כמעט נשרף, כמעט נראה, כמעט פועל, כמעט נופל

המונח “חלל אלטרנטיבי” סובל משימוש יתר. כל חלל לאמנות בעיר הזאת הוא חלל אלטרנטיבי. מילא אם באמת היו חללים כאלה – חללים שקיימים למטרות שאינן מסחריות, עם איזה יסוד שיפריד אותם גם מחללים עם אדג’ רדיקלי כמו כמה מהגלריות של דרום תל-אביב.

ואולם – דווקא במרכז, ליד העירייה, נוצרו הנסיבות לקיומו של מקום כזה, ועוד בבניין שהיה שייך פעם לציבור והופקע לטובת מגדלי יוקרה נוספים. כל-כך הרבה כוחות קפיטליסטיים פועלים סביבו בו בזמן – הפרטה, הגדלת פערים, נישול הציבור מנכסיו – שהבניין של גבירול והגלריה שבו גורמים לעיוות במישורי הזמן-חלל ופותחים פתח לחוויה אלטרנטיבית באמת.

פרט מעבודתה של אלה ספקטור

בתערוכה הנוכחית, “4 חדרים”, שאצר איל וקסלר, חולקו ארבעת חדרי הגלריה בין ארבע אמניות שונות. כמו בסרט שעל שמו נקראת התערוכה, שבו ארבעה במאים שונים קיבלו חדר כדי להכין בו את חלקם בסרט המשותף – העבודות שונות מאוד מבחינת הפורמטים והסגנון, אך לכולן קו מאחד, עדין ושברירי; ניגוד גמור לחלל עצמו, שסימני השימוש בו בעבר כחדר מכונות ותפעול עדיין ניכרים.

מכשירי בקרה כבדים וחלונות אטומים עם לבנים ושאריות טיח אינם מתיישבים עם המלאכה המחושבת והמורכבת של האמניות. שוב ושוב חוזרת התחושה שייתכן שהעבודות לא ישרדו עד מועד הסגירה של התערוכה. הן כל-כך דקיקות שאולי יישברו, יפסיקו לעבוד או יתפרקו. הניגוד הזה הוא חלק מכוחה של התערוכה.

המיצב של אלה ספקטור מציג את הרצון שקיים כמעט תמיד אצל אמנים רבים, להשמיד ולשרוף את חלל הסטודיו, את העבודות ואת כל מה שנלווה לחיים האלה – ספרי האמנות, חתיכות הנייר שתלויות על הקיר כרפרנס והמוזיקה שמתנגנת ברקע. ספקטור מזמינה להתמסר ללהיטים שנשמעים מתוך מחשב המק שניצב על השולחן ולהציץ לתהליכי העבודה המוצגים על המסך. היא אף מיקמה את הסטודיו שלה ממש, או העתק מדויק שלו, בקצה החדר. מסביב מוקרנת אש ששורפת את האפשרות של הסטודיו הזה לפעול כמקום שיוצרים בו אמנות. מצד שני, ברור שבלי האש המכלה את הסטודיו, אין לאמנות טובה שום סיכוי להיווצר. הכנות של העבודה נוגעת ללב, ואפשר לדמיין את האימה שהיתה כרוכה בהצבתה.

פרטים מעבודותיהן של נעמה בן יוסף ומיכל אלפרן

נעמה בן-יוסף ממשיכה את רצף העבודות הנעות שלה – מכשירים שנשחקו כמעט לחלוטין עובדים עד שהפונקציה היחידה שלהם היא ניסיון אומלל להמשיך לעבוד. הפעם אלו תצלומים מסתובבים ונעים על צירים קטנים ומנועים זעירים. הם משמיעים קולות מאמץ ומקסימים בתנועה חסרת הפשר שלהם. על עבודה אחרת מוצב פלס מים שאינו מצליח להתייצב ממש ובעבודה נוספת הכניסה בן-יוסף חול צבעוני למסגרת התמונה, כך שתנועתו מציירת את הדימוי בכל רגע מחדש.

דינה קורנוויץ מציגה הקרנה של נוף ילדותה מבעד לשכבות תלויות של בד רשת דק. ההקרנה דרך שכבות הבד מגדילה את הדימוי, וקרניים של אור נשברות בין כל חלק, כך שהאור מתפזר בחדר ועל הבדים כמו שמש בין עלים בסרט הוליוודי.

מיכל אלפרן מציגה עבודות יצוקות מחומר פלסטי שחור – כולן משדרות חוסר יציבות ונמצאות ברגע הקריסה שלהן. באחת העבודות נמתחו רצועות שחורות דקות על מסגרת ברזל, מעין מיטה שאינה יכולה לשאת דבר. עבודות אחרות הן מדף פלסטיק שחור שמאיים ליפול וערימת פלטות קטנות שנראה כמו מיצב המבקר את הצבת העבודות הסטנדרטית בחללי תצוגה.

פרט מעבודה של דינה קורנוויץ

“4 חדרים” היא תערוכה שאינה מתמסרת מיד. היא דורשת הקשבה וזמן. נעים לעבור בין החללים, הם פועלים טוב יחד. העבודות כולן יפות, ועבודת האוצרות של איל וקסלר מעניקה מקום לאמניות ואינה מנסה ליצור אחדות, מה שמאפשר גם לקווי הדמיון ביניהן לבוא לידי ביטוי. יש בחדרים עדינות ומחשבה, יופי ותוכן שמתמודדים עם הימצאותן זו ליד זו ועם החלל המאתגר של גבירול.

“4 חדרים”, מיכל אלפרן, אלה ספקטור, נעמה בן-יוסף, דינה קורנוויץ. גלריה גבירול, רח’ אבן-גבירול 108, תל-אביב