לא רק יין זול, 8.8.13

בשכונת נווה-נוי בבאר-שבע חגגו השבוע את יציאתו לפנסיה של ראובן קוקושווילי, שעבד במשך 21 שנה כמנקה רחובות בשכונה. אנשי השכונה ערכו לו מסיבת פרידה ונתנו לו מתנה. קוקושווילי לא גר בשכונה, אבל הכיר את כל אנשיה, את סדר היום שלהם, את הילדים ואת הקשישים שבהם, ליווה ילדים שגדלו והפכו לאנשים צעירים. הוא ישב בבתיהם, דיבר, הקשיב ושתה משקה קר כדי להתרענן. הידיעה הזו העלתה על פני חיוך גדול והזכירה לי את בפו הזקן. בפו הוא מנקה רחובות והחבר הטוב של מומו מהספר “מומו או הסיפור המוזר על גונבי הזמן ועל הילדה שהחזירה לאנשים את הזמן הגנוב”, של מיכאל אנדה. בפו הזקן הוא אדם טוב לב ונקי כפיים, כיאה לאדם שתפקיד גדול מוטל עליו: לנקות עיר. מנקי הרחובות הם אלה שאוספים את השאריות שאנחנו מותירים.  הם מכירים אותנו,  את הסודות שלנו ואת סודותיה של העיר. לרוב הם בלתי נראים ובלתי נספרים, כדרך קוסמים גדולים. אני מקנאה באנשי השכונה שהיתה להם זכות גדולה להעריך ולהוקיר את עבודתו של ראובן קוקושוווילי. אני מקנאה  בהיכרות ארוכת השנים שלהם, את היכולת לחיות במקום אחד 21 שנה ואת האיכויות של קיום כזה.

(הידיעה התפרסמה ב”ידיעות אחרונות”, ב-4.8.13. כתב: מתי סיבר)

סיור בתערוכתו של יונתן גירון עם בוריס סבירסקי

אני מביאה ראיון שניהלתי עם סבירסקי במייל:

אני מכירה אותך דרך סיפורים מ-951 (קבוצת אמנות שפעלה בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 ,על תקופתך כבוריס סוויסה, אז המצאת את שולץ הביוני מ”שרמוטה מעופפת בהרים” ואת הרובוט שרקד מול מלך תאילנד ועוד דברים עבור מוזיאון המדע.

“זאת היתה בדיחה של ידידים, שבניתי את שולץ הביוני בטכנודע, ככה נקרא אז המוזיאון למדע בחיפה, כי עבדתי שם”.

מאז עברו כמה שנים, מה עשית בשנים האחרונות?

“התעסקתי הרבה, באופן תיאורטי, באפשרות לשכפל אישיות לתוך קיום כתוכנה. עבדתי על הנושא עם פרנסיס ויטנברגר וקראנו לזה ‘תודעה חלופית’, משהו שיחליף אותך וייתן לך חיי נצח. עשינו גם את הפרויקט הזה בברלין, הייתי שותף לו בשלבים התחלתיים”.

איך אתה רואה את הדרך שעשית מאז “שרמוטה מעופפת בהרים”, “שושני השושו”, 951?

“אין לי קשר ל’שושני השושו’. זו היתה הפקה של ישראל דותן, חבר ותיק שלי ושל שולץ. אני ממשיך ליצור בתחומים אחרים: צילום, רישום, ציור, גרפיקה ממוחשבת ומוזיקה”.

איך זה לחיות וליצור בחיפה, שהתפתחה בשנים האחרונות בתחומי התרבות והאמנות?

“לא שמתי לב שחיפה התפתחה. בגלל שלא קורה בה הרבה, יותר קל להתמקד ביצירה שלך”.

מה הקשר שלך ליונתן גירון? איך נוצר הרעיון להדריך סיור בתערוכה?

“רשמתי את יונתן בכמה רישומים כשהוא ניגן בצימר בתל-אביב בערב ‘לא כלים 4’, כמדומני. נתתי לו לבחור את אחד הרישומים, והבחירה שלו היתה מוצלחת מבחינתי. אחרי זה הבנתי שהוא צייר. פעם אחת ביקרתי אצלו בסטודיו וראיתי עבודות מעניינות. ראיתי שהוא משתמש כהתחלה לעבודות בכל מיני דברים מודפסים, אז הגדלתי רישום אחד שלי שמצא חן בעיניו, שישתמש בו לעוד יצירה. עוד לא יצא לי לראות את התוצאה, אבל אני סומך על יונתן”.

האם אתה חושב שהאמנות של יונתן דומה לאמנות שלך?

“אין שום דמיון בין מה שאני עושה למה שעושה יונתן. אני יוצר מתוך הבזק של חזון פנימי. הוא רושם בשטח. בצילום אני מרבה לעשות עיבודי מחשב מוקצנים”.

מה זה אומר להיות אמן אוונגרד או שוליים?

“זה אומר לעשות מה שבא לך, לא להתייחס לשוק האמנות, לקריירה, לתדמית, לאופנה, לאקטואליה ולהלכי רוח. זה אומר לא לדעת אף פעם את התשובה מראש, תמיד להתחיל ממקום ריק, לחפש ולשאול אינסוף שאלות. הרעיון להדריך נוצר כשהתחלתי לדבר על הציורים עם ידידה בערב הפתיחה, ואחרי זה המשכתי לסייר עם יונתן ולהעיר הערות על העבודות. נראה שהוא אהב את ההערות, וככה נוצר הרעיון לסיור”.

במהלך התערוכה יתקיימו מופעי מחול (יום שישי), השקת קטלוג (יום רביעי) להרשמה לסיור ולעידכונים נוספים כאן.

“אבק מלאכים“

סיור בתערוכה שני, 12.8.13, ב-20:00

גלריה צ’יטה, רח’ החשמל 33, תל-אביב

מכירה פומבית שקטה, dede

אמן הגרפיטי dede עוזב את הסטודיו שלו ועובר לסטודיו חדש. תוך כדי סידור העבודות ותהיות כיצד יעביר את כולן לסטודיו החדש, החליט להציע אותן למכירה פומבית שקטה. המכירה נפתחה לתקופה של שבועיים. נותרו יומיים. dede נרגש מההיענות הגבוהה ומהפרגון. מעבר קל לסטודיו החדש וכסף בכיס.
האירוע בפייסבוק.

סינדי לייפסון, “האוראקל”

האמן האיסלנדי סינדי לייפסון פותח תערוכת יחיד. במשך שלושה שבועות יופיע לייפסון במופע “אוראקל” וירטואלי. אמני הגלריה וקהל המבקרים מוזמנים להציג בפני האוראקל אובייקטים שונים כדי שזה יכריע אם מדובר באובייקט אמנותי או לא. האם התערוכה אכן תהיה תערוכת יחיד של לייפסון או תערוכה קבוצתית לא ידועה מראש?

זמני התגלות האוראקל מפורטים בדף האירוע בפייסבוק.

 

“האוראקל”

פתיחה: חמישי, 8.8.13, ב-20:00

אוצרת: אפרת גל

גלריה אלפרד, רח’ בן-עטר 19, תל-אביב

“הבנות קמות לתחייה”, הזיה חזותית מבית בנות לילית

שנת 2003, תל-אביב. רחוב המסגר פינת התחנה המרכזית החדשה. סוף הלילה. קריאות עורבים ראשונות נשמעות. בגוף תפוס שרירים אנחנו מחכים למונית שתעבור. מישהו לבוש שחורים מתקרב לעברנו. הוא מחזיק בידו כוס בירה מלאה מים ובתוכה שלושה דגי זהב. “אולי תיקחו אותם איתכם? נראה לי שתהיו יותר טובים בזה ממני”. אנחנו נכנסים למונית עם כוס הבירה. אני מתבוננת בדגים בדאגה ושואלת את י’, “מה נעשה? זה יותר מדי אחריות. השבוע מת בגללנו חתול”. י’ עונה: “ניתן אותם לאח שלי. הוא יטפל בהם טוב”. אנחנו ממשיכים לנסוע בשקט.

הדגים הם מוטיב חוזר במסיבות של בנות לילית. במסיבה אחרת של הבנות הוצבה עבודה שנקראה “לצערי לא מצאתי ילד פלסטיני”. דג קרפיון הונח על פודיום לבן עם ספוט מעליו. כסאות מסביב ורקוויאם של מוצרט ברקע. האנשים הוזמנו לשבת ולצפות במותו של הקרפיון. כשהגעתי למסיבה הקרפיון כבר נלקח למקום אחר. חיפשו עבורו מקום שבו יוכל להיות במים. באוויר חוסר שקט וכעס.

המסיבות של בנות לילית הציבו תמיד, מול החשק לרקוד ולהשתכר, שאלות מוסריות בסיסיות שבמהלך שגרת היומיום, אנחנו עובדים יפה בלהדחיק אותן. במסיבות ההדחקה הפכה להיות קשה. הרייבים לא שימשו מקום בידורי כדי להתנתק מהחיים לרגע. הם היו מקום רפלקטיבי, שאפשר לפרוק את הזעם, לכעוס, לרקוד מתוך כאב. המוזיקה ביטאה את הקושי של הגוף, את חוסר המובנות מאליה של התנועה. כדי לרקוד היה צריך להבין את המוזיקה, לתת לה להפעיל אותך, לפעול עליך ולנווט אותך. אלה היו רייבים שלא נועדו לשרת מישהו או לרצות. הם היו שם בשביל ללמד.

הפעם קמות בנות לילית לתחייה עם עדי לירז, רות גרון וקרן בית אש לערב פרפורמנס במסגרת הפקת התדר עם “100 מטר מתחת לאדמה”. התדר ו-100 מטר ייתנו את המוזיקה, בנות לילית את האמנות. ראפת חאטב יעלה את המיצג “כלת פלסטין”, חיה רוקין את המיצג “אדם נושא את מותו”, אסי משולם יבוא עם המסדר שהקים, תהיה גם נעה שטיין, רקדנית ואמנית אייקידו, רם מצא יציג עבודת וידיאו העוסקת בהתקהלויות מיסטיות המוניות ועוד.

 

“הבנות קמות לתחייה”

יום חמישי, 8.8.13, ב-23:30

מצודת מגדל-דוד, ירושלים

מאשה זוסמן, “נאדיר”, אירוע נעילת התערוכה

באירוע נעילת התערוכה יתקיים סאונד פרפורמנס של אילת לרמן ולארס סרגל בשיתוף עם מאשה זוסמן. לרמן וסרגל, מוזיקאים ואמנים פעילים בגלריה ברבור בירושלים, מפסלים סאונד והופכים את הפסל לישות חיה. הם יודעים לנגן את המקום, להטעין אותו במשמעות נוספת ותוך כדי כך לשנות אותו.

תערוכתה של זוסמן תינעל רשמית בשבת, 3 באוגוסט 2013. במהלך אוגוסט יתאפשרו ביקורים בתערוכה בתיאום מראש בלבד.

“נאדיר”, אירוע נעילת התערוכה

שישי, 9.8.13, ב-12:00

גלריה עינגא, רח’ בר-יוחאי 7, תל-אביב

נאוה פרנקל, “Down to Earth“

“בדרך כלל אני יוצרת לתיאטרון”, אומרת נאוה פרנקל. “למופע הזה הרגשתי שמתאים משהו אחר. העבודות עוסקות במקום. בקרקע. מתוך שיתוף פעולה שנוצר עם ורד גני (אוצרת סדנאות האמנים) חשבנו להעלות את המופע בגלריה שנמצאת בגובה פני הרחוב. העבודות מתבססות על סיפורי המקרא: גן העדן, הנביאים, הארץ המובטחת. הן נולדו מתוך צורך שלי לגעת במקום בדרך שנמנעתי מלראות עד כה. מאיזו פריזמה אנחנו, בהכללה גסה יהודים, קוראים את השייכות שלנו למקום. איך התעצבנו שאנחנו פועלים כך או כך. שד קדום? הקשר והיחס לישראל נטועים באלמנט הקדום של ההבטחה. צו דתי שצריך להיענות לו או למרוד בו. העבודות מנסות לשרטט את הברכה והקללה וגם את האפשרות לומר להבטחה ‘לא’. לא להכיר בה בכלל. הקשר לפרפורמנס ותיאטרון הוא סביב הקשר הגופני. אדם דתי מייצב ובונה כל הזמן מידע גופני. אדם דתי ירגיש משהו גופני שאוסר עליו לדוגמה להדליק אור בשבת. הפרקטיקה של הגוף איפשרה לי לבדוק את הנושא הזה”.

פרטים בפייסבוק.

“Down to Earth”

חמישי, 8.8.13, ב-21:00; שישי, 9.8.13, ב-21:00; שבת, 10.8.13, ב-19:00 וב-21:00; ראשון, 11.8.13, ב-21:00. הכניסה ללא תשלום.

סדנאות האמנים, רח’ קלישר 5, תל-אביב.

בית ריק, “נחלאות אחים”

בתים פתוחים: הופעות ויצירות אמנות בנחלת אחים. השיירה של בית ריק מגיעה לשכונת נחלאות כשהיא רתומה לעגלותיה עמוסות החוויות ומסכמת מסע נדודים בן שלושה שבועות באירוע רב-תחומי ובין-קהילתי. אנשים מהשורה, אוהבי העיר, התנועה, הריקוד, הנגינה, התיאטרון, השיבוש והזמרה – כולם מוזמנים לקחת חלק. מ-16:00 יתחילו ההופעות החיות, ובמהלך היום ייפתחו דלתות הבתים למיזמי תרבות שוקקי חיים ברחובות אוסישקין, טבריה, צפת, שפרעם, נרקיס, אבן-ספיר, שבזי, לוד ואושה.

ואחרון חביב: הזמנה לשיח גלריה.

לעדכונים, אירועים ותערוכות, מוזמנות ומוזמנים לכתוב אלי: anat@cheapwine.com