מוזיאולוגיה כתכלית בפני עצמה

Provenance הוא מונח מתחום הארכיאולוגיה והאמנות המתייחס לכרונולוגיה של בעלות או להתפתחות מצבם ומיקומם של אובייקטים היסטוריים. זהו תיאור קורות חייו של האובייקט, המשמש כמעין אילן יוחסין ומשרטט התפתחות היסטורית של ערכים אמנותיים וטעמים אישיים, יחסי כוחות כלכליים ופוליטיים וכיו”ב. Provenance יכול להוות כר פורה לזיופים ומעשי נוכלות, כמו גם לפעולות אמנותיות. בתערוכה קבוצתית בשם זה שאצרה עפרה חרנ”ם בגלריה חזי כהן, משמש המושג לתיאור יצירת מוזיאון יש מאין – שילוב בין המצאות היסטוריות להיסטוריה מומצאת ובין קידושו של המשובש לשיבושו של המקודש.

רון עמיר – ללא כותרת, 2010

את רוח התערוכה מתווה מיצב של רמי מימון, שתחם את החלל המרכזי באמצעות ארבעה קירות גבס היוצאים ככנפות מן המרכז ויוצרים ארבעה חללים קטנים. על כל קיר תלוי תצלום מטופל בשחור-לבן של פסלים עתיקים שהתגלו בפומפיי. הדימויים מקולפים ופגומים ונראים כתצלומי זירוקס המשחיתים את מה שכבר הושחת ו”חופרים” ומגלים את מה שכבר נחפר והתגלה. בפינה ניצב כסא השומר/ת ועליו מונח רומן שננטש באמצע הקריאה, ובמרכז עציץ מוגבה.

על פניו מדובר במעין מיני-מוזיאון לרגע המוקדש לתרבות אנושית הנכחדת פעם ע”י הטבע (רעידת האדמה בפומפיי), ופעם בידי אדם (תצלומי הפסלים הפגועים), אולם למעשה זהו סימון של מוזיאון יותר מאשר חיקוי שלו. המקום נראה כמשרד לפעולות מוזיאליות המפשיט את מקדש התצוגה מהילתו ותפאורתו ומותיר ערכים המזוהים עם המוסד – תצוגה, שימור, ביזה, השגחה, חניטה, טיפוח ומשמוע – כשהם נטולי מסיכות. כל אחד מן החללים התחומים מייצר פעילות מוזיאלית המותאמת לצופה בודד, אך למעשה באף אחד מהם לא נוצרת הצדקה לפעילות זו. המוזיאון עצמו חסר כל מוזה, והמוזיאליה מוצגת כתכלית בפני עצמה – אוסף פעולות המייצרות ארגון חברתי ותרבותי עם טקסים, תפקידים, מעמדות ומנהגים.

Zohar Gotesman, Hominid Conglomerate (Dream), 2012,limestone, coffee and tea, 120x55x20 cm. Photographer Yael Frank

מול המוזיאון חסר המוזה של מימון מציב רון עמיר תצלומי מוזות חסרות מוזיאון. התצלומים צולמו במפעל יהלומים נטוש בנתניה שהפך למקום מגורים פיראטי למהגרי עבודה, ובכל אחד מהם מופיעים סימני פולחן וחיים ארעיים – כספת שהפכה לשולחן אוכל, פיסות מסקינגטייפ שמדביקות בגסות מגושמת תצלום נוף שהפנטזיה שבו מועצמת על ידי הקיר המוכתם, ומעין כנסייה או חדר תפילה מאולתר שהכניסה אליו מסומנת באמצעות תצלום שהודפס מהאינטרנט ומשולש דשא מפלסטיק. בדומה לתצלומי פועלי הבניין שהציג עמיר בראשית הקיץ בסדנאות האמנים, גם כאן חושפים התצלומים את הפער בין מה שמסמל המבנה (תכשיטי יוקרה במקרה אחד, דירות יוקרה במקרה השני), לבין אחורי הקלעים המאפשרים אותו. התצלומים ממש מזמינים התפעמות ממחוות הרומנטיקה הדלה של חסרי המעמד, המתעקשים לייחל ולהתפלל כנגד כל הסיכויים. בו בזמן הם מנכיחים את הצביעות האידיאליסטית והמתנשאת שבהתפעמות הזו, ומסרבים לאפשר לרוח להסתיר את קורבנותיה.

זוהר גוטסמן מציג פסל אבן המוצב בצדו האחורי של אחד מחללי המיצב של מימון. זהו מעין מאובן פיקטיבי של שלד אדם השוכב בתנוחה עוברית ואוחז בידיו מספר גולגולות פרה-היסטוריות כאילו היה צייד הנוסע בזמן, או לחילופין “ארכיאולוג חמדן המסרב להיפרד מממצאיו אפילו במותו”, כפי שמתארת חרנ”ם. בצד מרוחק יותר מוקרנת ורוחשת עבודת וידיאו של רותם בלוה, המתארת את האמנית כשהיא מנקה גינה מוזנחת ומטונפת בדרום ת”א. הצילום ביד אחת ואיסוף הפסולת ביד השניה, כמו גם הסאונד שקולט המיקרופון המחובר למצלמה ומעצים כל שליפה של שקית ניילון, חתיכת נייר או בקבוק שתייה ישן, הופכים את הניקוי מפעולת טיהור וריפוי לחוויה פולשנית, אלימה וסיזיפית של התחככות בשאריות של חיים מקבילים.

Provenance היא תערוכה קטנה ומאופקת. התלייה מוזרה ו”לא נכונה” בחלקה. משהו בגבהים של התצלומים ובמרחקים ביניהם, כמו גם בניקיון הבירוקרטי הכללי, מזכיר פוסטרים של פרחי בר ולוחות שנה מצולמים התלויים על קירות של רואי חשבון ואפילו במשרדי מוזיאונים. מבחינה זו מהדהדת התערוכה גם את קורות חייו של חלל הגלריה, שתיפקד קודם לכן כסניף בנק.

Provenance – גלריה חזי כהן

נעילה: 18.8

פורסם בנוסח דומה ב”טיים אאוט”