המסתורין הומר בקריצה

התערוכה “ארץ יצורי הפרא”, המבוססת על דימוי שטיחי מלחמה אפגניים, מציגה את הכישרון והמקצועיות של נבט יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקר ובדרכי עבודה מוכרות

בשנה שעברה הציגה נבט יצחק במוזיאון האסלאם בירושלים את “אוריינט אקספרס” – אחת התערוכות היפות שהוצגו פה בשנים האחרונות. לצורך הכנת התערוכה, שנאצרה על-ידי סאלי הפטל-נוה, נכנסה יצחק למחסני המוזיאון ואיתרה כמה תצלומי ארכיון של פריטים הנמצאים באוסף המוזיאלי: אריג, צלחת קרמיקה, תיבת עץ, קערה, פגיון, עמוד קוראן וקטע מכתב יד מאויר. יצחק סרקה את התצלומים, הפכה אותם לתצלומי שחור-לבן, ובעבודת אנימציה מוקפדת חיברה להם קטעים מסרטוני וידיאו שדגמה מיוטיוב. הסרטונים היו קשורים לחפצים באופן חלקי בלבד, אם בכלל. באחד הופיעה רקדנית בטן שנעה על שפת הקערה העתיקה. על גבי הפגיון הוצג סרטון הדרכה לכתיבת ערבסקות.

נבט יצחק – מתוך התערוכה ״ארץ יצורי הפרא״

התערוכה “ארץ יצורי הפרא”, המוצגת כעת בגלריה נגא בתל-אביב, ממשיכה את קו העבודה שהוצג ב”אוריינט אקספרס”. היא מציגה את הכישרון והמקצועיות של יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקרו ובהצלחה של צורת עבודה מסוימת. הפעם משתמשת יצחק בשלושה תצלומים של שטיחי מלחמה אפגניים גדולים המוקרנים בצבעוניות ססגונית על הקירות. בתחילה השטיחים כמעט דוממים, אולם ככל שההקרנה מתקדמת, הדוגמה הצורנית החוזרת על עצמה מתעוררת לחיים. הצורות הקישוטיות זזות ממקומן ומתגלות כאוסף טנקים, מסוקים ורובים המרחפים מעל פני השטיח, יורים, כובשים וזורעים הרס בפני השטח של האריג, הנדמה לפתע לטופוגרפיה בתצלום אווירי. בתום המערכה חוזרים כלי הנשק ונטמעים בשטיחים. הלהבות וסאונד שדה הקרב הדיגיטלי מתפוגגים גם הם, עד למתקפה הבאה.

שטיחי מלחמה אפגניים נולדו ממשבר תעשיית האריגה המסורתית במדינה. מלחמות, תהליכי תיעוש מודרניים ותחרות מצד מדינות אחרות בעשורים האחרונים כמעט שריסקו את תעשיית השטיחים, שפירנסה כ-20% מתושבי אפגניסטן. מקורם של שטיחי המלחמה אינו ידוע, אך עם הפלישה הסובייטית למדינה ב-1979, מלחמת האזרחים ופלישת בעלות-הברית בעשור שעבר, הם הציגו ניסיון שהפך פופולרי להתמודד עם המצוקה באופן יצירתי. הפלישות הביאו לסדנאות האריגה מניעים חדשים, קונים חדשים וטעם חדש. בתחילה היו אלה חיילי הצבאות הזרים (והמתנגדים להם), ובהמשך סקרנים ואספנים מכל רחבי העולם, שעודדו יצירת שטיחים המבוססים על דוגמאות וטכניקות עבודה עתיקות, אך מתייחסים למאורעות ההווה. העיטורים הגיאומטריים והבוטאניים המסורתיים הוחלפו או התמזגו במידות שונות של גילוי והסוואה בדימויים מודרניים הקשורים במלחמות ובתהפוכות שעברה המדינה. כלי נשק, טנקים ומטוסים, מפות, דיוקנאות מנהיגים ואפילו מהלכי קרב תורגמו לדימויים צבעוניים שנארגו במיומנות. שטיחי המלחמה, אם כן, משמשים עדות לתבוסה או הצלחה צבאית, גמישות יצירתית ויזמות עסקית בעת ובעונה אחת.

נבט יצחק – מתוך התערוכה ״ארץ יצורי הפרא״

“ארץ יצורי הפרא” מבוססת, כאמור, על שלושה דימויים של שטיחי מלחמה כאלה. המהלך העקרוני של התערוכה ברור למדי. יצחק הורגת ואורגת מחדש – מחליפה את דימויי כלי הנשק המקוריים בדימויים דיגיטליים בתלת-מימד, המעובדים באמצעות תוכנות אנימציה שיוצרות אסתטיקה שמזכירה משחקי מחשב ישנים. בכך מתייחסת האמנית לדמיון הצורני ולאסתטיזציית ההרס, ויותר מכך לעובדה שגם אם שטיחי המלחמה כבר מוצגים במוזיאונים ברחבי העולם, משמשים מושאי מחקר ומחזיקים פלח שוק, סצינת אספנות ומומחים לזיהוי זיופים – הם אינם רק פריט היסטורי. השטיחים – ביטוי אסתטי מסורתי שכמעט נמחק על-ידי כוחות כלכליים וצבאיים זרים עד שהמציא את עצמו מחדש מכורח הנסיבות, וקם לתחייה-תחת-פיקוח מטעם אותם הכוחות ממש – הם עדות בת זמננו למצב מתמשך וליחסי כוחות נתונים בין מעצמות ומדינות נחשלות. כשיצחק שותלת בשטיחים דימויי מלחמה תלת-ממדיים, אם כן, היא אינה סורקת את ההיסטוריה, אלא את ההווה.

דווקא בגלל דרך העבודה הדומה מעניין להשוות בין התערוכה במוזיאון האסלאם לתערוכה הנוכחית. “אוריינט אקספרס” הביאה את המוזיאליות האימפריאליסטית לכדי אבסורד. בחללו המרתפי של האולם קמו החפצים לתחייה כשהם מוסיפים שכבת מידע אקראית על גבי שכבת מידע קודמת, טווים אחד לאחד נארטיבים רחוקים וחיבורים מופרכים, ובה בעת משיבים לתצלומים הארכיוניים מימד של מסתורין. מלאכותי ככל שהיה, החיבור שיצרה יצחק הצליח לגעת הן במסתורין הקשור במגבלות המידע שחפצים דוממים מסוגלים למסור, הן בדימויו המסתורי של המזרח רבתי כפי שהצטייר במחקריהם של חוקרים מערביים, והן בשימושים הדתיים של כמה מהמוצגים. באחד הרגעים היפים והמשעשעים בתערוכה, “נפתחה” תיבת העץ המצולמת והתגלתה כמקלט טלוויזיה ששידר קטע משעשועון אמריקאי ישן, שבמסגרתו קיבלה קבוצת מומחים מתחומים שונים (ארכיאולוג, חוקר אמנות ופסל) חפץ עתיק כלשהו והתבקשה לפסוק במה מדובר. השלושה ניענעו את החפץ, גירדו אותו והקישו עליו בעודם ממלמלים השערות שלא הצליחו להוביל לפתרון החידה. שלושה בני-סמכא, גברים לבנים מעונבים באולפן אמריקאי, התחלפו פתאום עם דימויו הגנרי של הפרא המנותק שהתגלה על-ידי האדם המודרני ולא מצליח להבין מה פשר השפופרת הזו שאנשים מדברים לתוכה.

נבט יצחק – מתוך התערוכה ״אוריינט אקספרס״

ב”ארץ יצורי הפרא” המסתורין הומר בקריצה, מחווה ביקורתית שמתקשה לעמוד על רגליה ולהצדיק את עצמה. זו אינה תערוכה גרועה, אולם בהשוואה ל”אוריינט אקספרס” ניכר שמשהו בגרסה הגלריסטית של צורת העבודה הזו הולך לאיבוד. שתי התערוכות נועצות סיכה ביחסי הכוח שיצר האימפריאליזם המערבי ומתייחסות במישרין לביטויים ולתוצרים האמנותיים של יחסים אלה. זו אינה טענה חדשנית ומפתיעה, והשאלה אם תצליח לעניין או לא תלויה באופי העיסוק בנושא יותר מאשר בטיב הטיעון. פה מתגלים הבדלים משמעותיים בין התערוכות. אחד הוא ההקשר שהעניק מוזיאון האסלאם לעבודות. בתערוכה שהוצגה במקום פעלה יצחק בלב לבו של מוסד המקיים את הפרקטיקה האימפריאליסטית הלכה למעשה. הסיאנס שערכה לפריטים מאוסף המוזיאון הציג רגע רפלקסיבי של מוסד ותיק המביט בעצמו ואינו יכול שלא לגחך קצת, או לחלופין להתמלא בעתה כשלרגע קצרצר הצבעים חוזרים ללחיי החפצים והאולם כולו רוחש וגועש. ב”ארץ יצורי הפרא” המקום הוא בסך-הכל גלריה, לא פחות ולא יותר, כשבאותה מידה היה ניתן להקרין את הדימויים בכל חלל אחר.

אולם המיקום אינו ההבדל היחיד בין התערוכות. מאפיין מרכזי נוסף קשור בזהות הגורם הנועץ את הסיכה. ב”אוריינט אקספרס” היתה זו יצחק עצמה. ב”ארץ יצורי הפרא” אלו האורגות האפגניות. אם בתערוכה הקודמת השתמשה האמנית בחפצים כדי ליצור מהלך של התבוננות מקורית והסטה מהקשר, בתערוכה הנוכחית החפצים המקוריים כבר עושים את הפעולה בעצמם. התוספת של יצחק, מוקפדת ומרהיבה ככל שתהיה, לכל היותר מצביעה על המובן מאליו המגולם בשטיחים המקוריים – דימויי מלחמה ייחודיים המציגים היבטים אמנותיים שונים של מחאה ומסחור, התנגדות ושיתוף פעולה. במלים אחרות, חומרי הגלם של התערוכה מעניינים יותר מהעבודה הגמורה.

נבט יצחק, “ארץ יצורי הפרא”
גלריה נגא, תל-אביב
ספטמבר-אוקטובר 2014

עוד על נבט יצחק ב״ערב רב״