בלי מתיחות זולות של 1 באפריל – המלצות חוה"מ של הדס רשף

כיצד נציין את תחילת החג? – נקדש על היין (מתוך ‘מה נשתנה? הגדה של פסח לילדים)

כולם כבר אחרי הסדר, או בחו”ל. מצב הבטן בינוני, מצב הרוח שנוי במחלוקת. אבל גם עכשיו, בפסח, יש לנו אירועים, כדי שלא נרגיש באמת בשממה מדברית.

היום האחד באפריל, ומפאת חוסר חיבה, עוד מימי יגאל שילון, למתיחות ולחץ מיותר, אנסה להפריד בין מליצות לאינפורמציה טהורה במידת האפשר.

היום, יום חמישי ה-1 באפריל, 2010, יז בניסן, ב’ חוה”מ, תש”ע.

בפעם הקודמת שכתבתי על סט התערוכות (הכל כלול) של בית האמנים, ניסיתי לרמוז בנימוס שזה די קשה כל פעם 9 תערוכות יחיד, כמו שקשה להתייחס לתערוכת בוגרים. כאן זה יותר בקטן, ומצד שני מתרחש כל חודש פחות או יותר. אבל השבוע קורה אחד הדברים הכי יפים שבית האמנים מציע, וזאת תערוכת “הסף” שאוצרת אורלי הופמן – ובה חמישה אמנים צעירים מעולים: עדי דולזה, ויק יעקובסון פריד, שחר קורנבליט, פלג דישון ומאיה גלפמן. פייסבוק סף.

האמן הפולני מירוסלב בלקה קפץ רגע לגלריה דביר (המקורית, זו שברחוב נחום), כדי לפתוח את התערוכה ‘מחיקה‘. סתם שתדעו: הוא גם אמן של הוייט קיוב הלונדונית וגם מציג עכשיו בטייט. אתם יכולים לזרות על גופכם קצת אבק כוכבים ואולי להגיע לירח.

ביריד צבע טרי שנערך בשנה שעברה הבטיחו שמתחם התחנה יהפוך להיות איזור שוקק+חללי תצוגה לאמנות. אח”כ היתה שם תערוכת הבוגרים של בצלאל, והערב נפתחת התערוכה ‘תחנת ביניים – ארבעה מיצבים‘ שאצר שגיא רפאל, בהשתתפות רקפת וינר עומר, עדי שמעוני, אורלי סבר ובלהה אהרוני, שמציגים עבודות המתייחסות להיסטוריה של התחנה ולאסתטיקה של החללים.

לרגל החג אני מנצלת את זמן החופשה השנתית בבית ההורים בערד המדברית. קצת בית הבראה, קצת זמן לעבוד בשקט, להתנתק מהכול. אבל אם היתה איזה פתיחה היום ליד הבית, בארור שהייתי קופצת לראות. לצערי באיזור של ערד אין ממש מוזיאון או גלריה פעילה לאמנות עכשווית, ואין פתיחות מרגשות. אבל למי שגר בצפון: היום נפתחת תערוכה מרגשת בגלריה טל שבכפר ורדים. טניה בובנוב, הילי גרינפלד, צפיה דגני וטליה קרדו הן ארבע אמניות בתחילת דרכן, ולכן נקראת התערוכה ‘מבואה‘. מי שבצפון, אל תעשו פרצופים, קחו איזה אוטו וסעו לשם. פייסבוק

שישי

בחו”ל חוגגים כל מני חגים יהודיים פעמיים, ונראה לי ששמעתי על זה שעושים גם שני סדרי פסח. אבל לא זאת הסיבה שדווקא בפסח פותחת הצלמת יעל קפלן את תערוכתה ‘שלוש פעמים בסדר‘. זו שורה מהמעין שיר-טקסט שמלווה את התערוכה ומתחיל ב-“שלוש פעמים בסדר, אמרה האשה ושמלתה הורודה נפוחה ומעלת אבק. / האיש התבונן באשה המפוארת ואפו הרחב רטט. / היא קילפה את האגס בשלושה סיבובים, והקליפה נגררה מאחור”. רוב עבודותיה של קפלן הן תצלומים מאוד ליריים שחור-לבן הנוטה לדקדקנות (ואף טרחנות) טכנית בסגנון שמחה שרמן. פייסבוק

לפעמים זה פשוט קורה ופתאום איזה נושא מוצף מכמה כיוונים בלי שזה תוכנן יחד מראש. כך לאחר שבמוזיאון חיפה נפתחה התערוכה ‘חיי מדף’, יהודית מצקל הולכת לפתוח בגלריה D&A את תערוכתה ‘מחזיק מפתחות’, שגם היא עוסקת באספנות וזכרון.

אחד האירועים הכי מרגשים יתקיים בתיאטרונטו. שותפתי האהובה, הציירת האדירה נטעלי שלוסר, היתה בחודשים האחרונים בטירוף טלפוני למצוא נציגות מכל קהילה זרה בארץ (מכל איזור בסודן, פיליפינים, סין, אתיופיה, נפאל וכו), שיופיעו בריקוד מסורתי. משהו דומה היה כבר בהשקת גן לוינסקי, ומי שהיה יוכל לספר על הריגוש שבעניין. זה חינם לחלוטין, ויתקיים בנמל יפו. פייסבוק

שבת

התערוכה הכי מיוח”צנת שכנראה לא תבקרו בה היא תערוכת הציורים של אסי דיין בעין חרוד. למה לא תבקרו? 1. זה בעין חרוד, אני מכירה אתכם. 2. כי מקורות זרים מדווחים שהוא סלב שכאילו עושה אמנות ורוצה להרוויח כסף אותו יבזבז שוב על סמים. אני קצת מחבבת את רישומי המחשב המפגרים-ילדותיים-מיניים שלו, ואופן כללי הייתי רוצה שיותר אמנים יציגו ציורים שעשו בין משמרת מלצרות להוראה.

רק עוד רגע אמא, רק עוד ‘רגע Cut‘ – לליאורה קנטרביץ נפתחת תערוכה בגלריה גן-און.

יום שלישי

בפעם השניה, באיסרו חג/מימונה, מתקיימת תערוכת הרחוב המרגשת ‘מסילת ישרים2‘. מי שמשום מה לא מכיר, מסילת ישרים זה הרחוב שמתחיל ממש מאחורי התחנה המרכזית החדשה (ממממ, ריחני יותר מהשפד”ן), ומהווה את הרחוב המרכזי של שכונת שפירא. כ-60 אמנים יקחו חלק באירוע בו אמנים יוצרים בתוך ולמען קהילה. כמסקנות משנה שעברה, ביקשו המארגנים מן האמנים להדגיש השנה את הקשר עם ילדי השכונה בתהליך הפקת התערוכה, כמו גם חידוד נושאי העבודות בהקשר המקומי של השכונה, כנקודה מוזנחת בתוך העיר אשר “מתגלה” לנדלניס”טים ובעלי הון. שאלות נוספות יעלו בסוגיות זליגת האמנות לדרום, התרבות והקהילה, אמנים וכלכלה. פייסבוק

אחרי הטרילוגיה המפוצצת של אפרט.ארט הוזמנה דניאלה מלר להציג תערוכת יחיד, תחת השם הכמעט פוליטי ‘כסא=מקום‘. אם אמן צריך איזו אובססיה, כנראה שכסאות זאת האובססיה של מלר, כי בזה היא עוסקת כבר עשור. בסוף ההזמנה לתערוכה הופיע הציטוט הבא: אפילו לא הציעו לי כיסא – אמרה דודתה של דניאלה בטרוניה כשחזרה מביקור אצל השכנה. והרי נהוג להציע כיסא לאדם החפצים בנוכחותו”. מי שהיה שם יודע שיש בחוץ חצר ענקית שרק מחכה שתגיעו.

רביעי

בדיוק תהיתי מדוע יום כיפור לא בא אחרי פסח, או לפחות איזה מיני רמדאן יהודי ככה להוריד את כמויות האוכל הטעים של החג, ואז ראיתי את ההזמנה לתערוכה ‘סלח לי אבי, כי חטאתי‘. אמנם את המשפט הזה קראתי בעברית רק בכתוביות של סרטים של גויים, אבל זה נראה לי מתאים בהקשר הנוכחי. את התערוכה שתתקיים בשירותים של קולנוע לב בדיזינגוף אצרה גלי טימן וישתתפו בה אמנים מישראל ומחו”ל. זה מה שנקרא – אמנות לעם. פייסבוק

נוספים

האם אתם מכירים את פורטל האמנות מס’ 1 בישראל? אני לא הכרתי, וכשהתעמקתי, דווקא מצאתי דברים מעניינים, אפילו מאוד, אבל העיצוב חייב מייק אובר ד-ח-ו-ף. כנסו ונסו לפשפש, תוכלו לגלות למשל שלאוטו דיקס נפתחת תערוכה חדשה בניו יורק, וכל מי שרוצה לקחת אותי איתו לשם, אני עלולה להשיב בחיוב+חיוך.

לפני משהו כמו שבוע אמא שלי סיפרה לי על בן דוד שני שלא ידעתי על קיומו, שהגיע לארץ מארה”ב במסגרת תגלית, ושיבוא להיות איתנו בסדר. אני תמיד מוכנה להפתעות חדשות ושמחתי. עוד יותר שמחתי כי הוא היה ממש חמוד, ומסתבר שגם מוכשר, וממש עכשיו הוא עשה עם חברים את קליפ הבלסמיקו ההורס לאיזה תחרות שעלולה לקחת אותם לאיטליה אם בעלי יוזר היוטיוב ביניכם תהיו נחמדים ותשאירו שם איזושהי תגובה 🙂 אשוויץ שמיסטר בלסמיקו הוא הוא אותו בן דוד חדש דנדשי.

טליה קינן מארחת בסטודיו את אלי ערמון אזולאי ואורי גרשוני.

אמיר בוגן לוקח אותנו לסיבוב אמנות סביב העולם, הפעם בהקשר של פסח ומצרים העתיקה.

ועוד מבוגן: 10 הפסלים הסקסיים בהיסטוריה, וברור שטעמו האמנותי מאוד קלאסי, במובן הכי ישיר של המונח, כשארבעה מהפסלים הם מיוון העתיקה, + דוד של מיכאלנג’לו שהוא המשך ישיר שלהם, איכסה פיכסה האיש החושב של רודן (סקסי?!?!?!), הנרי מור (עוד ?!?!?!) ובכלל אין את ג’ף קונס עם צ’יצ’ולינה או איזה תבלין ישראלי בסגנון אלי גור אריה או משהו.

והפעם בתוכניתו של תמיר צדוק ‘הממיס’ – גם דוד שפרבר מפרגן.

שריינו את ה-21.4 לפצ’ה קוצ’ה 9.

סמדר שפי מפרגנת לאוהד מטלון.

פתאום גיליתי איזה ראיון לא מאוד ישן שעשו עם נדב עשור, אמן המדיה דיגיטלית האהוב עלי.

עלה נ.צ. חדש בריזום הרשת – פרק מס’ 6 במסדר הטומעה, ערכים באות ו’.

דודו ברקת מעכבר העיר חיפה ינסה לשכנע אתכם לבוא אם לא הייתם עדיין בחיי מדף.

רותם רוזנטל תנסה לשכנע אתכם לא לנסוע לחיפה, אלא להסתובב בתל אביב לתערוכות של רועי קופר, דגנית ברסט ואבישי פלטק.

לפני שבועיים סיפרתי שדנה מאירזון מוואלה! הזמינה אותי לא.בוקר וקפה – הנה התוצאות.

מאוד בקרוב יתפרסם מי זכה בפרס גוטסדינר, אדווח שבעקיפה חריפה חזרה נעמה צבר למקום הראשון, משאירה את ישראלי ופרג מאחור. אפשר עדיין להצביע! מי יהיה חביב ערב-רב לפרס גוטסדינר?

כאן בערב רב תוכלו למצוא: יונתן אמיר עונה לטוקבקיסטים של ‘דיסנילנד סכסוכים’ בכתבתו ‘על אמנות ותחתונים מופשלים‘, הטקסט המלא של נעמי אביב לתערוכה של תמר גטר במוזיאון תל אביב, קול קורא של צילום בעם לתערוכה מוגדרים* 03: מעבר, תמר יוגב חוקרת בריחת המוחות עם עינת עמיר, דוד שפרבר על מקומה של הגדת פסח באמנות ישראלית עכשווית, ועירן דורפמן על אמנות הציות והמרד.

ומסיימים: ברוך אתה ה’ אלהוינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה: ושותים מן הכוס הראשונה (שם)

אמן!