יהונתן משעל

  • יש גבול?

    יש גבול?

    “זה לא פרויקט אוטופי ולא פרויקט שיש לו אידיאולוגיה או פרוגרמה פוליטית במובן של פוליטיקה. בכל זאת יש בו ניסיון להציע לחשוב על אקסטריטוריאליות כסוג של גישה ביקורתית לניתוח של תופעות פוליטיות ותרבותיות”. שיחה עם מעין אמיר, יוצרת “פרויקט אקסטריטוריה” עם האמנית רותי סלע, המוצג ופועל בכל רחבי העולם.

  • “יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו”

    “יש רגע שקופצת לי לאצבע מין הכרה שקרה פה משהו”

    “אנשים מחזיקים בתצלום ואומרים: הנה סבתא שלי. וזאת לא סבתא שלך, זאת תמונה. יש הבדל. זה המדיום היחיד שרוקד על שתי החתונות – הוא גם עם אחיזה במציאות, אבל הוא גם אינטרפרטציה”. שיחה עם הצלם יואב חורש, עולה חדש.

  • “כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?”

    “כמה עבודה זה לייצר 89 דולר?”

    “יש לי אוסף שנות טובות עם מטוסי קרב. איזה דבר זה, ‘שנת שלום וניצחון’? מאיפה הצורך הזה למעוך מישהו אחר בתוך השנה טובה המיליטנטית הזאת? אני חייב לצייר אותן”. שיחה עם המוזיקאי, המעצב, המרצה, האמן האינטראקטיבי והפאנקיסט דודיק אופנהיים.

  • מחווה של השתתפותיות

    מחווה של השתתפותיות

    “אני לא יכולה להגיד לך שאני לא מתוסכלת כשהקבוצה הסודאנית שואלת, ‘מתי אנחנו יוצאים מחולות?’. אין לי תשובה בשבילם ואף פעם לא אמרתי שתהיה לי תשובה בשבילם. זה כואב כשהם שואלים את זה. מצד שני, אני מנסה לשמור על איזשהו מרחק רגשי כדי להגיע לנראות שמנסחת משהו”. מעין שלף, אוצרת אמנות השתתפותית, משתפת.

  • חפצים כחיות מעבדה

    חפצים כחיות מעבדה

    “בראייה קלאסית, לראות את השולחן שנחבא בתוך בול העץ נחשב לדבר שמפריד בין בני-אדם לחיות. בראייה עכשווית, חומר הגלם הוא כבר חומר מעובד, לעתים קרובות סינתטי”. על תערוכת היחיד של עדן בנט בגלריה טמפו-רובאטו.

  • “לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא”

    “לא הייתי אומרת מעמד הפועלים המדוכא”

    “אני מגישה לכולם מים וקפה, ואני נחמדה ומביאה להם עוגיות, ואני משכפלת להם מסמכים ופותחת את הדואר. מבחינה חברתית אני יותר ראויה לקבל כסף על הגשת עוגיות מאשר על זה שאני עושה תערוכה שהיא תוצאה של עבודה של שנה. אתה מבין?”. אנאבל שמר ונטלי בר-און מספרות על התערוכה המשותפת, “Artist At Work”.

  • “קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור”

    “קשה לי לעכל אמנות בצורת בידור”

    זריצקי לדעתה לא משהו, אמנות רוסית מעניינת אותה, ביקורות אמנות פחות. אג’נדה היא “כמו מסכה של שחקן בתיאטרון יווני ישן”, ובזכות האור הישראלי חזרה לצייר. גם נטליה זורבוב מתגייסת למחווה שלנו לגדעון עפרת, חלק שלישי.

  • “אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת”

    “אני נותרת עם הדברים שהעין אוספת”

    היא לא מתה על זריצקי, תוהה אם נחום גוטמן היה שורד בעידן השמרני הנוכחי, סובלת מהאור המקומי ומשאירה את הפוליטיקה לפוליטיקאים. שיחה גלויה עם האמנית הצעירה יערה אורן, מחווה לגדעון עפרת, חלק ב’.

  • שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    שיחה גלויה עם אמנית צעירה נסתרת (בקושי)

    לא, היא לא שמעה על זריצקי, על האור הישראלי רק “ברפרורים אקראיים”. עכשיו היא משלימה פערים. סוגיות מהסוג של “כתב היד של האמן” מעניינות אותה, אלא שהאמנות היום שקועה “עמוק בחברה ניאו-ליברליסטית מסרסת”. היא דווקא מוותרת על עילום שמה, אבל את זה נשאיר לסוף. מחווה לגדעון עפרת, חלק א’

  • התנגדות ערה

    התנגדות ערה

    בניגוד לגדעון עפרת יהונתן משעל חושב שיש הרבה אמנות פוליטית בישראל, אולם היא נושאת אופי שונה ומשתמשת בארגז כלים רחב ומורכב יותר מזה שעמד לרשותם של אמני המחאה של שנות ה-70 וה-80.

  • הלוחשת לסינדרלות

    הלוחשת לסינדרלות

    “מחנכים אותנו לחשוב שאם נעשה אמנות מספיק טובה, יזמינו אותנו לנשף ונוכל להיות סינדרלה. וזה לא עובד ככה”. שיחה עם שרי גולן-סריג, אוצרת, מרצה ומלווה אמנים בקורס “כל מה שלא לימדו אתכם בבית-הספר לאמנות”.

  • אוצרת תלוית מקום

    אוצרת תלוית מקום

    “שאלת אותי אם יותר קשה לאצור בפריפריה. יותר קל, אתה חופשי לעשות פרויקטים שאתה חושב שהם נכונים למקום, ויש בהם רק את חדוות היצירה בלי המשקל הזה על הכתפיים”. שיחה עם רווית הררי, אוצרת קו 16 והגלריה בקיבוץ יד-מרדכי.

  • המסע האבוד בעקבות התמונה הגדולה

    המסע האבוד בעקבות התמונה הגדולה

    ליליאנה פרבר יוצרת עבודות דיגיטליות מרובות נתונים, הממחישות כי סיפור אינו מורכב רק ממה שיש ונמצא; מה שאיננו, שנמחק או נעלם עם הזמן או בפעולה מכוונת, נוכח באותה מידה.

  • המקום הלווייתני הזה

    המקום הלווייתני הזה

    “הפסלים שלי אף פעם לא יציבים. כשהם יציבים מדי הם מפסיקים לעניין אותי. אני גם הרבה פעמים בודקת אותם ככה, בועטת בהם, לראות מה קורה איתם”. שיחה עם אביטל כנעני.

  • אחים לצלחת

    אחים לצלחת

    “אני מבין את היצר העיתונאי שלך לברר את הדרמה המשפחתית, ובהרבה מקרים היא אכן נמצאת שם. אבל היא לא דרמה במובן של טרגדיה, אלא בתוך שיח על האמנות”. ראיון עם האחים רועי וארז מעין בעקבות התערוכה “ללא חומרים משמרים”, גלריה פריסקופ.

  • “אין לנו בעיה להגיד מלים כמו ‘נכבה'”

    “אין לנו בעיה להגיד מלים כמו ‘נכבה'”

    “גם אמנים שאני מזמינה לעבוד כאן מרגישים את הצורך להיות רגיש ועדין, בטח בשכונה כזו שיש בה את ההיסטוריה עם הטראומה של הנכבה של 48′, וכל חדירה לתוך השכונה מגיעה עם זיכרון קולוניאלי”. שיחה עם יעלה חזות, אוצרת בית-הגפן שבחיפה.

  • האקסטרה-פריק

    האקסטרה-פריק

    “בפסטיבל הקודם אחד התושבים במוסררה השאיר את הדלת פתוחה. הוא יצא מהמקלחת וראה שיש 30 אנשים בסלון שלו. למה? כי אנשים חשבו שקורה שם משהו של התערוכה. הראשון נכנס, והשני, ופתאום היו 30 איש שחיכו שמשהו יקרה. הלוואי שהיינו חיים את החיים שלנו ככה”. שיחה עם שראון פז, אוצר ומעצב התנסותי.

  • “אפשר להגיד שאנחנו מניפים דגל של בלבול”

    “אפשר להגיד שאנחנו מניפים דגל של בלבול”

    “אני בעצם באה ואומרת – תשמעו, התרבות שלכם מעניינת אותי מאוד, ואין בי עניין להתעסק בהיסטוריה פוליטית ברורה מאליה, לרבות אתוס השואה”. שיחה עם ליאור וילנצ’יק בעקבות התערוכה “דיאספורס”, בהשתתפות אמנים ישראלים החיים בברלין.

  • של מי התערוכה הזאת לעזאזל

    של מי התערוכה הזאת לעזאזל

    “מעניין אותי הנושא של הקניין הרוחני. הייתי רוצה לבחון את השאלה: למי שייכת התערוכה. נראה לי שברגע שאצליח לא להרגיש לא נעים מול אמניות שאני רוצה לגזול מהן את העבודות, זה יקרה”. יהונתן ה. משעל משוחח עם היוצרת והאוצרת נועה ליברמן.

  • “המפגש הראשון של גלריסט ואמן יכול להיות המסמר הראשון בארון הקבורה שלו”

    “המפגש הראשון של גלריסט ואמן יכול להיות המסמר הראשון בארון הקבורה שלו”

    “כשאתה מתחיל להיות גלריסט, אתה מתחיל להבין את עולם האינטרסים שמפרק את התשוקה”. שיחה עם אריה פרנקו לרגל סגירת גלריה שי אריה בגורדון ופתיחת “שי אריה דה-פיג’וטו”.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?