ספרי צילום הם תחום מפותח ואהוד בארצות המערב אך למרבה הצער ומכל מיני סיבות אין הדבר כך בארץ. אצלנו לא נוצרה ואף פעם לא התקיימה תרבות מפותחת של ספרי צילום. על כן כל ספר צילום ישראלי שיוצא לאור הוא חגיגה, על אחת כמה וכמה כאשר רואים אור ארבעה ספרים ביחד. לפני יותר משנה הקים הצלם יגאל פליקס את “קליידוסקופ“, שהוא סטודיו לצילום והוצאה לאור בעיר התחתית בחיפה. אחת המטרות הראשונות שהוא שם לעצמו היא להדפיס ארבעה ספרי צילום של צלמים חברי קבוצת P6 שהוא נמנה עליה. בימים אלה רואים אור ארבעה ספרי צילום בחמישה כרכים שהם שילוב בין הפורמט של Photobook במובנו המוכר לבין ספר אמן במהדורה מוגבלת, ממוספרת וחתומה.
יגאל שם טוב, מתוך “אלבום התצלומים 80-79”
הספר הראשון הוא ספרו של הצלם הוותיק יגאל שם טוב שנקרא “יגאל שם טוב: אלבום התצלומים 80-79” והוא נחלק לשני כרכים עטופים במארז. הספרים כוללים שני סוגי עבודות: תצלומי נוף או ליתר דיוק תצלומי סביבה בנאליים. אלה צילומי נוף במובן הרחב של המלה, הכוללים גם דמויות ודיוקנאות ספונטניים של אנשים ברחוב. הסוג השני של תצלומים נעשו בהשראת מה ששם טוב מכנה “צלמי משפחה”.
יגאל שם טוב, מתוך “אלבום התצלומים 80-79”
בעת צילום העבודות הללו, בשלהי שנות השבעים, עבד שם טוב במעבדה לפיתוח תמונות ויצא לצלם בהשראת התצלומים הסתמיים והרעים שנתקל בהם במהלך עבודתו. בעבודות אלה היה ליגאל שם טוב תפקיד מרכזי בהגדרה המחודשת של תפקיד הצילום במרחב הישראלי. בתצלומיו ניכרת התבוננות עניינית עד כאב, כמעט אגבית, אנטי-הירואית, כמעט קרה, במציאות הישראלית. פרסום הספר של יגאל שם טוב הוא אירוע חגיגי, שכן זהו של ספר שתוכנן מזמן ולא הצליח לראות לאור במשך שלושים שנה!
אורית סימן טוב, הייאט ים המלח, 1997
הספר הבא הוא של הצלמת אורית סימן טוב וכותרתו “אורית סימן טוב: מה שיש סביבנו”. הספר מרכז תצלומים שנעשו במשך כעשור והמתעדים את אופן הבילוי של הישראלי הממוצע. התצלומים מציגים את ההמונים המתקהלים, מתגודדים ומבלים בצוותא בפרקים לאומיים, בבתי מלון ובחוף הים. הקומפוזיציות מרהיבות העין הנפרשות אל האופק, נראות כאילו הצלמת ביימה את הקהל וזה התפרש בנוף כדי לשרת את רצונה; אלה מעין תמונות ברויגליאניות של “תיאטרון העולם”. התצלומים מציגים טקסי פולחן משותפים המתרחשים באתרים היסטוריים-דתיים ולעיתים דרים בהם בכפיפה אחת העבר וההווה.
אורית סימן טוב – כריכת הספר
שני הספרים הנוספים הם של יגאל פליקס. הראשון נקרא “יגאל פליקס: 443, 2, 1”. זהו הפרויקט היחיד מבין הספרים הללו שנוצר מלכתחילה כספר במהדורה מוגבלת שהיווה את פרויקט הגמר של פליקס בבצלאל. זהו ספר מסע שיוצא מירושלים, עושה את הדרך לאורכה של הארץ ומסתיים בפאתי חיפה לאורך הכבישים שמספריהם מהווים את הכותרת. הנוסע-צלם משוטט לאורכה של הארץ ומתעד אותה בפריימים מונומנטאליים, לעיתים הזויים, המספרים את שעבר על הארץ בשנים האחרונות, כמו למשל בתצלום המתאר את הגזלן המתנחל לו ביער בן שמן (פרט על הכריכה).
יגאל פליקס – כריכת הספר
הספר כולל חתך יפה של הארץ המקיף את כל מעגל החיים: דיוקנאות של אנשים חולפים, כבישים, תחנות הסעה, אנשים בדרך, בתים, עזובות ו-בתי קברות. יש בתצלומים גם חתך חברתי מעניין שמגיע לשיא בניגוד שבין המשפחה מקיסריה לבין האיש המלקט שאריות מתכת בפאתי אור עקיבא הסמוכה. התצלום שמסכם היטב את התהליכים שעברו על הארץ בשנים האחרונות מתאר את מחלף הסירה ובו נראית בצד אחד דמותו של הרצל המביטה לעבר סמלה הגדול של חברת מקדונלדס הניצב בגאון על הבניין שמעבר לכביש.
יגאל פליקס, מחלף הסירה, הרצליה, 2006
הספר האחרון נקרא “יגאל פליקס: מופע ירושלים” וזהו גוף עבודות שכבר כתבתי עליו כאן. לספרים הללו יש חשיבות עצומה לא רק מבחינה אספנית אלא גם מבחינה היסטורית. הספר של יגאל שם טוב מתעד תצלומים לא מוכרים השייכים לשלב של התגבשות הצילום כאמנות בארץ. הספרים של אורית ויגאל מציגים שלב מכריע אחר בהתפתחות הצילום הישראלי המתפקד כחלק מהזירה הגלובלית.
ביום חמישי ה-3/4 יתקיים ערב השקה לספרים בגלריה חנינא בתל אביב.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
