לא רק יין זול, 10.10.13

שקט. שמש בהירה של אחרי גשם ראשון נחה על הגוף ומחממת. אוויר יבש וקריר מגיע ממערב. שתי יריעות פלסטיק גדולות מונחות על האדמה מסביב לגזע עץ זית עתיק ומפותל, וכמו אצל בני-האדם, גם גזע של עץ זית מכסיף בחלוף השנים. קולות תיפוף עדינים של זיתים נופלים נשמעים ברקע. אצבעות מסרקות את ענפי העץ, והזיתים נושרים ממנו מטה. בהדרגה ובלי משים מתפשטת בגוף תחושה של מלאות ושלווה. העצים האלו מניבים שפע של פירות כיוון שזה הטבע שלהם. הם לא זקוקים לעזרת בני-אדם. המטע הזה, האדמה הזאת, הגבעות האלו, מאפשרים חיים. הגענו לכאן כדי לעזור במסיק הזיתים. הצבא איפשר לחקלאים למסוק בקרבת ההתנחלויות במשך ארבעה ימים בלבד. בדרך כלל בתקופת המסיק, אנשים יוצאים לחופשה מהעבודה והלימודים ועובדים בזיתים. המשפחה המורחבת נאספת לתקופה של חודש מהזריחה ועד אחרי השקיעה, אז נלקחים שקי הזיתים לבית-הבד. אנחנו הצטרפנו לאדם שקונה את הזיתים בעודם על העצים, ולשלושה פועלים שלו, סטודנטים לראיית חשבון. הפכנו למתנדבים בעסק כלכלי. הסטודנטים מקבלים את שכרם בכסף, והשכר שלנו הוא השקטת מצפון לזמן מה. אנחנו עובדים סביב עץ אחד, וכאשר ענפיו מתרוקנים, אוספים את הזיתים למרכז היריעה, מוציאים ענפים גדולים שנתלשו בטעות, ולוקחים אותה הלאה אל העץ הבא. השעות עוברות, אנחנו עובדים בשקט.
ברגע אחד משהו נכנס לעיני הימנית. כשאני פוקחת אני רואה ענף של עץ זית חוזר למקומו, כחרב שנשלפה במהירות והוחזרה לנדנה. הכאב צורב. אני מתיישבת על האדמה, מרכינה את הראש. לא יכולה להמשיך לעבוד. עיני דומעות והרוח מייבשת.

***

רועי פביאן, “קרן השפע”
בשבוע שעבר ברחוב העלייה בתל אביב, קבוצת אנשים התגודדה סביב חלון ראווה של חנות. קרן השפע של האמנות שפעה והיטיבה עם המבקרים ועם עוברי האורח. בתוך הפסל, שצורתו צורת שופר או קרן שפע, הוצבה סיגריה ענקית מלאה בעשב מתוק ומשכר, וכל מי שרצה יכל להכניס ראשו לתוך הפסל ולשאוף לריאותיו את העשן הירקרק.

ביום שישי יתקיים אירוע נוסף: ג’אז יהודי בביצוע גלעד רוט (סקסופון סופרן) ועירא שירן (אקורדיון). אחרי ההופעה תוגש ארוחת ערב. הכל על המדרכה.

רועי פביאן, “קרן השפע”

“קרן השפע”
שישי, 11.10.13, ב-19:00
אוצר: עודד ורטש
גלריה תיאטרון החנות, רח’ העלייה 31, תל-אביב

***

נעימה שוכבת במיטה רזה ומותשת. חודש עבר מאז שגילו שחזר לה הסרטן, ואישור הנסיעה לירושלים המזרחית עוכב בעשרה ימים כי הצד הישראלי יצא לחופשת סוכות. אני אוחזת בידה ומנשקת אותה בלחי לשלום. כשאני עוזבת את היד היא נשמטת ונשארת תלויה באוויר בין המיטה לרצפה, כאילו אינה מחוברת לגוף. החדר קטן וקריר. חלון גבוה ומסורג מראה שמים, בית מגורים ומאחוריו צריח של מסגד. נעימה שואלת אותי: “איך היה בגיאורגיה? יפה שם, נכון?”. אני רוצה לספר לה על ההרים הגבוהים והיערות, על החיים הקרובים לאדמה. על השמחה של האנשים. על הפשטות שלהם. אני רוצה להגיד לה שזה ממש כמו פה בפלסטין, כלומר, ממש כמו איך שהיה פה פעם, לפני שנולדתי. אני רוצה לספר לה, כי אולי לרגע זה ישכיח לה את הכאב. אני אומרת כמה מלים ואז מביטה הצדה ושותקת. עוצרת את המלים הנאספות במעמקי הגרון כדי שביוצאן מפי לא יהפכו לבכי. נעימה מוסיפה: “לפעמים זה טוב להתרחק לתקופה”. ואני עונה: “זה טוב להתרחק כי כל מקום הוא יותר טוב מפה”. ולמרות שיש כל-כך הרבה דברים שאני רוצה לומר ולמרות הקרבה שיש בינינו, אני מרגישה שהמלים סרות טעם. הבסיס שאנחנו עומדות עליו רעוע כל-כך. הבכי מגיע ושוטף את הכל כי אין כבר יותר דבר לדבר עליו.

***

תקרה גבוהה, תערוכה קבוצתית
במשך שנים רבות, בפינת הרחובות דיזנגוף ופרישמן, היה בור רחב ועמוק, מוקף בגדר פח שנדמה שיותר שנועדה להגן על הולכי הרגל מנפילה לתהום, היתה שם כדי שיהיה מקום לתלות פרסומות. היום נישא, באותה פינה ממש, מגדל מגורים גבוה שמי שגר בו יכול להציץ לחלונות השכנים בקלות וגם להשתכשך בבריכה. בלובי המגדל תיפתח ביום שישי תערוכה קבוצתית שדרך הצבתה מושפעת מתנאי החלל ומהתקרה הגבוהה.

תקרה גבוהה, מראה הצבה

“תקרה גבוהה”
שישי, 11.10.13, ב-14:00
אוצרת: ליז חג’ג’
אמנים משתתפים: אנה ים, אלישבע לוי, אנג’לה קליין, ג’ניפר אבסירה, הדס סט, מעיין אליקים, בויאן, נועה יפה, הילה טוני נבוק, פיליפ רנצר, ליהי תורג’מן, ליז חג’ג’, תכלת רם, עדן בנט, צחי בוחבוט, דרור דאום, רותי סלע, אסף שחם, שי יחזקאלי, רוני קרני, גד זוקין, פרדי כסלו, יעל אפרתי, שי לי עוזיאל, הילה עמרם, אלכסנדרה צוקרמן, בועז ארד, נעמה צבר.
רח’ פרישמן 46, תל-אביב

***

ויוויאן אוסטרובסקי וסילבי סימון, “Splash!”
סילבי סימון וויוואן אוסטרובסקי משתפות פעולה במיצב קולנוע. שש מקרנות 16 מ”מ יקרינו דימויים על פסלים אופטיים. משחק של אור וחושך, דימויים מוקרנים מול אובייקטים מחזירי אור.

ויוויאן אוסטרובסקי וסילבי סימון, פרט מווידיאו אינסטליישן

“Splash!”
חמישי, 10.10.13, ב-20:00
ביוזמת המרכז לאמנות עכשווית וג’טלג פרודקשן, נמל יפו, מחסן 2, יאפא, תל-אביב

***

מריק לכנר, “Niger River”
תערוכת ציורים חדשה למריק לכנר. עבודות מהשנתיים האחרונות.

מריק לכנר, ללא כותרת, 2013. שמן על בד

“Niger River”

חמישי, 10.10.13, ב-20:00
גלריה רוזנפלד, שביל המפעל 1, בניין 6, תל-אביב

***

שינייד אוקונור כתבה בשבוע שעבר מכתב פתוח למיילי סיירוס. בעקבות שיחה, חבר הכיר לי את הקטע הבא:

***

שלוש תערוכות חדשות נפתחות במוזיאון רמת-גן:

מאיר רקוץ’, “ואלה שמות”

מאיר רקוץ’, מילאנו, 2013

רות צרפתי, “חדוות היצירה, ציורים ופסלים”

רות צרפתי, אלונה פרנקל

סשה אוקון, “Observation”

סשה אוקון, “אשה וגבר”, 2008–2012. שמן על בד

“ואלה שמות”, “חדוות היצירה” ו”Obsevation”

שלוש התערוכות נפתחות במקביל
שלישי, 15.10.13, ב-19:30
רח’ אבא הלל 146, רמת-גן

***

תערוכה קבוצתית, “אחת… אחת…”

טלי בן-בסט, “נוף עם ירחים”, 2010. טכניקה מעורבת עם נייר

“אחת… אחת…”
שישי, 11.10.13, ב-12:00

משתתפות: טלי בן-בסט, דגנית ברסט, הדס חסיד, אלינה ספשילוב, מרב סודאי
גלריה ג’ולי מ., רח’ בצלאל יפה 10, תל-אביב

***

ג’יימסינה וולר, “נופי ארץ הקודש במאה ה-18”
ג’יימסינה וולר, 1842–1912, היתה תיירת אנגלייה שהגיעה יחד עם משפחתה לפלשתינה, שהיתה אז חלק מאובק של האימפריה העותמנית, וציירה את נופי הארץ. הציורים נתרמו למוזיאון הימי בשם אספן האמנות נתניאל אמיץ-לב ז”ל על-ידי בתו, איריס אמיץ-לב.