לא רק יין זול, 27.11.14

דְרֶזְדֶן הִשְׁכִּיחָה אֶת קוּרְסְק
קוּרְסְק הִשְׁכִּיחָה אֶת לֶנִינְגְרָד
לֶנִינְגְרָד הִשְׁכִּיחָה אֶת קְרִים
קְרִים הִשְׁכִּיחָה אֶת גֶטִיסְבּוּרְג
גֶטִיסְבּוּרְג הִשְׁכִּיחָה אֶת לַייפְּצִיג
לַייפְּצִיג הִשְׁכִּיחָה אֶת בְּרִיאַת הָעוֹלָם.
גַּם בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה נוֹרָאָה,
אוֹמְרִים שֶׁהָיָה אָז אוֹר חָזָק כָּחֹל,
וְרַעַשׁ וּבֹץ, וּמִן הַבֹּץ עָלָה הַנָּהָר,
וּלְצַד הַנָּהָר הוּקְמָה הָעִיר, וְהָעִיר
הֻקְּפָה וְהוּשְׂמָה בְּמָצוֹר, וּצְבָאוֹת
צָעֲדוּ וְנִלְחֲמוּ בַּקֹּר, וַאֲנָשִׁים עָמְלוּ
לַהֲרֹג אֲחֵיהֶם, וַאֲחֵרִים בָּאוּ וְחָפְרוּ
אֶת הַבּוֹר, וַאֲנִי עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיְּאוֹר

(נתן וסרמן, “דרזדן”, מתוך “סקסוניה, ספר המדבר”, ספר שירה שיצא השבוע בסדרה “כבר”. עורכת: ליאת קפלן)

“אלימות ופילוסופיה”, סמינר במוזיאון תל-אביב
ביום שישי, ה-28.11.14, ייפתח במוזיאון תל-אביב הסמינר “אלימות ופילוסופיה”, שיתקיים מדי שבועיים ביום שישי בבוקר, בשעות 10.30–12.00. ההרצאה הפותחת תהיה של ד”ר עירן דורפמן, “אלימות והזדהות – פרויד, לאקאן והסכסוך הישראלי-פלסטיני”. דורפמן ינתח את הסכסוך תוך כדי שימוש במונחים הפרוידיאניים והלאקאניאניים הקשורים באלימות, זהות, הזדהות וטראומה. מתוך דיאלוג עם התיאוריה הפוסט-קולוניאליסטית הוא ישרטט את דמות היהודי ודמות הפלסטיני כמשקפות זו את זו מבחינת יחסן לטראומת הגלות והטראומות השונות שבאו בעקבותיה. כרטיסים בקופת המוזיאון, 03-6077020, בשעות 14.00–21.00. 

“אחד הצבעים שעיוורים (או על כל פנים העיוור הזה) מתגעגעים אליו הוא הצבע השחור. וגם לאדום […] כמי שהיה רגיל לישון בחושך מוחלט, התקשיתי לאורך תקופה ארוכה להסתגל לשינה בתוך הערפל הזה, ערפל ירקרק או כחלחל מואר באור קלוש, שהוא עולמו של העיוור. הלוואי ויכולתי להשתרע בחושך, להישען על החושך. האדום נראה לי כמו חום דהוי. עולמו של העיוור איננו הלילה שאנשים מניחים. אני יכול לומר זאת, לכל הפחות, בשמי, בשם אבי ובשם סבתי, שמתו עיוורים; עיוורים, מחייכים ואמיצים, כפי שגם אני מקווה למות. דברים רבים עוברים בירושה (עיוורון למשל), אבל אומץ איננו אחד מהם”.

(חורחה לואיס בורחס, מתוך “שבעה לילות”, שבע הרצאות שנשא ב-1977 בתיאטרון קוליסאו שבבואנוס-איירס. תרגום: אורי פרויס. ספריית אדום-כהה, הוצאת הקיבוץ-המאוחד, 2007)

פסטיבל זז 2014

פסטיבל זז 2014
אמנים מצרפת, שבדיה, פולין, גרמניה וישראל בעשרה ימים של אמנות מיצג ומפגש בין תרבויות וזהויות. ניהול אמנותי: תמר רבן. פתיחה: 4–13 בדצמבר 2014, תל-אביב וחיפה. בתוכנית: במת מיצג בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב; סדנה לאמנות המיצג בהנחיית דורותיאה סרור (גרמניה) וסו-אן (שבדיה); “לפני אחרי”, מופע של עדינה בר-און, “טבריה 15” – מיצגים של בוגרי הסדנה השנתית לאמנות המיצג בהנחיית תמר רבן; מיצגים ברחבי ואדי ניסנאס, הרצאות של האמנים מחו”ל בבית-הספר לתיאטרון חזותי בירושלים ועוד. לפרטים והזמנות: 03-5372096. בפייסבוק: כאן. באתר האינטרנט: כאן.

“אדם שכותב, כל אדם, מוכרח לראות בכל מה שקורה לו כלי. כל הדברים שניתנים לאדם ניתנים לתכלית, ובמקרה של אמנים בעוצמה גדולה במיוחד. כל מה שעובר עליו, לרבות ההשפלות, הבושות, האסונות, ניתן לו כחומר, כחומר גלם ליצירת אמנות, ועליו לנצלו. לכן כתבתי באחת הפואמות שלי שמזונם העתיק של גיבורים הוא השפלה, פורענות ומחלוקת. הדברים האלה ניתנו לנו כדי לשנותם, כדי לעבד את הנסיבות האומללות של חיינו לתכנים נצחיים, או השואפים למצח. עיוור שחושב כך, ניצל”.

(חורחה לואיס בורחס, מתוך “שבעה לילות”)

רותם ריטוב, UPUPA, 2012, מתוך התערוכה “בתווך”, רחובות

“בתווך”, תערוכה זוגית בגלריה 10, רחובות
“בתווך”, תערוכתם של רותם ריטוב וגידי סמילנסקי, נפתחה אתמול בגלריה 10 בבית מיכל, רחוב הגר”א 10, רחובות. הציור של גידי סמילנסקי אינו שואף להתחרות בצילום או להנציח רגע מסוים אחד, אלא מנסה לגבש חוויה אישית, א-חומרית, רוחנית, חוויה של מימד נוסף, אחר. העבודות של רותם ריטוב מתאפיינות במשחק בין הדימוי המובהק והברור לבין פירוקו לשפה חזותית חדשה, לעתים אף בלתי מזוהה. רותם משחקת ומשלבת בין טכניקות מוכרות לבין טכניקות מומצאות. שעות פתיחה: א’, ב’, ג’, ה’: 16:00–19:00, ב’, ד’, 09:00–12:00, ד’, 20:00–22:00 ובתיאום מראש.

“ובייחוד עלינו להישמר מפני פלישת הזולת אל אישיותנו. כל עניין שמגלים בנו האחרים הוא בבחינת גסות רוח שאין מושלהּ. הדבר היחיד המוציא את הברכה היומיומית ‘מה שלומך?’ מכלל העלבונות שאין עליהם מחילה הוא העובדה שבדרך-כלל זוהי התבטאות חסרת כל תוכן וכנות”.

(פרננדו פסואה, מתוך “כל חלומות העולם”, תרגום: יורם ברונובסקי, הוצאת כרמל, 1993)

מי שאומר, אני מבקש לשים סדר באש
מתכוון (מן הדרך בה הוא מניח
את ידיו על פניו)

לומר משהו אחר, למשל:
ידית הדלת בוערת.

(ישראל אלירז, מתוך “דברים דחופים”, קובץ בעריכת דרור בורשטיין, הקיבוץ-המאוחד)

סמר עואדייה, מתוך התערוכה “8 בתים, 8 משפחות, 8 צלמות”, ארט-מרקט

“8 בתים, 8 משפחות, 8 צלמות”, תערוכת צילום קבוצתית בארט-מרקט
שמונה צלמות, בוגרות המחלקה לצילום ומדיה במרכז האקדמי ויצו חיפה, יציגו בתערוכה קבוצתית בגלריה ארט-מרקט בתל-אביב. אוצרים: עמית זולר ונופר חסון-הנדלמן. פתיחה: חמישי, 11.12.14, ב-20:00. המציגות: צליל אגמון, שני אלון, יוליה ברזינה, דפנה גלעד-פדידה, נופר חסון-הנדלמן, נטע כהן, שחר לב וסמר עואדייה. רחוב התערוכה 3 (סוף רחוב דיזנגוף, פינת הירקון), תל-אביב, ראשון עד חמישי, 10:00–19:00, שישי, 09:00–16:00, שבת, 11:00–17:00.

“עיט היה מכה וכותש ברגלי. את נעלי וגרבי כבר קרע לגזרים, ועתה היה כותש ברגליים עצמן. שוב ושוב היה חובט, מתעופף כמה פעמים סביב-סביב באי-מנוחה ושב וחוזר למלאכה.

“אדון פלוני עבר במקום, הסתכל רגע ושאל למה אני מניח לעיט לעשות מעשיו. ‘חסר מגן אנוכי’, אמרתי. ‘הוא בא והתחיל מכה, ביקשתי כמובן להניסו, אפילו להחניקו ניסיתי, אך חיה זו כוחה גדול מאוד. כבר ניסה גם להכות בי בפני, ואז העדפתי להקריב את הרגליים. ועתה הן שסועות כמעט’. ‘להניחו שיענה אותך כך!’, אמר האדון. ‘ירייה אחת – ואתה מחסל אותו’.

זאב אנגלמאייר, מתוך התערוכה “גפילטערמה” בפסאז’ אלנבי, תל-אביב

“גפילטערמה” בפסאז’ ברח’ אלנבי 94, תל-אביב
מקדש גפילטע פיש חד-פעמי, מסעדת פופ אפ ותערוכה, מ-29.11.14 ועד 4.12.14, בשעות 17:00–23:00. אמנית האינפוגרפיקס רוני לוית, הפסאז’ אלנבי (מקום מושבה של הספרייה הפולנית המיתולוגית) והמכון הפולני חברו יחד כדי ליצור בשבוע האוכל הפולני 2014 מסעדת פופ-אפ חד-פעמית של גפילטע-פיש. במשך חמישה ימים יהפוך אחד מחללי הפסאז’ למקדש גפילטע-פיש: בכל יום יוגש במקום תפריט מיוחד שיככבו בו מיני גפילטע מסורתיים וחדשניים; על קירות הבר תוצג תערוכת מחווה לדג ולגלגוליו, ואמנים ידועים ימכרו במקום מיני מזכרות גפילטע. לפרטים נוספים: כאן.

 “‘האומנם?’, שאלתי. ‘ואתה תדאג לכך?’. ‘בחפץ לב’, אמר האדון, ‘רק אסור הביתה ליטול את הרובה. תוכל לחכות עוד חצי שעה?’.

חיה שפס-אבטליון, “בעקבות האור”
פלורנטין 45, חלל לאמנות עכשווית, מציג תערוכת יחיד של חיה שפס-אבטליון, “בעקבות האור”. פתיחה: חמישי, 4.12.14. שפס-אבטליון “מצלמת  וחוקרת במקורות האור את הנסתר והמפתיע, בצילומיה הקו הופך למרחב ולתנועה […] היא משתמשת במצלמה כצייר המשתמש במכחול”, כותבת הילה תדמור, אוצרת התערוכה. שפס-אבטליון, בעלת תואר שני במינהל עסקים, לאחר קריירה ארוכת שנים בהייטק, בחרה להתמקד בצילום. רח’ פלורנטין 45, פינת רחוב השוק, תל-אביב. שני עד שבת, 13:00–11:00, שלישי עד חמישי, 16:00–18:00.

“‘איני יודע’, אמרתי ועמדתי רגע קופא מכאב. אחר-כך אמרתי: ‘מכל מקום, אנא, נסה’. ‘יפה’, אמר האדון, ‘אמהר’. העיט הקשיב בשלווה כל שעת השיחה, ועיניו משוטטות ביני ובין האדון.

חיה שפס-אבטליון, “בעקבות האור”, פלורנטין 45, תל-אביב

“עכשיו נתברר לי שהבין הכל. הוא התעופף, רכן עמוק לאחור להגביר את כוח התנופה, ובבת אחת נעץ את מקורו בפי, כמטיל חנית, עמוק אל תוכי. צונח לאחור הרגשתי, ובלבי הרווחה, איך טבע לבלי השיב בדמי, שמילא את כל המעמקים, שהציף את כל החופים”.

(פרנץ קפקא, “העיט”, מתוך “תיאור של מאבק”, תרגום: שמעון זנדבנק, הוצאת שוקן)

מייל למדור: yayinzol@gmail.com