שקיעתה של הזריחה

בראשית המאה ה-15 לספירה, החזיקה סין בצי סוחר גדול ומשוכלל פי כמה מציי ארצות אירופה. לונדון, בירת הממלכה הבריטית, הייתה לא יותר מעיירה קטנה ביחס לננקינג שבסין, ובשעה שימאים בריטים השתמשו בשיטות ניווט מוגבלות שאילצו אותם להקפיד לשמור על קשר עין עם החוף, הפליגו הסינים ברחבי האוקיינוס באוניות גדולות, הגיעו עד אפריקה ונהנו מעושרם של חיי מסחר בינלאומיים ענפים. באותן שנים, בעוד אירופה מבוססת במגיפות ומלחמות פנימיות ואמריקה טרם יושבה ע”י אירופאים, פותחו בעולם המוסלמי המצאות ותגליות מדעיות, חידושים רפואיים וחקירות פילוסופיות. במאתיים השנים הבאות העולם יתהפך, פשוטו כמשמעו. חרף חלוקתה של אירופה למדינות רבות ולמרות נחיתותה בשטח, במשאבים ובמספר תושבים, תהפוך היבשת לגורם המוביל בעולם בתחומי המדע, הכלכלה, הצבא ועוד, ואילו האימפריות המוסלמיות והמזרח אסיאתיות האדירות ישקעו ויתפרקו. לתיאור ההתהפוכות העולמיות והגורמים להן מוקדש ספרו של ההיסטוריון ניל פרגוסון “ציביליזציה”, שראה עתה אור בתרגום לעברית.

את התשובה המרכזית לשאלה כיצד התהפכו סדרי העולם המתוארים מוצא פרגוסון בשש “אפליקציות”, כהגדרתו. ה”אפליקציות” – תחרות, מדע, חוקה וזכויות קניין, רפואה, חברת הצריכה ומוסר עבודה – פותחו באופן משמעותי ומתקדם ויושמו במחצית השנייה של האלף השני באירופה ובארצות הברית, וזאת בשעה שציביליזציות כסין, טורקיה, ממלכת האינקה ועוד, שקעו בניוון, שמרנות, מלחמות פנימיות ואי ראיית הנולד. אימוצן המאוחר של אותן אפליקציות ע”י ציביליזציות עולות במזרח ומרכז אסיה ובאמריקה הלטינית של ימינו, טוען פרגוסון, הוא גם מה שעשוי להוביל בשנים הבאות להיחלשותה של הציביליזציה המערבית ואולי אף לקריסתה.

כריכת הספר

ספרו של פרגוסון שייך לז’אנר כתיבה היסטורית רחבת היקף שנעשה נדיר בעשורים האחרונים. בעידן של תת-התמחויות ממוקדות הבוחנות אירועים נקודתיים בזכוכית מגדלת, מרענן להיתקל במבט סובב עולם החובק יבשות, זמנים ותרבויות שונות. בחירתו של המחבר – פרופסור-סלבריטאי ופרשן כלכלי דעתן מאוניברסיטת הרווארד – להתייחס לפרק זמן בן יותר מ-600 שנה ולתאר התפתחויות בבריטניה, צרפת, גרמניה, רוסיה, סין, טורקיה, ישראל, ארה”ב, פרו, איראן ועוד, מעניקה לו זווית התבוננות רחבה המאפשרת לזהות התפתחויות עולמיות ולהציג סיפור סוחף ומשכנע, אולם היא אינה חפה מקשיים ובעיות.

פרגוסון הוא חוקר שמרן בעמדותיו אך פזיז בהערכותיו ובשיטות עבודתו. אין היסטוריון בעולם, ויהא חכם, מוכשר וחרוץ ככל שלא יהיה, המסוגל להשתלט על מקורות ראשוניים בהיקף שדורש ספרו של פרגוסון, וספק אם המחבר בכלל שולט בעשרות השפות המודרניות והעתיקות המדוברות והנכתבות בכל המקומות שבהם עוסק מחקרו. התוצאה היא מחקר היסטורי המבוסס ברובו על מחקרים אחרים – מערביים ברובם – ובחלקו על התרשמויות שטחיות (למשל ביקור פרטי בנמל שנגחאי או בעיר העתיקה בירושלים), בעל פרספקטיבות היסטוריות שונות בעומקן (מקצתן פובליציסטיות יותר מאשר מחקריות), ונעדר יכולת לשיקוף עצמי של מקומו של ההיסטוריון בסיפור שהוא מספר. פרגוסון מאמץ את המחקרים המתאימים לעלילה שהוא מבקש לטוות ומותיר אחרים מחוץ לה, מרחף מעל סתירות ומחלוקות מקצועיות, ומציג לקוראים סיפור תפור ומגוהץ בכתיבה סמכותית הנמנעת מהצבת סימני שאלה. בהתחשב בהיקף ההיסטורי העצום שהספר מנסה להציג ולנתח, יש בו מידה רבה של ביטחון מופרז, פופוליזם וחוסר זהירות.

דוגמא בולטת לכך ניתן למצוא כבר בהנחת היסוד שעליה מבוסס הספר, המחלקת את העולם באופן פשטני לשחור ולבן, פרימיטיבי ומתקדם, תוך שימוש בדוגמאות שחלקן מרכזיות ואחרות איזוטריות או אקראיות, כמו גם התעלמות משורת דוגמאות שאינן תומכות בטענה. לא פחות בעייתית התעלמותו של פרגוסון מן העובדה שהאימפריה המערבית אמנם נבנתה על עקרונות מתקדמים, אך חלק ניכר מעושרה וכוחה נבעו – ועודם נובעים – מהפרה שיטתית של אותם עקרונות בחלקו השני של הגלובוס. במילים אחרות, פרגוסון אינו מסב את תשומת לב הקוראים לאפשרות שערכים כתחרות, זכויות קניין וכיו”ב, שהוא רואה כהכרחיים לקידמה, יכולים להישמר בקפדנות במערב בין השאר בזכות העסקה בתנאי עבדות וגזילת משאבי טבע תוך חיסולה של תחרותיות באמצעות מונופולים נצלניים, שמאפיינות את יחסו של אותו מערב נאור לעולם השלישי (עם זאת פרגוסון אינו מתכחש לעוולות האימפריאליזם, אלא סבור כי יתרונותיו עולים על חסרונותיו). דוגמא נוספת לתיאור הסלקטיבי של המחבר ניתן למצוא בהבדלים בין תיאור כיבוש אמריקה הדרומית ע”י הספרדים כמעשה אלים, אכזרי וחמדן, לבין כיבוש אמריקה הצפונית ע”י הבריטים כתהליך לידתה של אומת החירות. כך, כאילו לא טבחו מתיישבי צפון אמריקה במליוני אינדיאנים בדרכם להגשים את “זכותם” לקרקע חקלאית שתאפשר להם לעבוד בחירות ובכבוד ביבשת החדשה.

הטענות המוצגות ב”ציביליזציה” מעוררות מחשבה ואינן מופרכות, אולם יתכן שמוטב היה לשכך מעט את התלהבותו של פרגוסון מתרבות המערב וחרדתו מ”הידרדרותה התלולה אל קצה”, ולהציג סיפור קצת פחות בינארי. במקום לטעון שצמיחת המערב מבוססת על סדרת אפליקציות מתקדמות, מוטב היה להסביר כי יישום האפליקציות נעשה באופן סלקטיבי בהתאם לתועלת שיכולה הייתה לצמוח או לא לצמוח מהן בכל מקום וזמן נתונים. מבחינה זו שקיעתו האפשרית של המערב יכולה להיות תוצר של אימוץ האפליקציות ע”י ציביליזציות עולות, וסין בראשן, כמו גם של הפער בין אידאות הקידמה והחופש המיוחסות לאפליקציות אלו לבין יישומן בפועל.

ציביליזציה – ניל פרגוסון
מאנגלית: ארז וולק
הוצאת עם עובד, 407 עמודים, 118 ש”ח