מדד הבננה

מה עושה יצירתו המדוברת של האמן מאוריציו קטלאן, שמורכבת מבננה שהודבקה לקיר במסקינג טייפ, ומה ניתן ללמוד ממכירתה בשלושה עותקים בסכום עתק?

אמנות מזוהה בד״כ כביטוי רגשי, תרבותי ופוליטי, כחקירה אסתטית, כפיתוח של מסורת וכיו״ב. כל המאפיינים הללו יכולים להיות נכונים, אבל לא פעם הם מצניעים את העובדה שבעולם האמנות העכשווי והגלובלי, ובמיוחד בסקאלה שקטלאן פועל בה, אמנות היא נייר ערך. אני לא מדבר על עצם התשלום על היצירה, אלא על כך שהיא מתפקדת כמו שטר או מנייה שמסמנת הון שערכו נקבע בשילוב מתוחכם בין כללי היצע וביקוש למעמד ציבורי ומשתנים נוספים שקשורים להתקבלות של יצירות ויוצרים. אולם בזמן ששטרות כסף וניירות ערך בורסאיים נתונים לרגולציה ופיקוח ציבורי, ומי שיתפס כשהוא מבצע הרצת מניות או מזייף כספים עלול להגיע לכלא, תחום ניירות הערך האמנותיים אינו כפוף לרגולציה כמעט בכלל, והוא מאפשר לאנשי עסקים ממולחים לגרוף רווחים אדירים בזמן קצר. אספן או קבוצת אספנים יכולים לרכוש קבוצת עבודות של אמן צעיר במחיר נמוך יחסית, ובסדרת פעולות קידום (למשל דרך מוזיאונים פרטיים שהשפעתם הולכת וגדלה בעשורים האחרונים), להגדיל את ערכן של היצירות במאות ואפילו אלפי אחוזים בשנים ספורות. איזה ענף השקעות אחר מניב תשואות דמיוניות כאלה?

קטלאן הוא אמן מתוחכם ופרובוקטיבי שמצליח שוב ושוב להתענג על סימון נקודות תורפה תוך הפקת רווחים מהפעלתן. הבננה שהודבקה לקיר במסקינג-טייפ היא חלק ממשחק שבמסגרתו האמן מזהה אפשרות לבצע מניפולציה יצירתית בשוק האמנות, אבל כדי שהמניפולציה תעבוד כל השחקנים האחרים צריכים להרוויח ממנה משהו. האמן יוצר מניפולציה, האספן רוכש את המניפולציה ובכך נותן לה תוקף והופך לבעליה, הקהל והעיתונות מדווחים, מבקרים ותוקפים את המניפולציה ובכך תורמים לביסוס שמה, אמן מיצג אוכל את הבננה ובכך מגדיל גם את תהילתו שלו וגם את ההילה שעוטפת את המניפולציה הראשונית, העיתונות מדווחת על המניפולציה המשנית על המניפולציה הראשונית וכן הלאה וכן הלאה. הבננה עצמה הרי לא חשובה. חשוב הסימון וחשובה ההילה שסביבו. גם אם אלפי אמנים יציגו עכשיו בננות מודבקות במסקינג טייפ ויציפו את השוק בחיקויים זולים, עבודתו של קטלאן לא תיפגע אלא להיפך. שווייה רק יגדל כי כעת היא לא רק יצירת אמנות עם בננה, אלא גם יצירת אמנות שיצרה מסורת בפני עצמה.

לכן הבננה המודבקת לקיר במסקינג טייפ היא יצירה מתוחכמת-מפגרת. למה מתוחכמת? כי קטלאן גם זיהה את המנגנון וגם הצליח להפעיל אותו ולסובב מערכת בינלאומית אדירה סביב יצירתו, והוא עשה זאת בידיעה שה״ביקורת מבפנים״ על המערכת היא חלק בלתי נפרד ממבנה הפעולה שלה. אם בעוד כמה חודשים הבננה המודבקת לקיר עם מסקינג טייפ תימכר בשנית לאספן אחר, בהחלט יתכן שמחירה יאמיר בזכות הסערה שעוררה. אז למה מפגרת? כי זו בננה שהודבקה לקיר עם מסקינג טייפ.

ולכן ההשוואות למשתנה של מרסל דושאן שהופיעו ברחבי הרשת אמנם מתבקשות, אך הן גם לא מדוייקות. דושאן השתמש באובייקט סתום כמו משתנה כדי להעלות שאלה: מהי אמנות? קטלאן השתמש באובייקט סתום לא פחות כדי לתת תשובה: אמנות היא נייר ערך. זו לא התשובה היחידה (וכי יכולה להיות תשובה יחידה לשאלה כזו?), אבל זו תשובה מאד רלבנטית. מי שלא מרוצה ממנה לא אמור להילחם באמנים ״שרלטנים״ שמצביעים על אופני הפעולה של המערכת בלי להימנע מפירותיה, אלא לחשוב האם וכיצד ניתן להפעיל מערכות אמנות חלופיות.

5 תגובות על מדד הבננה

    אני סבור שהקריאה שלך מושתתת על רדוקציה חמורה מדי. זה נכון שקטלאן פועל בתוך שדה אמנות ספציפי במיוחד, שדה אמנות של סלב’ס בינלאומיים, שכסף גדול הוא חלק אינטגרלי מהכוח הפועל בו. זה נכון גם שהפרסום שהיציאה זכתה לו קשור רבות לעניין הכלכלי, אבל לא רק, אולי בעיקר לתגובה של אמן הפרפורמנס מול היצירה, שייתכן שלא הייתה מאבדת מכוחה אם לא היה ערך כלכלי רב.
    זה גם נכון שכולם נהנים מהמנגנון, אבל האם בשעת לילה מאוחרת, שהחגיגה נגמרה, ונשאר הדימוי הזה של הבננה החיה המקובעת לקיר ומייצרת איקס עם הסרט חבלה הזה, לא שומעים את צחוקו של השטן, אולי כמו בגולגולת של הירסט?
    את היצירה יש לקרוא ולהעריך גם על האופן שבו היא מעלה בעמקי התודעה את צחוקו של השטן, מעין באג במערכת הכוח האמנותית כלכלית, ועם זאת חלק ממנה. ברור שרק מתוך היות חלק ממנה היא יכולה גם לפגע בה.

    תודה. אני מסכים. הטקסט הקצר התייחס בעיקר לסערה ולצד הכלכלי של הסיפור. יש דברים רבים שניתן להוסיף בהקשר הרחב של עבודתו של קטלאן ושל אמנות בכלל.

    מעניין למה אין תופעות של סופרי ‘בננה’, משוררי ‘בננה’, רקדני ‘בננה’, קולנועני ”בננה’, מחזאי ‘בננה’ וגם אם ישנן תופעות ‘בננה’ פה ושם, הן לא תופסות אלא שורה או שתיים בתקשורת ובעולמות הספציפיים ומתפוגגות אל מקומן הנכון, נטול האירוניה.
    כנראה בגלל שאין שם כסף ואין ברוקרים פטפטנים שיפמפמו, יפרשו, יתפלספו ויאצרו את חממת הבננות.
    עכשיו, כל שנותר הוא, לארגן יום עיון בנושא ‘לאן פני הבננה?’ ולעלות את ההרצאות לרשת.

    יש משמעות גם לבחירת האובייקט עצמו בסופו של דבר. בננה וכל מה שמשתמע ממנה (סלפסטיק, פאליות, אנדי וורהול ועוד). ויש שקישרו בצורה שנוצרה של הבננה עם הטייפ עליה כרפרנס למגל ופטיש… ועניין האורגני כאובייקט אמנותי שאמור להיות “טיימלס” ועוד. ככה שיש גם משמעות והקשרים לסימן עצמו שהוא ייצר פה. אמן טוב בקיצור.

    הדיון שנעשה בנושא הבננה ההיא –זו שנמכרה, שנאכלה (או החליפה אותה), אותו דיון עצמו מעלה את כל ההיבטים שניתן לייחס לתופעה והוא זה שעושה את כל העבודה ומשחק לידיה של אותה “בורסה”; ויש, אכן עוד היבטים ל”יצירת האמנות” הזאת, כגון משמעות המושג
    ” To go bananas” (“להתחרפן” בעברית), ואם חושבים על זה, המהלך עצמו ההולם כל כך את עידן התקשורת המופרזת – מופרכת שיצאה משליטה בכל מובן. אז אולי זו האמנות העכשווית ביותר המציינת את העובדה שאנחנו חיים בעידן שבו אין עוד ביטחון במה שנאמר לפני רגע? ומה אם לא??

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *



אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?