ביקורת אמנות

לימבו של מצבי ביניים
- דוריה ש.
- 13/03/2017
“טרוים וטויטו, זוג בוגרים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, יוצרים בנפרד וזה לצד זה. פסליו של טויטו נדמים כשי נדיב לבת זוגו – הבשר הגולמי של פסליו, שנמצא בעיצומו של תהליך המעבר לשרירים ולגידים, ממתין להוראות דמויותיה של האמנית”. דוריה ש. על “הרבה בשר, הרבה אוויר”, תערוכתם של רעות טרוים וברק טויטו בגלריה ביתא בירושלים
אמנית בפני עצמה
- רם אהרונוב
- 23/02/2017
“אוצרי התערוכה בחרו להציג את הציורים והרישומים של חדיד כעבודות אמנות בפני עצמם, וזו גם צורת הצפייה הנכונה בהם. ועדיין, ניתן לראות בהם רמזים ברורים לבניינים שבדרך”. רם אהרונוב על התערוכה “ציורים ורישומים מוקדמים” של זאהה חדיד בגלריה סרפנטיין סאקלר, לונדון
סימני מהפכה במדבר של הממשי
- גלעד פדבה
- 17/02/2017
הולנדים רוקדים ריקודי-עם באמצע המדבר, סיטקום אמריקאי באמצע השיכונים, נערה מכוסה בשמיכת סלעים ושאר חזיונות בתערוכה “ערד: מחזון לחיזיון- פרק א” במרכז לאמנות עכשווית בערד. גלעד פדבה מזהה את קול המהפכה הבאה
מקלט המשוגעים של מיכל היימן
- קרן גולדברג
- 07/02/2017
“התערוכה מתבססת על מחקר מעמיק, אך זה נותר נעול ולא נגיש. נראה כי המעטפות ותצלומי הארכיון נמצאים שם רק כדי לייצר נראות של ארכיון. גם תצלומי הסטילס, שנראים כאילו נלקחו ממגזין, משקפים פרפורמטיביות מלאכותית”. קרן גולדברג על תערוכתה של מיכל היימן במוזיאון הרצליה
וילון מוסט: מחשבות על הסוואה ושקיפות
- נאוה סביליה שדה
- 27/01/2017
“נסיונות להסוואה, שקיפות, כסות והסתרה הם מוטיבים משותפים בתרבות היפנית והקלאסית, והם מתנקזים אל בדיה של אילת זהר, אמנית ישראלית. הדבר מחזיר את הדיון לתחילתו: הפסטורליה נגמרת כאשר אנו מבחינים בצלפים המוסווים בתוך גן העדן”. נאוה סביליה שדה בעקבות התערוכה “שקוף למשתמש” של אילת זהר, גלריה מינוס 1, תל-אביב
מהות פואטית ומחוספסת
- טלי תמיר
- 25/01/2017
“פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום”. טלי תמיר על “אַיֵּה?”, ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה
מעבר לגעגועים ושברון הלב
- גילי סיטון
- 18/01/2017
“תצלומי השעונים בבית הם אמנם עוד אלמנט אספני, אך הם גם אנדרטה שותקת לזמן הדוחק או הקפוא המאפיין את פעולתה של גור-זאב, הסובבת סחור-סחור בעבר-הווה-עתיד נצחי ומציגה את בית הוריה הומה החיים לצד ההתכלות והדממה של הזמן שעמד מלכת”. גילי סיטון על “אורישש”, תערוכת היחיד של גליה גור-זאב בגלריה אינדי, תל-אביב
מבקרת חסרת מנוח
- יונתן אמיר
- 17/10/2016
“היא היתה מבקרת חריפה של ההון, אך ידעה לזהות גם את תרומתו לאמנות ולדיון בה. סלדה ממנגנונים ציבוריים מסואבים, אך התעקשה על חשיבות פעולתם. נזהרה מרומנטיזציה של מיתוסים, פרסונות אמנותיות סמכותיות וקידוש-יתר, ובה בעת התייחסה אל האמנות בתשוקה של רומנטיקנית חסרת תקנה”. פרידה מגליה יהב
“אני כופה על השדה שיחת יחסינו-לאן מתמדת”
- גליה יהב
- 04/07/2015
“ככל שהתרבות כאן הולכת ומתבהמת, נשלטת על-ידי לאומנות לצד מסחור והפרטה, כך היא נוקטת משטר של מתק שפתיים, דורשת ‘לבוא בטוב’ ו’לפרגן’, קוראת למבקריה מרירים ומתוסכלים. לא רוצים יותר להיות שיח, אלא שוק. ומבקרי תרבות לא עובדים בשוק”. גליה יהב על תפקיד המבקר המשתוקק-תמיד

» העמוד הקודם