התערוכה “אנו מכריזים בזאת” מציגה עבודות של הזוכים והזוכות בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב לשנת 2016. אחת הסיבות לצפות בתערוכה הזו היא, ובכן, שיש בה משהו שמתאים לכל אחד ואחת. היא אמנם אינה מאוגדת סביב תמה או תיאוריה, אבל היא עובדת, מעניינת ונגישה.
המבנה הייחודי של המוזיאון – גרסה חד-קומתית של הגוגנהיים הניו-יורקי (לא פחות), בשילוב כיפה שדרכה חודר אור טבעי השוטף בצורה אחידה ומחמיאה את החלל כולו – מוסיף למוצגים עניין ועומק. המוצגים עצמם הם בציר משובח ומדוד ממגוון מדיומים ונושאים שמעסיקים אמניות ואמנים בישראל היום. הכל מהכל והכל טוב.
הפייבוריט שלי בתערוכה הוא הצלם אלכסנדר מנדלביץ’. מנדלביץ’ ומארק ישאייב (שעבודה פנטסטית שלו מוצגת כעת בגלריה חנינא), הם אולי הצלמים המציגים הטובים ביותר הפועלים כיום, אבל זה נושא לרשימה אחרת.
בתערוכה מציג מנדלביץ’ שני תצלומים ממוסגרים ואלבום הכולל דימויים רבים נוספים. תחושת אי-הנוחות הגופנית העולה לנוכח תצלומיו של מנדלביץ’ משתווה בעוצמתה ליופיים. התצלומים כולם מבוימים בגישה של Absorption and Theatricality (לפי מייקל פריד): הדמויות שקועות בעולמן ואינן פונות אל הצופה. הן מתקיימות בתוך סביבה ביתית – מרחב דירתי ישראלי למהדרין, מלא אשפה, סכנות וגועל. ה”מאוים” או ה”אל-ביתי” הפרוידיאני עולה כאן ביתר שאת. הפורמט הקטן של התצלומים סוגר על המצולמים וקטן למידותיהם כמו הבית הסוגר על אליס מארץ הפלאות לאחר שאכלה מן העוגה. בקיצור, לא נוח להן.
מנדלביץ’ מתמחה בזיקוק הרגע המעצבן שכולנו חווים מדי יום ויותר מפעם אחת, הרגע האלים שבו האוטובוס בורח ברגע האחרון, מזון רטוב נשפך פתאום לרצפה המטונפת או כשהזרת נתקעת בקצה הספה. כשמגרד לנו. כשעקום לנו. העיסוק באמת המכוערת של הגוף האנושי, זו שממוסכת במדיות החברתיות ועוד לפניהן בתעשיית האופנה, אינו דבר חדש באמנות. אז מהי המחווה של מנדלביץ’? במונחים של תולדות האמנות ניתן לומר שהוא משתמש בצילום כדי להמציא מחדש את ציורי הז’אנר של המאה ה-17 (ציורים שהתמקדו בסיטואציות מחיי היום-יום ומהווי הבית). זו גם הסיבה לכך שהדפסה בפורמט גדול – בדומה לדרך שנוקט ישאייב, שבתורו מתכתב עם מסורות מודרניסטיות רבות, ובהן הקולאז’ הקוביסטי – תעשה חסד עם העבודות של מנדלביץ’. תערוכת יחיד היא השלב המתבקש הבא.
“אנחנו מכריזים בזאת”, תערוכת פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב 2016
מוזיאון בת ים
נעילה: 31.03.18
חבר אתה עיוור
אלו צילומים מביכים במילוליות שלהם, אפילו בתור עבודה של סטודנט בשנה א’ זה לא היה עובר
יוס
| |