לא רק יין זול, 5.2.15

פֶּפֶּה. ככה יולנדה קוראת לאחד החתולים שלה. פֶּפֶּה! היא מתלוננת, פֶּפֶּה, דיי. בדיוק באותו קול שבו היא מדברת לבן שלה לפעמים. זה קול של מיאוס. קל, לא סופני, אבל כזה שמבהיר לנמען שהיא עכשיו מחוץ לתפקיד.

הילה עמרם, ללא כותרת, טכניקה מעורבת, 11X17 ס”מ, 2012

“חוצלארץ”, גלריה בנימין, רח’ צ’לנוב 28, תל-אביב
פתיחה: חמישי, 5.2.15, ב-20:00. נעילה: 7.3.15, ב-14:00
בעקבות אירועי הקיץ האחרון, שבו היתה ישראל תחת עוצר אווירי, התערוכה מבקשת לבחון את “חוצלארץ” כמושג אסקפיסטי ופנטסטי ביחס לארצי ולשגרתי. האמנים המשתתפים העניקו פרשנויות מגוונות לנושא, ביניהן עבודות שעוסקות בכמיהה ובנוסטלגיה, בחרדות ובסיוטים, בעודפות ובאובססיה, בקלישאות ובבנאליה. משתתפים: שגיא אשין, שני בראל, רינת שניידובר, קרן שפילשר, עדי ברנדה, לילך מדר, ינון זינגר, ינאי גבע, זויה צ’רקסקי, הילה עמרם, גלנדון ואיזבלה, אפרת (חסון) דה-בוטון.
האירוע בפייסבוק, כאן. כמו כן יוצג פרויקט שעבורו התבקשו חברי פייסבוק מחוצלארץ לשלוח גלויות במיוחד עבור התערוכה.

שני בראל, “Palm Springs ACE Hotel”, הדפסת פיגמנט ארכיונית, 30X40 ס”מ, 2014

גם לאמא היה מדי פעם קול כזה, שהיה עושה כובד בבטן. מתי היא תחזור. האם היא תחזור. איך יכול להיות שיש רגעים כאלה שאני אדם זר ומיותר עבורה. יכול להיות. הנה. אז מה זה הקול החם, הסמכותי, שהיה בבוקר? אולי זה לא היה הקול האמיתי, אולי היא חיקתה מישהו אחר. בקול המואס הסתתר איום הנטישה. גרוע מזה: האפשרות שכל העסק הזה, אמא-אנחנו-בית-כל-החיים, הוא על כרעי תרנגולת, תוצאה של חוזה מהגיהנום שיום אחד היא תתנער ממנו.

פרנצ’סקו פיניציו, 2002, מתוך ההצבה “Green D”

פרנצ’סקו פיניציו, “ארקפארקקראפטראפטקליניקקלאבפאב”, מוזיאון בת-ים
פתיחה: חמישי, 12.2.15, ב-20.00. נעילה: 16.5.15. אוצר: יהושע סימון
פרנצ’סקו פיניציו גדל בקווינס, ניו-יורק, וחי בצרפת מ-1993. היה דמות בולטת בסצינת האמנות של מרסיי, שבה חי בשנים 1995–2005. כעת חי בברסט, שם הוא מלמד בבית-הספר האירופי לאמנות בברטאן. עבודותיו הוצגו בתערוכות רבות, הן במוסדות ציבוריים והן בחללים אלטרנטיביים ברחבי אירופה. הגיע לישראל בתמיכת תוכנית האמנים ארטפורט וישהה בה כמה חודשים, שבמהלכן ייצור עבודות חדשות, ייפגש עם אמנים וייזום מפגשים ואירועים.
התערוכה משלבת כמה מעבודותיו החשובות של פיניציו יחד עם פרויקטים חדשים שפיתח במיוחד עבור מובי: בוטיק מונוכרומטי, חדר אוכל לחתולים, מכונה להקלטת והשמעת חלומות, חנות שמשנה את משלח ידה עשר פעמים במהלך שבוע אחד, שכונת פחונים מבתי צעצוע, פארק שעשועים שהוא אתר בנייה, ועוד. היכולת של פיניציו לדחוף סיטואציה נתונה לנקודת השבירה שלה חושפת מצבים סותרים וממדים נסתרים.
מובי, מוזיאוני בת-ים, רח’ סטרומה 6, בת-ים. שלישי וחמישי, 16:00–20:00, שישי ושבת, 10:00–14:00. טל’ 03-6591140.

פרנצ’סקו פיניציו, 2010, מתוך ההצבה “2 Promi”

בקפה התרוצץ סביבנו, כמו צרעה משוגעת, ילד אחד. הראש שלו הזכיר פסלונים אפריקאיים שמוכרים בחנויות לתיירים: רזה, סנטר מסותת, עצמות לחיים גבוהות שכמעט אפשר לזהות את סכין הפסלים שהחליקה עליהן, אוזניים גדולות תלויות לו בצדדים כמו תכשיטים מגולפים, חור קטן בכל אוזן, עיניים בולטות ושחורות, מדי פעם פקח אותן בבת אחת, אבל רוב הזמן היו עצומות למחצה, התרוצץ במעגלים סביבנו וזימזם, ואז נעצר מול א’ בבת אחת, ביקש כסף במשפטים ארוכים נבלעים, מזומררים, א’ פישפש בארנק ונתן, והילד טס לדרכו.

ז’וליאן סאלו, “מערה קוסמולוגית”, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

ז’וליאן סאלו, “מערה קוסמולוגית”, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
פתיחה: 14.2.15, ב-20:00. נעילה: 11.4.15
האמן הצרפתי ז’וליאן סאלו יצר מערה קוסמולוגית בעבודת טווייה עמלנית של חוטי כותנה ותאורה זרחנית, המבוססת על פעולה שביצע עם צוות של אמנים מקומיים; מערך רישומים המאזכר פרסקות תקרה רנסנסיות וציורי קיר מהתקופה הפרהיסטורית, המתכתבים עם תרבות הגוף באמנות העכשווית. סאלו מתמקד בביטויים שונים של תופעת המטמורפוזה, שלתפיסתו מבטאת מהות אבולוציונית: היא המניעה והמאפשרת התפתחות של צורות חיים חדשות ומצבי קיום שאין להם סוף. סאלו מתעניין בביוכימיה ובאתנולוגיה ומושפע מתרבויות פרימיטיביות, טקסי טראנס וטקסי מעבר שבעלי החיים הם חלק מהותי בהם.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רח’ הבנים 4 , הרצליה. טל’ 09-9551011. שני, רביעי, שישי ושבת, 10:00–14:00; שלישי, חמישי, 16:00–20:00.

שי זילברמן, “נאמן למקור”, 2015

שי זילברמן, “נאמן למקור”, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
פתיחה: 14.2.15, ב-20:00. נעילה: 11.4.15. אוצרת: טל בכלר
זילברמן יוצר קולאז’ של דימויים אבסורדיים הממזג אנשים עם ראשי ציפור, עצים מבויתים, נופי מדבר צחיחים אך אורבניים ועש שגדל לממדי ענק. מקורם של כל אלו בספרים מאוירים, מגזינים, אנציקלופדיות וכתבי-עת ישנים, הממקמים את יצירתו בתווך שבין אז לעכשיו ובין מקום לאי מקום.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, רח’ הבנים 4 , הרצליה. טל’ 09-9551011. שני, רביעי, שישי ושבת, 10:00–14:00; שלישי, חמישי, 16:00–20:00.

תשוחרר הילדה מלאכ אל-ח’טיב

מהצד ראיתי שרק הרחיב את מעגל ההקפות, כמו דבור קטן, אחרי כמה דקות חנה לידי, ביקש סיגריה, קיבל, דאה בסיבוב שוב למקומו של א’, התיישב לידו, שלף את הסלולרי, שיחק במסך-המגע באצבעות מיומנות, מאלץ את א’ לרכון אליו, מזמרר אותו משפט סתום שוב ושוב, לבוש בבגדים נקיים, שמתי לב, רק הפנים בצבע הלכלוך הישן, כמו של ילדים אחרי ששיחקו כל היום בין המכוניות. ואז קם בבת אחת, בדיוק כמו שהתיישב, וחזר לרחיפה המעגלית שלו. בכל פעם שמישהו הגיח ממכונית או חצה את הכביש הוא טס מיד לכיוונו, בזזזז, מבקש כסף, סיגריה, לא מקבל. קצת לפני שקמנו ללכת משם צנח שוב לידנו, הפעם מאחורי גבי. א’ חייך אליו ואמר, כבר נתתי לך קודם, חמוד. אז מה, אז מה, תן לי, אז מה, הוא זימרר ככה, וא’ ענה באותו חיוך, חם ומתוח בו בזמן, כבר נתתי לך קודם, זוכר? כבר נתתי לך. והילד המשיך, אז מה, אז מה, וניתק ממקומו וחזר לדאייה.