זוגתו האמנותית של הנרי מור

ברברה הפוורת׳ היתה מהפסלים המובילים של המאה ה-20. לפני מלחמת העולם השנייה היא היתה חלק מהאוונגרד האירופי, ובשנות ה-50 וה-60 היא הציגה ברחבי העולם, זכתה בשורה ארוכה של פרסים בינלאומיים וקיבלה הזמנות עבודה רבות.

הפוורת׳ נולדה ביורקשייר, אנגליה, ב-1903. ב-1939 עברה לגור בקורנוול, בסנט-אייבס, על חוף ימה הדרומי של אנגליה, ויצרה שם. במאי 1975 היא מתה בשריפה בסטודיו שלה שבביתה, ומאז נקשרה יצירתה במקום. לדברי אוצרי התערוכה הרטרוספקטיבית של עבודותיה המוצגת בטייט בריטן, התערוכה מתייחסת להקשר זה.

השאלה המעניינת ביותר שעולה מהתערוכה, שמוצגת כ-50 שנה לאחר שהוקדשה להפוורת׳ רטרוספקטיבה ראשונה, היא במה מתבטאת חשיבותה האמנותית כפסלת, והאם התערוכה הנוכחית חושפת חשיבות זו.

Barbara Hepworth
Curved Form ( Delphi ) , 1955
Wood (guareal )and string, 1067x787x813 mm
National Museum Northern Ireland
© Bowness

באופן כללי ניתן לחלק את יצירתה של הפוורת׳ לשלוש תקופות: התקופה הפיגורטיבית, בסוף שנות ה-20 ובשנות ה-30, שבה בעיקר חצבה באבן ובעץ; התקופה האבסטרקטית, שגם בה עבדה עם אבן ועץ, ושיאה הסדרה “Guarea” – חציבה בגושי עץ אפריקאי גדולים, כמטר מעוקב כל אחד, בשנות ה-50; והתקופה האבסטרקטית של שנות ה-60, אז מפסיקה הפוורת׳ כמעט לחלוטין לחצוב ועוברת ליציקות ברונזה, ביניהן כמה יצירות גדולות ממדים.

התקופה הפיגורטיבית

הנושא השולט בעבודות הוא חלקי גוף, בעיקר טורסו של בני-אדם ובמידה מעטה פיסול מלא של בעלי-חיים, כמו פסלי “הצפרדע” ו”זוג יונים” מ-1927, שמזכירים את “משקולת הברווז” מגרניט מהתקופה הניאו-שומרית במוזיאון הבריטי, שבה הראש והמקור משתלבים לתנוחה של תנומה.

בתקופה זאת הושפעה הפוורת׳ מכמה אמנים שחיו באנגליה ובאירופה, בעיקר ג’ייקוב (יעקב) אפשטיין, שהיה אחת הדמויות המרכזיות והיותר קיצוניות בפיסול האנגלי; הנרי מור, שבינו להפוורת׳ בולטים קשרי גומלין ודמיון בעבודות מתקופה זאת; והצייר בן ניקולסון, בעלה השני של הפוורת׳, שגם השפעתו ניכרת.

Barbara Hepworth
Figure of a Women, 1929 – 30
Sculpture Corsehill stone, 533x305x279 mm
Tate, Presented by the artist 1967, T00952

אחת העבודות המרשימות ביותר מתקופה זאת היא “דמות של אשה” (“Figure of a Women”, 1939–1929). זהו טורסו של אשה הנושאת את כפות ידיה לפניה כשהן זו על זו. הפסל חצוב באבן אדמדמה שמזכירה אבן חול נובית. בולטת כאן השפעה ברורה של פיקאסו מהתקופה הקלאסית. להנרי מור יש עבודה דומה מאבן בהירה ומלוטשת. נראה לי שאם יציגו את העבודות הללו זו לצד זו, יהיו הרבה מבקרים בעלי ניסיון וידע שלא יזהו איזו מהעבודות נעשתה על-ידי הפוורת׳ ואיזו על-ידי מור.

העבודה, שהוצגה בתערוכות רבות, מעוררת השתאות: בכל פעם מרשימות מחדש הידיים הקוביסטיות, הראש המוטה שמאלה כאשר חצי מהפנים חצוב עם כל הפרטים ואילו החצי הימני קעור ומלוטש ללא פרטים חצובים, למעט העין החרוטה באבן, כמו משורטטת, מעין שילוב של פיסול ורישום.

התקופה האבסטרקטית

שנות ה-40 של הפוורת׳ מאופיינות במעבר לאבסטרקט מוחלט; גופים מלוטשים הנראים כחלוקי אבן שנמצאו על חוף הים. לעתים יש צירוף של שני חלקים הנראים כמו אם וילד (Large and Small Form, 1934). כאשר חומר הגלם הוא עץ, החציבה יותר מורכבת. לעתים צבוע החלק הפנימי בלבן ולעתים מוסיפה הפוורת׳ מערכת מיתרים הנראים כאילו תפרה בעזרתם את קצוות החציבה. מערכות החוטים האלו רומזות על השפעה של עבודותיו של הפסל היהודי-רוסי נחום גאבו, שהיה חלק מתנועת הקונסטרוקטיביזם הרוסי והיגר לאנגליה בתקופה זאת.

Barbara Hepworth
Large and Small Form, 1934
Sculpture white alabaster, 250x450x240 mm
The Pier Art Centre Collection, Orkney
© Bowness

העבודה “שלוש צורות” (Three Forms, 1935) משיש סראבזה (21×53.2×34.3 ס”מ) מדגישה מערכת יחסים בין צורות שונות ובינן לבין פלטפורמת השיש – קומפוזיציה אבסטרקטית שהיא חלק מרפרטואר הטבע הדומם ואינה אופיינית לפיסול. יש להניח שהפוורת׳ הושפעה כאן מעבודותיהם של ציירים וכדרים שלצדם הציגה בתערוכות קבוצתיות. נקודה נוספת מעניינת בעבודה היא השקערורית המלוטשת בפלטפורמת השיש הלבנה ליד הצורה הכדורית שחוסה בצל הכדור ומעניקה תחושה של אי-יציבות, כאילו בעוד רגע הכדור יתגלגל לתוכה.

ההפתעה הגדולה עבורי היתה הפגישה הראשונה עם כל ארבע העבודות מסדרת “גואריאה”, פסלי עץ אפריקאי קשה שנחצבו מגושים גדולים שהפוורת׳ קיבלה מידיד באפריקה. העבודות מאופיינות בחציבה פנימית עשירה ועמוקה הצבועה בלבן ובמעטפת חיצונית חומה וחלקה שנוצרה מציפוי לכה שקופה ומבריקה, שנראית כגימור של ריהוט יקר. העבודות נקראות בשמותיהם של איים בים האגאי שהפוורת׳ ביקרה בהם בתחילת שנות ה-50.

Barbara Hepworth
Three Forms, 1935
Serravezza marble on marble base, 210x532x343 mm, 23 kg
Tate, Presented by Mr and Mrs J.R. Marcus Brumwell

ארבעת הפסלים הגדולים ניצבים על פלטפורמה דקה של אבן המוצבת על בסיס עץ אפור גבוה. הבסיסים הזהים בצבעם ובמראם היו, ככל הנראה, יוזמה של אוצרי התערוכה ולא הנחיה של הפוורת׳. הבסיסים הללו מוסיפים ערך רב לפסלים, והביקור בחדר הזה העניק לי את אחת החוויות האסתטיות המרשימות ביותר שפיסול אבסטרקטי בעץ יכול להעניק.

התקופה האבסטרקטית האחרונה

בתחילת שנות ה-60 זינקה הקריירה של הפוורת׳ צעד גדול קדימה. היא החלה ליצור יציקות ברונזה ואף קיבלה הזמנה חשובה לפסל בכיכר האו”ם בניו-יורק, לזכר מזכירו השני של הארגון, דאג המרשלד. שמו של הפסל – “צורה יחידה” (Single Form, 1961–1962). כמו כן יצא לאור פרסום מהודר של הקטלוג הראשון של עבודותיה, וה-BBC יצר סרט חשוב על אודותיה.

מתקופה זאת בחרו האוצרים לשחזר חלק מהביתן שנבנה ב-1965 על-ידי האדריכל והמעצב ההולנדי גריט ריטפלט (Gerrit Rietveld) במוזיאון קרוליר–מוליר (Kroller–Muller) באוטרלו שבהולנד, לרגל התערוכה הרטרוספקטיבית שם באותה שנה. למרות השילוב המעניין בין המבנה המודרני, העשוי מבלוקים מחוררים, הפסלים עצמם אינם מצליחים לעורר עניין כפי שסדרת “גואריאה” חוללה. ייתכן שהממדים שלהם קטנים מדי, וייתכן גם שגימור הברונזה המחוספס של רובם תורם לזה.

מה שבכל זאת מעניין באולם הזה ובמאמץ שהושקע בשחזור חלק מהביתן של ריטפלט הוא האופן שבו הוא משקף את תרומתה של הפוורת׳ לדיון על היחסים בין האמנות לאדריכלות. הפוורת׳ האמינה שפסלים יכולים להיות שווים בערכם ובמעמדם לאדריכלות ולא רק לשרת אותה, ואת האמונה הזו היא הביאה לידי ביטוי בשילוב בין הביתן, גן הפסלים והיער הסובב.

Barbara Hepworth Squares with Two Circles, 1963 Bronze, 3061x1372x318 mm © Bowness

בתערוכה הנוכחית בלונדון, באולם המחבר את הכניסה והיציאה, ניצב פסל ברונזה ירקרק, חלק וגדול, כשלושה מטרים גובהו, “ריבועים עם שני עיגולים”, מ-1963. בעיני זוהי אחת העבודות המופשטות היפות והמרשימות ביותר של הפוורת׳. היצירה מזכירה את מערכת יחסי הגומלין הפורייה בינה לבעלה השני, הצייר בן ניקולסון, בשנות ה-40. כאשר הפסל הוצב בחוץ, על דשא ירוק בגן, כמו בתצלום הנפלא המצורף למאמר זה, נוצר שילוב מעניין בינו לנוף האנגלי, על הגן והגבעות שבו, שהפוורת׳ התכוונה לבטא.

ונסיים בשאלה שעימה פתחנו: מהי חשיבותה האמנותית של הפוורת׳ כפסלת? הדבר הבולט והמובהק בתערוכה, חרף הקושי להציג את פסלי הברונזה הגדולים שלה, הוא שברברה הפוורת׳ היא מעין בת זוג להנרי מור. היא אבסטרקטית ממנו, והיתה ונשארה בצדק קצת פחות פופולרית וידועה ממנו, אבל בפרספקטיבה היסטורית, הדמיון ביניהם רב ושניהם עומדים בשורה הראשונה של הפסלים הבריטים בין שנות ה-30 לשנות ה-60, לצד הנס ארפ וקונסטנטין ברנקוזי.

***
Barbara Hepworth: “Sculpture for a Modern World”

Tate Britain

Curates by Penelope Curtis, Director, Tate Britain, Chris Stephens lead Curator, Modern British Art and Head of Display, and Assistant Curator Inga Fraser With Sophie Bowness, the artist’s granddaughter.

נעילה: 25.10.15

רם אהרונוב,

מחשבות לתגובת יעל דורון: 18.11.2015.

תודה רבה על תגובתך המענינת למאמר.
בביקור האחרון שלי נסיתי לראות אם יש נוכחות כל שהיא לעבודות של ברברה הייפורת בארץ. לא מצאתי דבר. אולי יש משהוא באוספים הפרטיים, במוזיאון ישראל בירושלים או במרתפי המוזיאונים.

מה שכן מצאתי במוזיאון תל אביב, זה את בן הזוג של הייפורת ”דמות של אשה”. פסלו של הנרי מור שהזכרתי במאמר, ”אשה עם ידים שלובות”, 1929 , מאבן טראברטין.

בנוסף לפסל של הנרי מור יש באוסף הקבוע כמה עבודות שהיתי מאד ממליץ למי שקרא את המאמר להתבונן בהן.

1. חנה אורלוף, מדונה, 1914, שיש.
2. פבלו פיקאסו, ”אשה בתחתונית אדומה”, 1921, שמן על בד.
3. בן ניקולסון, ”תבליט בלבן” , 1938, שמן ועפרון על עץ.
4. בן ניקולסון, ”דומינו”, 1966, שמן על לוח-עץ מגולף.