אסתר כהן
-
כשכד פוגש מקלעת שיער
- טלי תמיר
- 11/04/2023
“בהסטה מינימלית אך רבת משמעות היא מניחה את הפרחים התלושים בשורה, זה לצד זה: נרקיסים על מפת המבנים, כלניות על מרחבי הנגב ותורמוסים ללא קרקע בין השבילים והמבנים שתוכננו כמרחב אידילי של האוטופיה הקיבוצית. כהן ספק מצטטת ספק מפרשת מחדש את הקשר בין הצמחים והמרחב, כשהיא מנקה את הזיווג הזה מלחלוחית הפאתוס המקורי”. טלי תמיר על רישומי הדיו של אסתר כהן
-
ללא בושה (או: חשו מה?)
- אלברט סוויסה
- 15/10/2018
“תובל אינו עוסק בחשומה ומגיע ממנה לזהות, אם בכלל, אלא הוא מחפש מלכתחילה את הזהות המזרחית מתחת לפנס החשומה, או יותר נכון תחת צל צלה החיוור ביותר של החשומה, בתרגומה לשאלת הבושה של מזרחים אל מול אשכנזים”. אלברט סויסה על התערוכה הקבוצתית “חשומה” בבית האמנים, תל-אביב
-
הקומבינטור, הפראייר והתעלולן-השוטה
- עמוס נוי
- 30/05/2016
“הקומבינטור והפראייר אוהבים לפרוח במפגש בין רטוריקה של פתוס נשגב ובירוקרטיה נזילה, צבועה או שלומיאלית (מהסוג הסובייטי או המפא”יניקי). אם הקומבינטור לא מאמין לאף מלה בהוראות השימוש ומנצל את הפער שבין המוצהר והמעשי, הפראייר הוא קורבן שלו כשהוא מציית להן באמונה תמימה ובחרדת קודש של הולך-בתלם”.
-
פרחים בכף ידה
- שני ורנר
- 07/09/2015
“כהן מציירת את צמחי הארץ המאופיינים עימה כל-כך, ביניהם החצב, הרקפת, האורן והכלניות. זו אינה בחירה שרירותית, כי אם כזו הטומנת בחובה מערכת ערכים והיסטוריה מקומית; והמפות הישנות, אילו יישובים נמחקו או נעקרו כבר, עוד טרם הגיעה מחיקתה של כהן?”. שני ורנר על תערוכתה של אסתר כהן, “פרחים בכחול-שחור”.
