אם תרצו, עכשיו בברזיל

לפניכם עוד סיפור מוכר על גורמים ימניים ודתיים שבעזרת קמפיין פייסבוק ואיומים הביאו לסגירתה של תערוכת אמנות, שלטענתם הכילה תכנים בלתי ראויים במימון ציבורי, במציאות פוליטית שבה ראש המדינה מתחנף לימין הקיצוני כדי להדוף מעליו חשדות לשחיתות – אבל הפעם הנרטיב המוכר והשחוק הזה לא התרחש בישראל, אלא דווקא בברזיל.

ב-15.8.17 נפתחה במרכז התרבות סנטנדר שבעיר פורטו-אלגרה תערוכת האמנות הקווירית הגדולה בהיסטוריה של ברזיל: “מוזיאון קווירי: קרטוגרפיות של דיפראנס באמנות ברזילאית” (שמה האנגלי של התערוכה הוא “טקטיקות קוויריות לאוֹצְרוּת לא הטרונורמטיבית”). התערוכה כללה 263 עבודות של 85 אמנים ברזילאים מאמצע המאה ה-20 ועד ימינו, ובהם אמנים בעלי שם עולמי כמו קנדידו פורטינרי, ליז’יה קלארק, אלפרדו וולפי וחוזה ליאונילסון (אחד מהאמנים הברזילאים הבולטים של שנות ה-80, שמת מאיידס בגיל 36 ובעבודותיו המאוחרות עסק באודיסיאה הפרטית שלו אל לב המגפה).

התערוכה היתה אמורה להינעל ב-8.10.17, אולם נסגרה במפתיע בתחילת ספטמבר, כמעט חודש לפני התאריך המתוכנן. האוצר, גאודנסיו פידליס, שמע על סגירתה רק בעקבות הודעה שפירסם בפייסבוק תאגיד הבנקאות העולמי סנטנדר, בעלי מרכז התרבות שבו הוצגה התערוכה. “מטרת מרכז התרבות סנטנדר היא לטפח את האמנויות ולקדם דיון על השאלות הגדולות של המציאות העכשווית, ולא לעורר כל סוג של חוסר כבוד או פלגנות”, נכתב בהודעה שפורסמה בעמוד הפייסבוק של המרכז.

ההחלטה לסגור את התערוכה התקבלה בעקבות קמפיין ציבורי שהובילה “תנועת ברזיל החופשית” (Movimento Brasil Livre), תנועה ליברטריאנית ימנית שהתחזקה לאחר שהובילה את ההפגנות נגד נשיאת ברזיל דילמה רוסף והביאה להדחתה ב-2016. אנשי התנועה טענו כי התערוכה משתמשת בכספי ציבור כדי לקדם פדופיליה, זואופיליה, פורנוגרפיה וחילול קודש.

במסגרת הקמפיין קראו הליברטריאנים, שנתמכו גם על-ידי שמרנים נוצרים, להורדת הדירוג של מרכז התרבות סנטנדר בפייסבוק (הדירוג הנוכחי של המרכז הוא 1.2 כוכבים), הטרידו את המבקרים בתערוכה וצילמו סרטונים שמתעדים את היצירות (מצונזרות ומטושטשות) ומתארים אותן כאמנות מסוכנת ומנוונת. בסרטון שזכה לכ-1.6 מיליון צפיות מתהלכים שניים מאנשי התנועה בין היצירות תוך שהם קוראים “ראו בעצמכם אם זו אמנות!” (תהייה ארספואטית שמטרידה אמנים ופילוסופים כבר אלפי שנים). הם מתעכבים על עבודה של האמנית ביה לייצ’י (Leite), מתוך סדרה שנקראת “ילדים גייז”. בעבודה מצוירות שתי דמויות של ילדים חייכנים ועליהן מרוססים בספריי הכיתובים “ילד הומו, אלת המים” ו”ילד הומו, טרנסווסטיט הלמבדה”. על רקע תצלום העבודה נשמעים יוצרי הסרטון טוענים שהיא מעודדת פדופיליה וש”זאת כמעט זנות של ילדים”.

אוצר התערוכה פידליס, שמצא את עצמו בתפקיד אלת הפרשנות המתגוננת של העבודות בתערוכה, הסביר לעיתון “הגרדיאן” כי הילדים לבושים וכי הטענה שהיצירה מקדמת פדופיליה חסרת בסיס: “זו עבודה על בריונות ועל דעות קדומות”, אמר. ואילו האמנית הסבירה לאתר חדשות ברזילאי כי העבודה עוסקת במכאובי הזהות הקווירית בילדות ובגיל ההתבגרות: “כולנו, הלהט”בים, היינו פעם ילדים… המטרה של העבודה הזו היא בדיוק ההפך [מכפי שנטען]”.

עבודה אחרת שזכתה לנאצות בסרטון היא “סצנת תפנים 2” של אדריאנה ורז’או (Varejão), שמציגה דמויות בכמה סיטואציות מיניות, ובהן אחת שבה מעורב בעל-חיים. המבקרים נחלקו בדעותיהם: האוצר גרס כי זו עבודה שיוצאת נגד קולוניאליזם ומתמודדת עם סטריאוטיפים גזעיים, מיניים ומגדריים בהיסטוריה של ברזיל; הליברטריאנים טענו כי מדובר בעבודה שמעודדת זואופיליה. שתי עבודות אחרות שעוררו את חמתם היו “Crossing Jesus Christ Goddess Shiva” של פרננדו בריל (Baril), ציור ובו מעין הכלאה בין ישוע לשיווה בצליבה מרובת זרועות; ו”Et Verbum” של אנטוניו אובה (Obá), שעיטר רקיקים של לחם הקודש במלים שונות, ובהן “ואגינה”, “חור תחת” ו”לשון”.

המתנגדים הליברטריאנים והדתיים טענו כי לא ייתכן שתכנים כאלה יוצגו באמצעות שימוש בכספי ציבור. הרקע לכך הוא חוק רואנה, חוק לעידוד האמנויות שנחקק בברזיל ב-1991 וקרוי על שם שר התרבות שקידם אותו. לפי החוק הזה, יחידים ומוסדות יכולים להשקיע ביוזמות תרבותיות מאושרות 6%–4% ממס ההכנסה השנתי שבו הם חייבים. קים קטאגירי, צעיר בן 21, ממנהיגיה הבולטים של התנועה הליברטריאנית, טען שהסיבה לכך שתנועתו יצאה נגד התערוכה היתה העובדה שבמסמכים שהגיש מרכז סנטנדר לאישור התמיכה בתערוכה תחת חוק רואנה צוין כי היא “מיועדת לתלמידי בתי-ספר ציבוריים ופרטיים” (לפי אתר החדשות הברזילאי UOL, הצהרה כזו כלל אינה מופיעה במסמכים האמורים).

“יזמנו את החרם כי התערוכה עירבה כסף ציבורי לקידום זואופיליה, פדופיליה ופגיעה בדת הנוצרית”, הסביר קטאגירי ל”גרדיאן”. “לברזילאים תמיד היו ערכים נוצריים, אבל עכשיו יש להם אומץ להגן עליהם לנוכח מיעוט רעשני שתוקף אותנו”. כמו כל הומופוב, מתברר כי גם כמה מחבריו הטובים של קטאגירי הם להט”בים, ולטענתו גם החברים (הדמיוניים, יש להניח) הללו התנגדו בתוקף לתערוכה: “התערוכה מציגה הומואים ולסביות כישויות זואופיליות ואגרסיביות”, הבהיר קטאגירי, שכפי הנראה פחות מתחבר לטקטיקות של ריקליימינג.

כך או אחרת, כמו במקרים דומים בישראל, הלחץ הציבורי גרם לתאגיד סנטנדר להתקפל ולסגור את התערוכה חודש לפני הזמן המתוכנן. ההודעה שפורסמה בעמוד הפייסבוק של מרכז התרבות טענה, ולא באירוניה עצמית, כי התערוכה לא היתה מספיק אינקלוסיבית: “שמענו את התלונות והבנו כי כמה מהעבודות בתערוכה ‘מוזיאון קווירי’ הפגינו חוסר כבוד כלפי סמלים, אמונות ואנשים, עניין שאינו עולה בקנה אחד עם תפיסת עולמנו. כאשר אמנות אינה מסוגלת להיות מכילה ולייצר התבוננות חיובית, היא מאבדת את מטרת העל שלה, שהיא לרומם את המצב האנושי”.

ההחלטה הפתאומית היכתה גלים ועוררה חששות רבים בקרב קהילת האמנות בברזיל, על רקע התחזקותם של גורמים ימניים ושמרניים. בחודש יוני האחרון הוגש כתב אישום על עבירות שוחד נגד מישל טמר, שהחליף את דילמה רוסף בתפקיד נשיא המדינה. לפי “הניו-יורק טיימס”, טמר – איש ימין שמקורב ללובי האבנגליסטי – מחזר במרץ אחר הגורמים השמרניים בפרלמנט כדי לקדם את היוזמות הכלכליות שלו ולהתגונן מפני הדחה בהקשר של פרשת השחיתות. החששות מפני צנזורה חזקים במיוחד משום שתושבי ברזיל עדיין נושאים על בשרם את זכר הדיקטטורה הצבאית ששלטה במדינה בשנים 1985-1964. בעיני אוצר התערוכה פידליס, תאגיד סנטנדר יצר במקרה הזה תקדים מפחיד להתמודדות עם מתקפה של הימין הקיצוני: “בזמן הדיקטטורה היו לנו כל מיני בעיות, צנזורה וכו’, אבל שום דבר בהיקף הזה, שבו הכל נעשה במכה אחת”, הוא הסביר למגזין האמנות “Hyperallergic”.

בדומה לישראל, הימין ההולך ומקצין בברזיל משקיע חלק ניכר מתשומת לבו בתרבות ובאמנות. “בימים אלה, פוליטיקאים ברזילאים הפכו גם למבקרי אמנות”, כתבה הפילוסופית והאמנית מרסיה צ’יבורי מהאוניברסיטה הפדרלית בריו דה-ז’ניירו, במאמר שבו טענה כי הצנזורה על התערוכה הקווירית מדגימה כי ברזיל מתקדמת לעבר משטר סמכותני. צ’יבורי, מחברת הספר “כיצד לשוחח עם פשיסט“, מסבירה כי החיבור בין מיניות משולחת רסן לבין אמנות ניצב במקרים רבים במוקד ההתייחסות של משטרים סמכותניים ושל מנהיגים עם נטיות סמכותניות. מצד שני, היא מרגיעה, התשוקה רק גוברת כאשר היא אינה באה על סיפוקה. ואכן, מאז סגירת התערוכה הוצפו הרשתות החברתיות בברזיל בדימויים מהתערוכה המצונזרת בפרט ובעבודות אמנות שעוסקות בקוויריות ובמיניות בכלל.

במסגרת הבקלאש הימני הכללי, חווה ברזיל בשנים האחרונות גל קשה של אלימות נגד להט”בים. לפי אחד מהארגונים הגאים בברזיל, בין 2012 לאמצע 2016 נרצחו במדינה כ-1,600 בני-אדם במסגרת פשעי שנאה הומופוביים וטרנספוביים, כמעט אחד מדי יום. אם אמנות היא מה שמנכיח את מה שלרוב מבוטל בהינף יד כנורמלי או מטואטא מתחת לשטיח, כתבה צ’יבורי, “אזי במקרה הזה אני טוענת כי התערוכה ‘מוזיאון קווירי’ מאירה את שקיעתה החמקמקה של ברזיל לעבר פשיזם. זה מה שהופך אמנות לצורה בסיסית של התנגדות. וניכר ש’מוזיאון קווירי’ הגיעה אפילו לא רגע אחד מוקדם מדי”.