לא פשוט לכתוב על אמנות. בתרגום של דבר מופשט למלים יש משהו שמפחית מערך הדבר עצמו, הופך את כל הסיפור לקונקרטי, וחרדה איומה שמא אמצא את עצמי יום אחד במשרד יבשושי אפרפר, מקלידה טקסט פקידותי (מטעם מי?), משתלטת. כמו לספר על רגש עמוק למי שלא יודע להקשיב. הרגש הופך להיות ברגע אחד של חוסר תשומת לב לציבורי וחשוף לעין כל, מונח על דלפק השירות כנתח קצבים. יד כל איש יכולה לגעת ולקחת לעצמה, לשון כל איש יכולה ללקק. לא פשוט לכתוב ללא ביקורת. המבט הביקורתי ממקם את האדם נושא המבט בעולם. העיניים הבוחנות מבדילות בין דבר לדבר והגוף שהעיניים שייכות לו יכול לזקוף קומתו, רגוע מחרדת הקיום. כל אבחנה מזהה מחדש את האדמה שעליה הגוף ניצב ושוב יכול ללכת בה כאיש המקום. כדג בנחל. כל שאני רוצה לראות הוא שדה רחב ועזוב. שריטות קוצים ברגליים, אבנים על פני האדמה. הצורך להסדיר את קצב הנשימה הוא שיפעל על הגוף, ימקם אותי ויכריע את צעדי.
דרור דאום, “Closure“
מדברי הגלריה: “פרויקט היחיד החדש של דרור דאום הינו מיצב הכולל צילום ואובייקטים. בהמשך לעיסוקו המתמשך של דאום בתימות אקזיסטנציאליות, במנגנוני קושי ומורכבות של חוויית החיים, נפרסת תמונת מצב משלימה, גם אם בכאב רב, עם סיומם של יחסים”.
דרור דאום. ללא כותרת
דרור דאום. ללא כותרת
דרור דאום. ללא כותרת
“Closure”
פתיחה: חמישי, 27 ביוני 2013, 20:00
גלריה ג’ולי מ., רח’ בצלאל יפה 10, תל-אביב
***
פסטיבל ניסוי כלים #10 “גוש חוסם”
הפסטיבל מתקיים בפעם העשירית במתנ”ס בית תמי שבגינת שנקין, וכמו שומר על זכרון עבר מתוק ונוסטלגי של רחוב גועש אמנות, מוזיקה, סטייל וכנות. סמדר יערון (מנהלת אמנותית) וכרמית בלומנזון (אוצרת) יצרו פסטיבל מגוון ועשיר של אמנות רב-תחומית: תאטרון, מחול, מוזיקה, פרפורמנס, וידיאו, פיסול, ציור, צילום וסאונד, המשתף עשרות אמנים. האמנים התבקשו להיכנס לתהליך נסיוני, לדרך פעולה חדשה, שבה אי-הידיעה הופכת לחלק מתהליך העשייה, דבר שהוליד עבודות מפתיעות ומסקרנות ותערוכה פלסטית הנקראת “בתהליך”. רן ברלב מציג ציור נוף כפרי שבמרכזו הציב רמקול שממנו בוקע סאונד קלוש.
רן ברלב. נחום טבת בשדות בית-יצחק עם רמקול. 2013
נורית ירדן מציגה בשלוש הקומות של המרכז תצלומים מהפייסבוק על ארבעה מסכי מחשב. הפרויקט נולד מתוך שוטטות עירונית יומית והעלאת תצלומים מהסמרטפון לפייסבוק. התגובות שקיבלה השפיעו על המשך הצילומים. מתוך רצון שלא להעמיס תכנים טעונים על קהילת הפייסבוק ביום שישי, החליטה ירדן להעלות תצלום של פרחים שמצאה בזמן השוטטות, מה שהפך למנהג שנקרא “פרחים לשבת”. הקהל הפך מצופים פסיביים לבעלי קול והשפעה על תהליך היצירה.
נורית ירדן. מתוך “פרחים לשבת”
שיר שבדרון מציג דיוקנות עצמיים וציורי נוף לטרון:
שיר שבדרון. דיוקן עצמי. 2011
שיר שבדרון. נוף לטרון 2012
מיכל גיל וארל’ה הצמצם הבוער מעלים מופע, “האודיסיאה של בוגי”. ארל’ה ומיכל הכירו לפני שלוש שנים מתוקף עיסוקם: ארל’ה צלם ומיכל רקדנית. הפעם יצרו מופע משותף. ארל’ה כתב את התסריט ומיכל את הכוריאוגרפיה. זהו טקס שהדמות הראשית בו היא בוגי יעלון. רקדניות יוצרות: לורה קירשנבאום, גליה רפאלי, תום לב-דקל, קורנליה טרומפר ומיכל גיל. מוזיקה: אודי ברנר. תלבושות: שירה וייז.
דף האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/531362983587632/
פסטיבל ניסוי כלים #10 “גוש חוסם”
פתיחה: חמישי, 27 ביוני 2013, ב-21:30; שבת, 29 ביוני 2013
ניהול והפקה: המחלקה למוזיקה ולאמנויות הבמה ומרכז קהילתי בית תמי
משתתפים: אילת כרמי, אסתר נאור, אפרת קליפשטיין ורות אור, גבי קריכלי, גידי סמילנסקי ורותם ריטוב, גילי אדלר, גליה עופרי, דינה שנהב, יובל חי ודנה לב-לבנת, יליה פריידין, יעל אזולאי, ליאור שטיינר, לארווה, מאיה גלפמן, מיה לנדמן, מוחמד חליל, נורית ירדן, עדי בצלאל, עדי ברנדה, עינת מוגלד, עירית תמרי, עלמה שניאור ויערה אורן, רונית שלם, רותי הלביץ, רן ברלב, שושנה צ’חנובסקי, שחר קורנבליט, שיר שבדרון, רויטל לסיק, ורד בר-עוז-צליח, דינה לוי, מיכל גיל, ארל’ה הצמצם הבוער, תיאטרון שלומי, ראפת ח’טאב ועוד רבים.
בית תמי, גינת שנקין, רח’ בעלי המלאכה 16, תל-אביב
***
מעין רזניק, “גאות”, תיאטרון בובות למבוגרים
איש זקן ובודד מחכה לפגישה שאינה מתקיימת. על פני השטח עולים סיפורים מחייו המתארים מערכות יחסים סבוכות עם נשים. בין הבובנאית לדמות קשר תלותי שרק בזכותו היצירה יכולה להתקיים. העובדה הזאת הופכת את אמנות תיאטרון הבובות לאהובה עלי.
מעין רזניק, “גאות”
דף האירוע בפייסבוק: https://www.facebook.com/events/428497803915169/
“גאות”
שבת, 29 ביוני 2013, ב-20:00 וב-22:00
כתיבה וביצוע: מעין רזניק. מוזיקה מקורית ונגינה: זהר שרון.
גלריה תיאטרון החנות, רח’ העלייה 31, תל-אביב
***
” WYSIWYG”
what you see is what you get
תערוכה קבוצתית חדשה העוסקת “ביחס האמביוולנטי של שדה האמנות כלפי הטכנולוגיה בעידן הדיגיטלי. בתערוכה משתתפים 14 אמנים ואמניות העוסקים בגבולות הפוליטיים, המיסטיים והפואטיים של המכניזם באמנות. למרבית העבודות אסתטיקה משותפת, לו-טקית, המשתמשת באובייקטים ישנים ובחלקי חילוף חסרי תועלת ליצירת סביבות פיסוליות קינטיות ואובייקטים מכניים-היברידיים מ’תוצרת ביתית’, המחוללים שיבוש והרס. ביצירות ניכרת רוח של המצאה מלאת הומור ופנטזיה הגובלת בקטסטרופה, והן בוחנות את הגבולות שבין אמנות למדע, בין כלכלה לגוף, בין רציונליזם לאסון”.
עוז מלול, “מחאת העגלות”, 2012–2013. צילום: אלעד שריג
אריאל שלזינגר, “מערכה ללא”, 2012. צילום: אלעד שריג
גיא בן-נר. סטילס מתוך הסרט “Soundtrack”
“WYSIWYG“
פתיחה: חמישי, 27 ביוני 2013, ב-20:00
אמנים משתתפים: גיא בן-נר, תמר הרפז, גל וינשטיין, שמוליק טוויג, טמיר ליכטנברג, עוז מלול, מירי סגל ואור אבן-טוב, פטר פישלי ודייוויד וייס, ברק רביץ, יעל רוכמן וסימון קרנץ, אריאל שלזינגר.
מוזיאון תל-אביב, שדרות שאול המלך 27, תל-אביב
***
תערוכת בוגרים, התואר השני באמנויות, בצלאל
אמיר שפט, “החיים” שמן על בד, 180×200 .2013ס”מ
אבינועם שטרנהיים, ללא כותרת
הילה קרבלניקוב-פז, “עצים וכביש”. מסקינג-טייפ וטפטים על בד
תערוכת בוגרים, תואר שני, בצלאל
פתיחה: שני, 1 ביולי 2013, ב-20:00
אמנים מציגים: דיאנה אשורוב, מירנא באמיה, עדי ברנדה, הילי גרינפלד, קוקהי לי, תמר הירשפלד, מירית וינשטוק, מארק יאשייב, שביט ירון, רועי יניב, ערו נוה, פורת סלומון, הילה קרבלניקוב-פז, אלעד רוזן, פרל שניידר, אמיר שפט, אבינועם שטרנהיים, דוד שוקן
רח’ סלמה 60, תל-אביב
***
ועוד שני פלאיירים:
הזמנה לתערוכה בגלריה צדיק
הזמנה לתערוכה בבן יהודה 49 תל-אביב
מוזמנים ומוזמנות לכתוב לי: anat.cheapwine@gmail.com
הדפדפן שלך לא מספיק מעודכן, אנא עדכן אותו עכשיו על מנת להמשיך בגלישה!
(לחץ עדכן והתקן)
(במקרים נדירים חלון כזה יוצג גם לאחר העדכון, במקרה זה, התעלם ממנו ובתוך 24 שעות הוא ייעלם לגמרי.)
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
עבודות מעניינות ויפות. מה שמצה כאן בעיקר חן בעיניי זו הפתיחה שלך ענת לכתוב “לא פשוט לכתוב על אמנות ….. וכו’ ” כל כך מדוייק
מיכל אורגיל
| |תודה
ענת
| |