לא רק יין זול, 14.5.15

“אם אתה מעניק למוסד ממלכתי, או ממשלתי, משהו דומה לאהבה שאדם אמור להשקיע במשפחתו – ואם המוסד הוא בית יתומים, ואתה מצליח להעניק לו אהבה – או אז אתה יוצר מפלצת: בית יתומים שאינו תחנת מעבר לחיים טובים יותר, אלא בית יתומים שהינו התחנה הראשונה והאחרונה. התחנה היחידה שהיתום מוכן לקבל”.

גיל מועלם-דורון, קולאז’ דיגיטלי, הדפס על עץ חרוך, 1510X ס”מ. מתוך הסדרה “מחול באת ואל עפר תשובי”, עבודות המקשרות בין הנכבה למבצע “צוק איתן”. אוגוסט 2014. הסדרה הוצגה לראשונה ב-Josaphine Ave, לונדון

“אמנות טרנסגרסיבית בשפך הירקון”, סדנאות האמנים תל-אביב
השקת הספר “מכת גבולות – אומנות עבריינית ופרקטיקות חברתיות”
חמישי, 14.5.15, ב-19:00, סדנאות האמנים, קלישר 5, תל-אביב
בתוכנית: שיחה בין האמן גיל מועלם-דורון לאוצר עמי שטייניץ. מועלם-דורון מתגורר זה שנתיים בלונדון, שם הציג שתי תערוכות יחיד והשתתף בכמה תערוכות קבוצתיות. לקראת הבחירות ניהל קמפיין אמנותי נגד מפלגת הימין הקיצונית UKIP, שהוצג בגלריה Hoxton Arches בלונדון. בימים אלו הוא עובד על קמפיין לשינוי הדגל הבריטי לדגל שמייצג את הרב-תרבותיות של אנגליה. כמו כן הוא מכין תערוכת יחיד המקשרת בין פעולות הפנתרים-השחורים בישראל למחאה נגד מרגרט תאצ’ר. הספר “מכת גבולות – אמנות עבריינית ופרקטיקות חברתיות”, שכתב מועלם-דורון, עוסק באמנות אקטיביסטית במרחב הציבורי, עבודות חברתיות וביקורתיות שנערכו בגלריות ופעולות של אמנות פדגוגית שיתופית שהתקיימו במסגרות חינוכיות וקהילתיות.
ב-15.5.15, ב-16:00, יערוך מועלם-דורון את “אגדת דשא”, מיצג שיתופי בצד הצפוני של שפך הירקון, מזרחית לגשר, היכן ששכן כפר הדייגים, בשיתוף עם ארגון זוכרות ואחד מפליטי הכפר. בפעולה יוזמנו עוברי אורח לשרטט יחד עם האמן את מתווה אחד הצריפים מכפר הדייגים הפלסטיני ששרד בשפך הירקון עד שנת 2010. המשתתפים יקבלו הדפס שנעשה במיוחד עבור פעולה זה, חתום וממוספר.

גיל מועלם-דורון, פוסטר מתוך הקמפיין האמנותי להחלפת הדגל הבריטי ונגד מפלגת הימין הקיצוני UKIP, מאי 2015. הסדרה הופיעה בתערוכה Fusion – International Contemporary Art בגלריית Hoxton Arches, לונדון

“חרושת התלמים“, איתי זלאיט, שיח גלריה בהשתתפות האמן והאוצרת טלי קיים
שישי, 22.5.15, ב-12:00, בגלריה p8. נעילה: 30.5.15
“חרושת התלמים” היא תערוכת היחיד הראשונה של איתי זלאיט, שיציג כ-15 אובייקטים שרובם צעצועים שמצא ברחוב והפך לקונסטרוקציות מונוכרומטיות גדולות ממדים. זלאיט, אב טרי ואמן פעיל, מסיק שאנחנו כלואים בשני מעגלים: המעגל החברתי של תרבות הצריכה המנסה לשווא למלא אחר חסרים רגשיים וחיצוניים שלנו, ומעגל פנימי ואישי. זלאיט עורם את החפצים שאסף ויוצר מהן קונסטרוקציות מונומנטליות וחד-צבעיות, ובכך יוצר מהלך הפוך לזה השיווקי והתעשייתי. כהמשך לפעולת האיסוף, יופיע בתערוכה לסירוגין צינור ביוב המייצג את משפך החיים. זלאיט, יליד 1979, חי ועובד בתל-אביב, בוגר המדרשה לאמנות בבית ברל ותואר ראשון בפסיכולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, הציג בתערוכות קבוצתיות שונות. p8 היא גלריה שיתופית ועמותה ללא מטרות רווח הפועלת להצגה וקידום של תערוכות אמנות עכשווית ללא תמורה.

גלריה p8, רח’ יהודה הלוי 79, תל-אביב. שלישי, 11:00–15:00, רביעי, חמישי, 15:00–19:00, שישי ושבת, 11:00–15:00.

איתי זלאיט, מתוך “חרושת התלמים”, 2015. צילום: יאיר מיוחס

“ההתבגרות”, כתב ד”ר לארץ’, “האומנם זוהי הפעם הראשונה בחיינו בה אנו מגלים שיש לנו משהו נורא להסתיר מעיני אלה שאוהבים אותנו?”.

איתי זלאיט, מתוך “חרושת התלמים”, 2015. צילום: יאיר מיוחס

פסי גירש, 2015–2006, מוזיאון פרטי פרסלר, אגף ריקליס
פתיחה: חמישי, 28.5.15, ב-19:30. אוצרת: דניאלה טלמור
העבודות של הצלמת פסי גירש עוסקות בכאב קולקטיבי מתמשך וטורד. גירש מותחת את הגבולות בין צילום ישיר לצילום מבוים ומטשטשת את הפער בין מציאות ודמיון. העבודות מציגות מצבים קיצוניים שנוצרו מנקודת מבטה הייחודית, כבת לדור שני של ניצולי שואה, שנאלצה ליישב בתוכה את הקונפליקט בין קורבן לתוקפן. צילומיה המתמודדים עם שאלות של חיים ומוות ועם מתח הקיום, נעים בין האקטואלי להיסטורי ומשלבים אימה והומור.
בתערוכה מוצגות כמה סדרות: “חדרים”, שבה משתקפת נשמתם הפצועה של ניצולי שואה ופגועי נפש דרך חדרי מגורים; “קינדרשטובה” (“חדר ילדים” בגרמנית), העוסקת בשאלות של ערכי חינוך, מוסר וקורבנות ביחסי הורים וילדים; “צילום בסתר” ו”פרלינים”, המציגות חיות הנופלות קורבן לניצול והשמדה; “צילום בסתר”, העוסקת בכף מתכת ששימשה קרובת משפחה של גירש במחנה שטוטהוף במלחמת העולם השנייה; ו”פרלינים”, שבה מופיעים עכברים קטנים לבושים בהידור מונחים בשקעים שנועדו לממתקים בתוך בונבוניירות פתוחות.
גירש נולדה בגרמניה ב-1954, עלתה לישראל ב-1968, חיה ויוצרת בתל-אביב, מרצה באוניברסיטת חיפה, הציגה בתערוכות רבות בגלריות ומוזיאונים בארץ ובעולם, הוציאה קטלוגים וספרים ופירסמה מאמרים רבים בכתבי-עת. עבודותיה נמצאות באוספים ציבוריים ופרטיים ברחבי העולם.

מוזיאון פרטי פרסלר, רח’ וולפסון 54, תל-אביב. ראשון עד חמישי, 10:00–15:30, שישי, 10:00–14:00.

פסי גירש, “צילום בסתר 4”, 2014

“כמה אני שונא את האבהות! אני שונא את הרגשות שהיא מחוללת. הם הורסים לחלוטין את האובייקטיביות ומחבלים בחוש המשחק ההוגן. אני חושש שגרמתי להומר לדלג על ילדותו. אני חושש שהוא לא היה ילד מעולם. אבל יתומים רבים מגלים כי קל יותר לדלג על ילדות כליל מאשר ליהנות מילדותם בהיותם יתומים. אם סייעתי להומר לדלג על ילדותו, האם סייעתי לו לדלג על דבר רע? ייקח השד את המבוכה שכרוכה בתחושת אבהות! כאשר אדם אוהב מישהו כהורה, הוא עלול ליצור ענן המסתיר מעיניו את ההתנהגות הנכונה”.

פסי גירש, “חלל 1”, 2007

הדס עפרת בשיתוף עם יובל יאירי, “תעתיקי תל-אביב”, הלובי, תל-אביב
שישי, 22.5.15, ב-12:00
עפרת מציג בתערוכה אירוע בהשראת “The Manhattan Transcripts”, יצירתו של האדריכל ברנרד טשומי מ-1981. עפרת פורץ לחלל הלובי של הבניין ברח’ ארלוזורוב 6 בתל-אביב, המשמש חלל תצוגה לתערוכות אמנות. על קירות הגלריה מוצגים תעתיקים המתעדים נסיונות פריצה מזוויות הראייה של מצלמות האבטחה של הבניין ורישומים/תשריטים של היחסים המוצעים שבין גוף ומרחב, פרפורמר וחלל תצוגה. אירועי פתיחת התערוכה ונעילתה כוללים שתי הרצאות קצרות במתכונת פרפורמטיבית. חוקר ואוצר האדריכלות דן הנדל ירצה בנושא “ספות בפורגטוריום: הלובי הישראלי בעידן השיווק המתקדם” (שישי, 22.5.15, ב-12:00), והמרצה לקולנוע יעל בן-עמי תשוחח על “חלל הלובי בקולנוע” (שישי, 26.6.15, ב-12:00). ההרצאות בנוכחות הפורץ.

הלובי, מקום לאמנות, רח’ ארלוזורוב 6, תל-אביב.

הדס עפרת, מתוך “תעתיקי תל-אביב”

“העובדה שהעובר לא היה זקוק לדם בריאותיו לא היתה עשויה לזעזע את הומר. לאחר הכל, העובר אינו נושם. בכל זאת הוא נזדעזע. פצע הדקירה שבבסיס הצינור נראה כמו עין שנייה לצד הפתח הקטן של הצינור עצמו. העובדות היו ברורות למדי: הצינור היה פתוח לרווחה מפני שעובר זה לא זכה לנשום נשימה ראשונה”.

הדס עפרת, מתוך “תעתיקי תל-אביב”

“נחרת ונחרט”, שרון שמאי-זהבי, הסדנה לאמנות, יבנה
נעילה: 31.5.15. אוצרת: בת-שבע גרניט
שרון שמאי-זהבי, אמנית רב-תחומית, עוסקת ברגעים חולפים מחיי היום-יום שלה, של משפחתה ושל סביבתה המיידית. נופים וחפצים, העשויים להיות משניים, שגרתיים ומוכרים – דודי שמש, תמרורי דרך, עמודי חשמל, צמחי צבר בצדי הדרכים ועוד – הופכים ביצירתה לדימוי עיקרי, מסומן ומואר, לנוף אישי. החיבורים המגוונים שעושה שמאי-זהב ביצירותיה יוצרים תחביר שנע בין הקשה, החומרי, המדעי (צמנט, לוחות מאתרי הבנייה, פטיש ומקדחה, חלקי אנציקלופדיה, מסמרים חלודים), לעדין, הרך, הרגשי (חוטי תפירה, מכונת התפירה, רקמה, קצוות פרומים, ציור בהיר ועדין).

הסדנה לאמנות, שדרות דואני 25, יבנה. ראשון עד חמישי, 09:00–13:00 ראשון, שני ורביעי, 17:00–19:00.

שרון שמאי-זהבי, “נוף”, 2015

“האם התרחקת מאיתנו עד כדי כך שאינך יכול להשלים עוד עם חיים של פשרה, ודווקא אתה – היתום? האם שכחת איך להביא תועלת? אל תראה את הפשרות באור כה שלילי. לא תמיד אנו יכולים לבחור בדרכים בהן אנו יכולים להביא תועלת. אם אתה אומר שאתה אוהב אותה, הנח לה להשתמש בך. ייתכן שזה לא יהיה באופן שעליו חשבת; אבל אם אתה אוהב אותה, עליך לתת לה את הדבר לו היא זקוקה בזמן הרצוי לה, ולאו דווקא בזמן שאתה מוצא לנכון. ומה היא יכולה לתת לך מעצמה? רק את אשר נותר לה”.