מסדר של רפש ושיירים

וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּה-נָא אִישׁ-אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהָאִישׁ נִכְבָּד, כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא; עַתָּה, נֵלְכָה שָּׁם–אוּלַי יַגִּיד לָנוּ, אֶת-דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ עָלֶיה” (שמ”א ט: ו)

בתערוכתו “לקסיקון העקרים” יוצר אסי משולם עולם שלם של מסדר דתי חדש המושתת על ראית עולמו ומשנתו של דמות נביא אותו ברא -“רועכם”. המבקר מתוודע לדת חדשה. המיתולוגיה והאידיאולוגיה המרוקנות מתוכן קודם, מתמלאות מציאות שחורת גוונים, קשה ואפוקליפטית. משולם מוביל את המבקרים בעולם החרב שיצר כשתחושת אי נוחות גוברת מאפיינת את השוטטות בין עבודות התערוכה. במהלכה עובר הצופה תהליך חווייתי אידיאולוגי-מיתולוגי-דתי עד לאיבוד זהות רגעי והפיכתו לאחד מתלמידי רועהו – פרט בעדר המובל. עוצמות שונות ומשתנות נגלות מן העבודות. אלו נעות בין יצירות שמקורן במעמקי השאול והמחשכים של האמן, דרך עבודות מרובות פרטים ברישום ובכתב בעלות מתודולוגיה מגמתית עם מסר דתי של נביא בהתהוות, ועד לארטיפקטים מפורצלן בעלי אופי פולחני-מדיטטיבי המשמשים לצורך שיכנוע מאמינים.

אסי משולם - ללא כותרת, מתוך "לקסיקון העיקרים", 2010.

עם הכניסה לתערוכה נגלית עבודת פוחלץ כלאיים המורכבת מראש דמוי עורב ושיירי שלד המזכירים אדם, שיירים שיתכן הינם תוצר משכב טמא שלא שרד ביולוגית. זהו גם דימוי המאזכר שיירי גללים שעופות דורסים מקיאים לאחר האוכל ובעת פירוקם נחשפים שיירי גולגולת ועצמות מכרסם. כך המקיא, פסל דמוי ציפור, הוא גם מה שהוקיע והקיא החוצה.
בהמשך חלל הגלריה, סדרת עבודות על נייר דמוי קלף ועליו כתובים ומאויירים עקרונות המסדר. כאן מתרחק מאיתנו היוצר ואנו הופכים למתבוננים חוקרים המנסים להבין את תוכן הדברים ושפתם. האמן הופך לרועה, נביא המטיף לפנינו את משנתו באמצעות דמות רועכם. אנו ממשיכים בתנועתנו וסמל דתי אחר לצלב, סהר או מגן דוד מסמן את הכניסה לבית התפילה. בתוכו, סדרת ספסלים שחורים סדורים שעליהם מונחים ספרים בכריכה שחורה. אנו קרבים ונמשכים לאחוז בספר ולעלעל בו. אין זה ספר בראשית, יצירה, חיים והתגלות בריאתית, אלה תיאורי טומאה, שחור ומוות, קיא בלתי נגמר של מילים. אנו מרימים את ראשינו ומולנו איזור האלתר, הקדושה, משני צדיו ארטיפקטים מפורצלן, פמוטי קדושה, פסלי איקונות וכתבים מאויירים נוספים מתוך ספר העקרונות המשלימים את המחזה המועלה לפנינו, ולו אנו שותפים.

בתאריך הסמלי התואם משנה אפוקליפטית – 09.09.09 נוסד “מסדר-הטומאה”. במשך שנה לאחר היווסדו של המסדר נכתב “לקסיקון העיקרים”. זהו מילון מונחים ועקרונות אלפביתי המנסח את רעיונות ספר התפילה “רועכם”, שנכתב בשפה סמי-מקראית חמש שנים קודם לכן. הספר לופת בציפורניו את מי שנכנס אל המסדר, תוך ביאורו של הספר והפיכתו נגיש וקריא לכל תלמיד עתידי, כמו גם לכלי שטיפת מח אינסופית וחזרתית בן 380 עמודים.

“רועכם” הוא יציר-כלאיים שנולד ממשכב בהמה בין אביו האדם ואמו הכלבה. בספרו הוא מתאר עולם רקוב, קשה בו אין קיום לאמות מידה או מוסריות, עולם אלים ביחסיו האנושיים וחסר בושה בהתמקדותו בהפרשות גוף שונות, זבל ושארים. עולם השרוי בעלטה אינסופית ונעדר ציון זמן מדוייק, המעורר תחושה הנעה בין קיום עכשוי קונקרטי לעתיד אפוקליפטי קרב. בעולם זה, רועכם הוא הנביא, רועה ומורה-דרך המאגד סביבו קבוצת תלמידים ומטיף בפניהם את משנתו  בדבר העולם והקיום בו. הוא משתית עקרונות לפיהם יש לנהוג על מנת למלא צרכים ולשרוד במציאות אנושית זו.

אסי משולם - ללא כותרת, מתוך "לקסיקון העיקרים", 2010.

רעיון האל המדריך את בני האדם המשול לרועה המוביל את עדרו באחו הינו עתיק יומין. לפי פוקו עוצמתו של הרועה איננה בהובלת העדר לטריטוריה מסויימת תחומה, כי אם בתנועת העדר ממקום למקום, בהובלתו  ובסימון הדרך בה ילך. הכח של הרועה הוא הכח המייטיב, המוסרי והערכי. הרועה דואג לעדרו לרווחתו הקיומית כאשר הביטוי לכך הוא בהושעת עדרו. הישועה הינה ברורה, ביטויה בסיפוק הצרכים הקיומיים של העדר: האכלתו לשובעה, דאגה לשלומו כשהוא תר אחר הטועים בדרכם, טיפול בפצועים ושמירה מפני רעות וסכנות. הרועה של משולם הוא היפוכם של הדברים. הוא אמנם מוביל את העדר בתהליך ומסמן דרך, אך הוא אינו מוסרי, ערכי או מושיע, אלא אל פוצע המאכיל את מאמיניו רפש ושיירים ומצביע על סכנות ורעות אך לא מזין או מגן מפניהם, כי אם אפוקליפטי בכל הוויתו והובלתו את מאמיניו.

משולם יוצר חוויית השתייכות לכת דתית חדשה ללא ממשות לוקלית בזמן ובמרחב. יחד עם זאת החיבור התוכני הנרחב שנותר פתוח יכול להעיד על הקשרים ביקורתיים קונקרטיים, כגון “התקרבות לדת” פופוליסטית או הובלת מדינת ישראל בידי אנשי  השלטון בימינו. אך חוסר ההצבעה המדויקת על תוכן ממשי ויצירת כוללנות אפוקליפטית מהווה את עוצמתה וכוחה של יצירתו. משולם הינו חלק ממחשכי העולם הזה, ובו בזמן יוצא מתוכו, מרחף מעליו ומצביע ממרחק נבואי כאומר “אתם בתוכו, תראו איך הוא נראה”.

אסי משולם, “לקסיקון העיקרים”, גלריה ג’ולי מ, 7.10.10-20.11.10