סודות ההצפנה

בשפה הגרמנית (וגם ביידיש) ישנן שתי מילים המשמשות לתיאור היבטים שונים של המושג היסטוריה: המילה גשיכטה (Geschichte) מתייחסת לסיפור האירועים, בעוד המילה היסטורי (History) מתייחסת לאירועים עצמם (משמעותה הנוספת של גשיכטה, אגב, היא ספרות). ההבחנה הלשונית בין שני ההיבטים נותנת את הדעת על הפער הפוטנציאלי ואף ההכרחי בין עובדות לתיאורן, כמו גם על שלושה מצבים שונים שעשויים להתקיים כולם תחת גג ההיסטוריה: אירוע שקרה וסופר, אירוע שקרה ולא סופר ואירוע שסופר ולא קרה. תערוכתה של חלי מזראי “עקרון דחיסת נתונים” מבקשת לנוע במרחב שבין שלושת המצבים הללו. היא שותלת באירוע שקרה וסופר עדויות וראיות לאירוע שמסופר אך לא ברור אם קרה, וזאת על מנת להתחקות אחר אירוע שקרה ולא סופר, ואם כן סופר – סופר כאילו לא קרה.

חלי מזראי - מבט כללי על התערוכה (צילומים: גיא יצחקי)

משחקי מחשבה העוסקים במושגים כעדות, בדיה ומציאות אמנם מאפיינים את “עקרון דחיסת נתונים”, אולם בבסיסו של הפרויקט לא נמצאות תהיות תיאורטיות כי אם תביעה אישית ומוסרית ספציפית הנוגעת להיסטוריה של המקום בו הוא נערך. כנקודת מוצא לדיון בפרויקט ניתן לחשוב על סיורי התיירים שנערכים בעין כרם מדי יום. מי שמכיר את אופיים של סיורים מקומיים מסוג זה יוכל בקלות לדמיין כיצד הם נערכים גם אם לא השתתף באחד מהם: המדריכים, כל אחד וסגנונו ודגשיו השונים, לוקחים את המטיילים למסע בין אתריו הידועים של הכפר וסמטאותיו הציוריות, מספרים את קורות המקום ומתבלים את המידע באנקדוטות פיקנטיות אמינות יותר ואמינות פחות. הם מסבירים כי ממצאים ארכיאולוגיים מראים שהכפר היה קיים כבר באלף השני לפני הספירה, עוצרים בכנסיית יוחנן המטביל ומציינים כי הכפר נחשב למקום לידתו של אחד מאבות הנצרות,  ומספרים את סיפור אהבתם של “רומיאו ויוליה של עין כרם” – ג’אבר הפלסטיני ואלגרה היהודיה – כאילו הייתה זו אגדה רומנטית מימי מלחמות ספרטה ואתונה.

ההרחקה של סיפורי עין כרם למרחבים אגדתיים ומיתולוגיים מאפיינת את דרך התמודדותם של הסיורים עם עברו הפלסטיני של הכפר ועם מה שאירע בו בחודש יולי 1948, כאשר תחת אימת העדויות מן הטבח שביצעו כוחות ישראלים בתושבי דיר יאסין (כיום שכונת גבעת שאול בירושלים), נמלטו תושביו הפלסטינים של הכפר בהשאירם אחריהם בתים, אדמות, חפצים וזיכרונות. רבים מן המדריכים בוחרים שלא להתעלם כליל מן העבר הפלסטיני, ובמקום זאת הם הופכים אותו לאגדה נוספת תוך טשטוש עקבות (בחוברת על תולדות הכפר שחוברה ע”י ארגון זוכרות, מצוין כי כיום ניתן למצוא במקום שילוט הגעה אל כל אחד ואחד מן האתרים הדתיים בכפר, מלבד המסגד), והימנעות מקשירת כל קשר בין מאורעות העבר למצב בהווה, קשר הנושא בחובו הכרה באחריות כבדה.

מנקודת מוצא זו יוצא פרויקט “עקרון דחיסת נתונים” – שם השאול מתחום מדעי המחשב ומתאר את תהליך הקטנת נפחם של נתונים, כך שיתפסו פחות מקום מכפי שהם תופסים בצורתם הבלתי דחוסה. הפרויקט משלב בין תערוכת חומרים ארכיוניים וסיורים מודרכים ברחובות עין כרם, המתחקים אחר קורות מגפת דבר שהתפרצה, כך נטען, בקיץ של שנת 1948. ע”פ המסופר, ימים ספורים לאחר הימלטות תושביו הפלסטינים של הכפר הוא יושב ע”י קבוצת ניצולי שואה שעלו לישראל לא מכבר. זמן לא רב לאחר הגעת הניצולים לכפר, התפרצה במקום מגיפת דבר שהמיתה את תושביו החדשים. מלבד נזירים ונזירות שהסתגרו בכנסיה בזמן המגיפה, ידוע רק על אדם אחד ששרד אותה.

סיפורה של מגיפת הדבר מעולם לא סופר, אולם מן התערוכה נלמד כי בימים אלה שוקד מכון המחקר “הקרן לחקר הימים הנעלמים” מיסודו של מקס שטרן ובראשות ג’וש רוזנברג, על מלאכת איסוף עדויות וממצאים מן האירוע. המסמכים המוצגים בתערוכה צולמו ברובם בארכיונים ישראלים מרכזיים, ויחד עם התצלומים והחפצים הם מהווים פיסות מידע נסיבתי העשוי להעיד על קיומה של מגיפת הדבר ועל קורותיה, אולם שומר על עמימות כשלהי, חג סביב האירוע וכמו נוגע-לא נוגע בו. העובדה שהעד היחיד למגיפה בילה את חייו במוסדות לחולי נפש מחזקת את סימני השאלה העולים מן הסיפור, אולם הקרן, שמסופר כי בימים אלה היא מנהלת מאבק לקבלת היתר חפירה במקום בו משוער כי גופות החללים נטמנו, איתרה עדים נוספים ששירתו בכוחות הביטחון שסגרו את הכפר בזמן המגיפה. עדים שהסכימו לספר את זיכרונותיהם מן האירוע, אך סירבו  להזדהות.

חלי מזראי - מתוך התערוכה

ספרו של אלבר קאמי “הדבר” מהדהד בתערוכה “עקרון דחיסת נתונים” ובסיור הכלול בה, המתארים יחדיו הן את סיפור מגיפת הדבר והן את סיפור מחיקתה מן ההיסטוריה. אולם בניגוד לקאמי, שיצר סיפור דמיוני (התפרצות מגיפת דבר קטלנית) המהווה משל למאורעות אמיתיים (השואה), בתערוכה זו מתערבבות העובדות, העדויות, הבדיות והראיות, העוטפות את הצופה במידע רב שחלקו מגובה במסמכים וחלקו מבוסס על עדויות שנויות במחלוקת, עד שלא ניתן להבחין בין אמת ובדיה ובין עובדות לסיפור. בסופו של הסיור, לא ברור איזה חלק מן המידע שנמסר בו אכן התרחש ואיזה הומצא לצורך התערוכה, והשאלה מדוע לא סופר הסיפור עד כה נותרת פתוחה. בכך מחצין הפרויקט את האפשרות (הבלתי נמנעת) לשחק בסיפור ההיסטוריה, לנפותו ולסדרו מחדש, ומקצינה עד כדי אבסורד.

מן הפסקה האחרונה עשוי להשתמע כי פרויקט “עקרון דחיסת נתונים” עוסק בפלפול תיאורטי הבוחן נראטיבים חלופיים ומציע מבט מחודש על העבר, אולם למעשה לא נראטיבים חלופיים אלא ביקורת על צורת היווצרותם עומדת  בלב הפרויקט הזה, שלא פחות מכפי שהוא עוסק בהיסטוריה, מבקש להישיר מבט אל ההווה.
בעוד כמה שנים, לא מן הנמנע שתיירים ישראלים וזרים יוכלו להשתתף בסיורים מודרכים ברחובות השכונה היהודית הציורית שיק-ג’ראח, החוצצת בין שכונת מאה-שערים להר הצופים, או לערוך קניות בקניון היוקרתי Sale-One השוכן על אדמות הכפר הפלסטיני לשעבר סילוואן. המטיילים ינועו בין בתים וגנים, יתפעלו מן הגפנים ועצי הזית העתיקים, יבקרו בבתי קפה וחנויות מזכרות ויתמקדו בחיי הישוב היהודי הישן שהתגורר בבתים בתחילת המאה ה-20 ובתיאור המאבק להשבת הבתים, שלא לומר גאולתם, ע”י נציגי יורשי התושבים בתחילת המאה ה-21. מאבק זה לא נוהל בשדה הקרב וגם לא בשדות הצדק אלא במשרדים ממוזגים, והוא מבוסס  רובו ככולו על פרשנות למידת תקפותם ואמינותם של מסמכים המייצרים סיפור חלופי הנתפר ע”פ מידות המזמין.

חלי מזראי – עקרון דחיסת נתונים: פרויקט אמנות הכולל תערוכה וסיור מודרך
אוצר: יונתן אמיר
מעמותה – מרכז לאמנות ומדיה ע”ש דניאלה פסל, עין כרם
הסיורים יצאו בימי ו’ 30.4, 7.5, 14.5, 21.5 בשעה 11 בבוקר מרחבת המעין בעין כרם, ויסתיימו בתערוכה.
משך הסיורים: שעה