריכלית הבינלאומית זאהה חדיד (1950–2016) מסקרנת, מרשימה ומפתיעה – במיוחד משום שהיא מקיפה רק את התקופה הראשונה של יצירתה, בשנים1993–1970 .

בשנת 1972 החלה חדיד ללמוד אדריכלות ב-Architectural Association בלונדון, וסיימה את לימודיה ב-1977. בהמשך שיתפה פעולה עם ראם קולהאס (Rem Koolhass) ואליה זינגאליס (Elia Zenghelis) במשרד OMA, ולאחר שנים הקימה את המשרד “זאהה חדיד אדריכלים”. התערוכה נחתמת ב-1993, אז הוקם הבניין הראשון שתיכננה כאדריכלית עצמאית – תחנת מכבי-האש בוויטרה (Vitra), גרמניה.

כמה מהעבודות המוצגות בתערוכה מוכרות למבקרי אמנות ואדריכלים מהתחרויות הבינלאומיות שחדיד התמודדה בהן. הבולטת שבהן היא “הפסגה” (“The Peak”), בניין שהיה מיועד להיות מוקם בהונג-קונג, סין, בשנים 1982–1983. חדיד זכתה על הפרויקט במקום הראשון, אלא שהבניין לא נבנה לבסוף.

ככלל, אוצרי התערוכה בחרו להציג את הציורים והרישומים של חדיד כעבודות אמנות בפני עצמם, וזו גם צורת הצפייה הנכונה בהם. ועדיין, ניתן לראות בהם רמזים ברורים לבניינים שבדרך.

בתערוכה מודגש מקור ההשפעה המרכזי על חדיד – האוונגרד הרוסי מתחילת המאה ה-20, בעיקר הסופרמטיזם ונציגיו מלביץ’, טאטלין ורודשינקו. בין עבודותיה החשובות של חדיד ניתן למנות את אלו הקשורות לטקטוניקה, כמו “הטקטוניקה של מלביץ'” (“Malevich’s Tektonik”, 1976 -77) ו”האוטופיה הגדולה”, תערוכה שהוצגה בניו-יורק בשנים 1992–1993. במיוחד מעניין הציור הגדול באקריליק ובצבעי מים “טקטוניקה, האוטופיה הגדולה”, משנת 1992, שנראה כמיצוי של רישומים וציורים רבים מהסופרמטיזם ובמרכזם מגדל טאטלין, שנחשב סמל התקופה.

זאהה חדיד, “איזומטריה כללית” מתוך פרויקט “הפסגה” בהונג קונג, 1983. באדיבות גלרית סרפנטיין סקליר ורם אהרונוב, צילום: רם אהרונוב

חדיד עצמה כתבה ב-2007: “תמיד התעניינתי בקונספט של פיצול לחלקים, ברעיון של המופשט, בהתפצלות, חזרתיות וייצור המוני. עבודתי התקשרה עם תחילת האוונגרד הרוסי, ובאופן מיוחד עם העבודה של קשימיר מלביץ’. הוא השפיע עלי בראש וראשונה כנציג האוונגרד המודרני וביחסו לקשר שבין אמנות לעיצוב. מלביץ’ חשף את המופשט כעיקרון נסיוני שיכול לקדם את העבודה היוצרת לרמה של חדשנות שלא נודעה קודם לכן. המופשט הזה איפשר רמה גבוהה יותר של יצירתיות”. קשר זה בין אמנות ועיצוב הוליד את שני כיווני היצירה המרכזיים בעבודתה של חדיד – אמנות ואדריכלות.

הקבוצה הגדולה ביותר של העבודות מפרויקט מסוים אחד המוצגת בתערוכה היא ללא ספק ”הפסגה”. זאת היתה גם ההגשה הרחבה והשלמה ביותר לתחרות אדריכלית שחדיד ביצעה בתקופה הראשונה. העבודות מרוכזות באחד משני חללי הגלריה, ששימשו בשעתו לאחסון אבק שריפה ועברו ב-2013 שימור והסבה לגלריה על-ידי משרדה של חדיד. ריכוז הציורים והרישומים בחלל אחד מדגיש את חשיבות הפרויקט מבחינה היסטורית ואת הקרבה בין אמנות לאדריכלות ביצירתה של חדיד.

תחרות “הפסגה” נועדה להקמת מועדון בידור, נופש ושעשועים בשילוב עם דירות-גג מפוארות. המבנה, השוכן בקצה הגבעה שלמרגלותיה משתרעת העיר הצפופה הונג-קונג, נועד להיות סמלה המודרני של העיר. התצוגה כוללת את רוב חלקי ההגשה האדריכלית – משרטוטי חתכים ומבט איזומטרי ועד ציורים ענקיים על קנבס ונייר, שאחד הבולטים שבהם הוא ”סערת שלג סופרמטיסטית של קונפטי” (“Confetti Suprematist Snow Storm”, 1983).

בסוף שנות ה-80 עסקה חדיד בחזון עתידי של המטרופולין. אין בתערוכה ציור שיצרה חדיד באותה התקופה, אבל ב-2014 הושלם ציור שבתערוכה מכונה “מטרופוליטין”, וייתכן שנעשה לכבודה. הציור, הגדול ביותר בתערוכה (548×239 ס”מ), תלוי על קיר לבני החרסית השרופות החשופות מימי המלחמות הנפוליאוניות. לציור לא מצורף כל הסבר, וחבל; הוא נראה כתצלום אווירי דמיוני – צבעוני, מעט תבליטי – ומתאר עיר ופרבריה. הרקע האדמדם מזכיר זריחה, וצבעוניותם של הפרטים מדגישה את אפקט החזון.

זאהה חדיד, “טקטוניה הוריזונטלית”, 1977. באדיבות זאהה חדיד

בתחילת שנות ה-90 הוזמן משרדה של חדיד להגיש הצעה לפיתוחה העירוני של מדריד בספרד. מבחינה היסטורית, גידולה של העיר ניתן לתיאור כשבירה מתמשכת של קליפות: החל בעיר העגולה של ימי-הביניים, המשך בגריד של המאה ה-19, וכלה בגידול הליניארי שהכתיבה הדרך הראשית (Highway) האליפטית במאה ה-20. העיר גדלה בעיקר מזרחה, כשפרברים העשויים ממגדלי מגורים מתפשטים כ-30 מטר מעבר לדרך הראשית ומאיימים לשטוף את הכפרים הסמוכים. על הצוות של חדיד הוטל למנוע את הגידול חסר הצורה ולכוון אותו.

הצוות הציע ארבעה אזורי גידול ופיתוח. בתערוכה מוצג הציור המרשים “חזון למדריד” מ-1992 (174×365.5 ס”מ) לצד שישה ציורים קטנים יותר (82×59 ס”מ) הממוסגרים יחדיו. רק ציור אחד מהם רומז בכותרתו על הצעת ההרחבה הליניארית של מדריד, “ציור לימודי של הרחבה ליניארית” (1993). שאר הציורים נושאים כותרות המציינות את צבעוניותם בלבד (למשל “כתם כתום על לבן”, 1993).

חדיד מוכרת בעולם כאדריכלית חלוצה, בעלת דמיון וחדשנית. היא זכתה במיטב הפרסים והתארים הקיימים בעולם המערבי והמזרחי, החל בפרס פריצקיר לאדריכלות ב-2004 וכלה בפרס סטרלינג (2010-11) ומדליית הזהב המלכותית ב-2016. התערוכה חושפת את השליטה הנפלאה של חדיד בצבע ובצורה, והבחירה להציג בתערוכה עבודות גדולות ממדים מדגישה עד כמה זו אינה תערוכה של אמנית חובבת או של אדריכל שמשתמש בציור וברישום כעזר לעבודותיו האדריכליות. אלו הן עבודות של אמנית בפני עצמה.

Zaha Hadid, “Early Paintings and Drawings”

Serpentine Sackler Gallery

in partnership with Swarovski

London 8 December – 12 February 2017