"אם המשטרה תחליט שאין פה עבירה, נספוג את זה"

29 תגובות על "אם המשטרה תחליט שאין פה עבירה, נספוג את זה"

נו, אחרי תערוכות על דמותו של עראפת ואריק שרון באה לויטה הרטן עם ליברמן ומפספסת בגדול.
זה מתחיל בראיון לא רהוט בלשון המעטה אצל לונדון וקירשנבאום בה הבנתי את מה שעד אז שיערתי, שמדובר בעיפרון לא הכי חד בקלמר (לויטה) וממשיך בתערוכה מטופשת עם יצירות בינוניות ולא אפקטיביות.

את הדקה ורבע שלה היא קבלה, גם זה משהו.

ודורית לויטה מיתממת, “מדובר בתופעה ולא באדם”

איזו צביעות, ברור שמדובר באדם הספציפי איווט אביגדור ליברמן כי הוא התופעה בהתגלמותה ולא ההיפך.
כשלון ההסברה מסתבר אופף גם את הצד השמאלי של המפה הפוליטית

ומאוצרת שאמורה לשמש כפה במקרה הזה לאמנים שמשתתפים בתערוכה הייתי מצפה ליותר רהיטות מחשבתית =ורבאלית

יונתן, הנקודה האמיתית מתפספסת בכתבה שלך, והיא תגובתה של האוצרת, פתטית ומביכה כמו התערוכה שאצרה.
[כמובן, “ברור שהיא הטריגר, אבל התגובה הזו עוסקת בתופעה, לא רק באדם”.
דורית לויטה כתופעה. להפוך שם פרטי לתופעה זה אמצעי דמגוגי חשוך ומפחיד מאוד.]

תכננתי לכתוב פה עוד, אבל פתאום נזכרתי בזה:
http://www.youtube.com/watch?v=RGJGARivP4w
זה בדיוק על המילייה האמנותי המגוחך הזה, שיכול לדחוף את הפתיחות האמנותית והתרבותית שלו, לחור העונג העצמי שלו.

המעורבות הפוליטית של האוצרת והאמנים מסתיימת ומתחילה ביצירה של דימוי. כמה קל להרגיש פוליטי ובועט בתוך גלריה קטנה בתל אביב.כמה קל “לסמן” תופעה, כמה קל להתבונן מבחוץ.

ניראה שהמכללה מנסים בכל מחיר להראות מקוריות , וכשזה ניגמר באמנות – הם פונים למקוריות אחרת, בטח שם קוראים לזה אבנגרד,
לא נראה שרעיונות ממוחזרים כגון חיקוי מיכה קירשנר מוסיפים הרבה כבוד לאומן לאוצר או למכללה ,
כדי שצילום יעבוד כמחאה הוא קודם כל צריך להיות צילום טוב,

פורת,
ליברמן אינו מציג את עצמו לציבור כאדם פרטי (למעט בענייניו הכספיים הנתונים בבירור משטרתי כרגע), ואני לא מוצא כל פסול בהתייחסות לתופעה הפוליטית שלא רק שהוא מייצג – הוא גם משווק אותה ביודעין. ככל הידוע לי העבודות בתערוכה לא עוסקות בליברמן כאבא, בן זוג או עולה מרוסיה, אלא בליברמן כישות פוליטית בעלת השפעה גדולה על החברה בישראל, ואני לא חושב שזה לא לגיטימי לעסוק בו באופן שכזה. גם השם דורית לויטה יכול לייצג תופעה (אם כי נראה שמידת השפעתה על החברה בישראל אינה דומה להשפעת ליברמן), ולו היה מתעורר צורך כזה לא הייתי מתנגד לתערוכה שעוסקת במשנתה הפוליטית והאמנותית של האוצרת (בדומה לתערוכה “דורון”, למשל, ששאבה השראה מפעילותו של האספן דורון סבג והוצגה במנשר).

האם ליברמן הוא הבעיה של ישראל ב-ה’ הידיעה? לא בטוח. לדעתי הוא רק מחצין ואומר בקול רם את מה שחושבים רבים, מה שלא גורע מהיותו תופעה (אגב, העבודה של רונן אידלמן שמוצגת בתערוכה מדברת על זה). האם תערוכת אמנות אמורה ויכולה לפתור את הבעיה? בטח שלא באופן ישיר, וגם לא נראה לי שלכך התכוונה האוצרת. כך או כך, אין כל פסול בעצם העיסוק בנושא.

בנוסף אני קצת מתפלא שבדומה לאנשי הפורום המשפטי, גם אתה מגבש דיעה כל-כך ברורה על התערוכה על סמך כתבה עיתונאית בלבד (בין אם בערוץ 10 או בערב-רב). רק לפני שבועיים סיפרת לי איזה כעס מעוררים אנשי תקשורת שמגיעים לבת-עין רק כדי לסמן וי על דיעות שכבר אחזו בהן, מבלי לשוחח עם האנשים ולבחון דברים לעומק.

אני שמח שאנשים מנסחים פה דעה על תערוכה שעדיין לא נפתחה. יכול להיות שאתם צודקים, גם אני לא ראיתי עדיין את רוב העבודות, אבל יש גם סיכוי שבתערוכה שמציגים בה אמנים טובים רבים, יש עבודות טובות ומענינות ושבכלל קרה משהו מעניין במפגש בינהם. ליברמן הוא שר החוץ – התפקיד מאוד יצוגי וחלק מתפקידו זה לדאוג ולעצב את הדימוי של ישראל. נראה לי הגיוני שאמנים שמתעסקים בדימויים יתעסקו בשר החוץ המיוחד שלנו – ומה הוא מיצג בשבילם. בנוסף, בתערוכה משתתפים עשרים וחמישה אמנים ומעניין שראסטה יודע איפה מתחילה ומסתיימת המעורבות הפוליטית שלהם.

רונן, כל העבודות למעט הוידאו כבר מוצגות ברשת.

אני בעד פתיחות באמנות, אבל יש בעיה שעושים תערוכה שכל העבודות בה נגד דמות פוליטית.
אם כבר היה מעניין (וגם קצת יותר חכם) לראות את שני הצדדים ולא רק צד אחד (אבל האם יש אמנים כאלו? לא נראה לי)

בנוסף, לקרוא לתערוכה בשם של דמות פוליטית ולהציג פסל של חזיר, ותמונות מרוטשות שלו, זה בעייתי, ואני די בטוח שיצליחו למצוא פרצה בחוק שתעלה למדרשה בחור קטן בכיס או לפחות בסגירת התערוכה, שדרך אגב, 23 אמנים בחלל הקטן של המדרשה? נשמע ממש גרוע.

כבר היו מקרים בעבר שהמדרשה שלמה המון כסף. תערוכת הזונות למי שזוכר.

נשמע כמו סערה בכוס מים או קקי בארגז חול
לברמן כתופעה ישראלית או מטרה קלה וצבעונית
על פניו מדובר בעוד מאותו דבר
דמוניזציה מיותרת, פרסום עצמי, שיווק ופרובוקציה בשקל, עלק אנחנו מתמודדים מול ההר
אנחנו אמנים מעורבים בעלי חושים חברתיים ופוליטיים מחודדים ואנחנו נוביל את השינוי
אלימות פותרים באלימות הידד
וכן לנו ניתן שרביט המוסר ואנחנו נחליט על גבי מי נעשה לביתנו, ישראל ביתנו, המדרשה ביתנו
לפי מיטב הבנתי אין הרבה סיכוי שאף עבודה שם יכולה להימצא לא חוקית או לשמש עילה לתביעה
למרות שעדיין לא ראיתי הכל אני לא מצפה להפתעות מרעישות למעשה אני לא מצפה לזה בכלל
זה נשמע לי מסוג הפרובוקציות שמעלות גיחוך ותו לא
בסופו של עניין כל האירוע הזה זורע שנאה ניכור וכאוס מוסרי
ומהווה במה לעדר אנשים עם דעה 1 לשפוך מילים חסרות תוכן והשפעה במעגלים קטנים.
משעמם
וליונתן, זה אמנם לגיטימי להתייחס לשר החוץ או לעשות תערוכה על פיגורה של אוצר (ודורון הוא לא אוצר אלא אספן רב כוח בביצה שלנו ובזה עסקה התערוכה, שגם היא בזמנו נראתה לי ברמת הקשקוש או כבמה לתערוכה הבאה לכתבה הבאה וכו)
זה אמנם לגיטימי אבל נמוך שלא נאמר רדוד ולא מריח טוב
והכיוון המחשבתי של המאמר/כתבה שלך כל כך חד סתרי
שהייתי מצפה לפחות ממך להיות פתוח והגון ולהתמודד גם עם זה
הרי אם מדובר בתופעה ולא באיש אז למה נכנסים באיש?
ומה היא התופעה יונתן?
אתה בטוח כל כך שאתה יכול להגדיר אותה? זאת הרי תופעה מורכבת, היא קוראת כרגע
אתה ממש משוכנע שיש למי מאיתנו כלים אינטלקטואליים וסיווג ביטחוני ושפה ערבית בכדי להגדיר אותה באמת
מה אנחנו יודעים מה טוב ומה רע כל כך טוב? ממתי?
מה אנחנו שופטים? שוטרים? אולי שליחי ציבור?
מה זה ליברמן התופעה? ימין, מרכז ימין, קיצוני? גזעני? שונא אדם? אולי אוהב אדם? הפתרונות שלו באמת רעים? טובים? הוא מביא אותם מהתחת? ממשפטנים שמלווים אותו? ממדינות אחרות?
ליברמן הוא תופעה? או שליברמן הוא מטרה קלה? אייקון של רוע?
החבר’ה יצרו לנו אייקון של רוע? איזה כיף אפשר להתמרמר על מישהוא ביחד? וכו וכו וכו…
כולנו זוכרים את רבין במדי אס.אס מודפס על גבי פוסטרים בהפגנות הימין
או להבדיל את הקריקטורות האנטישמיות לאורך השנים באירופה למשל
שנאה מובילה לשנאה מובילה לשנאה
אני לא הייתי רוצה לפשפש ולחפש את הגבול ועד כמה אפשר להיכנס במישהו בשביל לומר משהו
לספר סיפור אפשר בהרבה צורות ומי שמעדיף להמרח עם ליברמן שיבושם לו
בקיצור
בעסה

שמעתי את יאיר גרבוז מתנצח עם עו”ד אגסי, שהאשים את התערוכה בהסתה לאלימות. גרבוז ענה, שאמנים שמטבע הוויתם מתנגדים לגזענות מן ההכרח מתנגדים גם לאלימות, ולכן אין להאשים אותם בהסתה לאלימות.שתי שאלות לגרבוז ולאוצרת התערוכה:

א. האם ניתן להתייחס לכרזה של רבין בכפיה או בלבוש של קצין נאצי כ”אמנות”, ומתי קולאז’, רפרודוקציה או קריקטורה הם “אמנות” ומתי הם “הסתה”?

ב. ראיתי ציורים וסקיצות שעשה האשמדאי היטלר. אם מתעלמים מהדחיה שאנו חשים לאישיותו, הייתה לו טכניקת ציור לא מקורית, אבל לא רעה. הוא בהחלט היה צייר (גם אם המיתוס שנעשה לו בנושא זה הוא של סייד). אז האם ירשה לנו גרבוז להסיק שצייר יכול להיות גם גזען, גם מסית וגם שטן?

תערוכה מטופשת.
תערוכת שנאה היא תערוכת שנאה, ולא משנה מי האדם מאחוריה.

להשוות אדם לחזיר או לשד כלשהוא, זה מעשה מכוער ואמנות זולה ופופוליסטית במיוחד.

מעננין שאין אפילו עבודה אחת שהעמדה שלה לא ברורה…

אמנות מגוייסת לגמרי, רק מה, מגוייסת לצד השני.

מטופש מטופש מטופש.

ודרך אגב, דורון כבר לא האוצר של הגלריה, דורון לא היה נותן לטמטום כזה לקרות.

האוצרים הם בועז ארד וגיא בן נר.

א. לא יודע כמה עבודות מוצגות בחלל כ”כ קטן, אבל כמה עשרות מהן מסתובבות כבר ברשת.
ב. לא התייחסתי לתערוכה כתערוכה מוצגת, כיוון שהיא טרם, אלא להצהרת הכוונות של האוצרת, ולאמנים שבחרו להסתופף תחתיה.
אתה מוזמן לבדוק שוב את תגובתי.
אני נזכר בתערוכה נוספת שעסקה בדמות פוליטית, ושבה דווקא לא ראיתי שום בעיה מוסרית- “שרון”, של יהושע סימון.
שם יצר האוצר הקשר מפתיע בין שרון ותדמיתו החצופה ובין אזור השרון ותדמיתו השבעה והבורגנית, והצביע על קשר עמוק ביניהם, קשר שלבש ממשות נוראה בחטא ההתנתקות, שנה אח”כ.
זו דוגמא מופתית בעיני למה שיכולה האמנות לעשות לחומרי המציאות, להרחיב אותם ולתהות עליהם, וכמובן שהחומרים הפוליטיים לגיטימיים אם לא הכרחיים.
לבחור בדמות פוליטית, ויותר מכך בשם פרטי, כדי לייצג את ה”תופעה”, את הרוע שקיים בחברה, את “הגדרת הישראליות ככוללת אספקטים גזעניים”, ובכך להכתים מראש את לגיטימיות התמיכה בו, ואפילו לגיטימיות הימצאותו בשיח הפוליטי, אינה אלא רודנות אינטלקטואלית.
להזכירכם, אמנים כבר ישבו בכלא על יצירות אמנות שביצעו או רצו לבצע. כן, בכלא שלנו. כן, אמנים. טטיאנה סוסקין אפילו למדה במחלקה לאמנות בבצלאל, כך שמעתי. וישבה שלוש שנים על יצירת אמנות. תחת שלטון רבין. גגלו עליה.
אמנות אינה חסינה מ”הסתה”. יש לה כח והוא ממשי ומסוכן.
האם רבין במדי האס-אס (מעשה אבישי רביב ה”שמפניה”) הוא יצירה לגיטימית? שמצביעה על ה”תופעה” של הישראליות ככוללת אספקטים אנטישמיים?
אמנות מגויסת וצודקת היא אסון, לא פחות.

ולגבי המילייה- עצם העובדה שמספיק שם פרטי לכותרת התערוכה על מנת שכל האמנים המציגים בה יבינו מהו הנושא ומהי התופעה, ועוד יותר מכך- כאשר גם הקהל שמגיע לתערוכה מבין, סימן שמדובר פה במילייה אוטיסטי וחד-ממדי, ששופט את המציאות ע”פ בני האור מול הגזענים, כשבאחרונים יכללו כל מי שימחה נגד התערוכה (כפי שעולה מדברי האוצרת), זה גם עצוב וגם מצחיק,
וזה “החמישיה הקאמרית” מפורש.

פורת,
קראתי שוב את תגובתך הראשונה. כתוב שם “תגובתה של האוצרת, פתטית ומביכה כמו התערוכה שאצרה”. בעיני זו בהחלט התייחסות לתערוכה, אך אני מבין שלא לכך התכוונת. מכל מקום, השאלה אם התערוכה יפה, חכמה, מעוררת מחשבה וכו’, שונה בתכלית מהשאלה האם היא מסיתה ומעודדת אלימות, ולפיכך ראויה לסגירה ע”י המשטרה. יתכן שבאמת מדובר בתערוכה דפוקה, שהעבודות מעפנות ושהאוצרות שטחית, אבל זה בכלל לא הסיפור פה (אגב, אם תבקר בתערוכה ותרצה לכתוב עליה אתה מוזמן). הסיפור פה הוא שאלת הלגיטימיות של עצם הצגת התערוכה, ומידת הצדק או אי הצדק שבנסיונות לטרפדה.

אני רוצה להתייחס לדוגמא של הכרזה של רבין במדי אס.אס שהזכרת. ראשית, ככל הידוע לי אף אחד לא מציג בתערוכה תמונה של ליברמן במדי אס.אס או משהו דומה, ומה שכן מוצג נוגע לתכנים שליברמן עצמו משווק כראש מפלגה שהמצע שלה כולל מאפיינים פשיסטיים וגזעניים. העבודה של גרי גולדשטיין שמוצגת למעלה, למשל, אולי חריפה, אך היא אינה שונה באופן מהותי מקריקטורות שניתן למצוא בעיתון, וגם אינה עוסקת בליברמן כאדם פרטי אלא כפוליטיקאי המייצג עמדות פוליטיות. אפשר לאהוב או לא לאהוב אותה, אך איני מוצא בה כל פסול.

שנית, אני חושב שיש הבדל מהותי בין תערוכה להפגנה, לא בגלל ש”זו אמירה אישית” או ש”לאמנים מותר למתוח גבולות” ושאר תירוצים, אלא בגלל שתערוכה היא מקום לדיון – המאפשר ביטוי ותגובה מטעם הצד השני – בעוד הפגנה של המון משולהב רחוקה מכך. בניגוד להפגנות (ולטענות הפורום המשפטי למען א”י), בתערוכה גם אין כל קריאה לאלימות או פגיעה באדם, ולכל היותר היא מבקשת להצביע על עמדות פוליטיות ומדיניות בעייתיות בעיני היוצרים. לא זכור לי שמחזיקי הכרזות שבהן הופיע רבין במדי אס.אס, שצרחו “רבין בוגד” ו”רבין רוצח”, ביקשו לקיים דיון בנושא.

אני חוזר ומדגיש את ההיבט הדיאלוגי שבסיפור, שכן ככל הידוע לי לאוצרת או לאמנים המשתתפים אין כל בעיה לנהל דיון דמוקרטי ורב משתתפים על עמדותיו של ליברמן (הקריאה לדיון אף מופיעה בהודעה לעיתונות), בעוד מקהלת הצווחנים מהפורום דורשת פשוט לסגור את התערוכה ולבדוק את המשך מימון מכללת בית ברל. מזל שלא מבקשים (בינתיים?) להעמיד את האמנים מול הקיר. (רק על מנת להבהיר: ב”דיון” אני לא מתכוון שלצד אמנים שמאלנים צריך היה להציג בתערוכה גם אמנים ימנים, אלא שהתערוכה מעלה טענה לשיח הציבורי, ואם מישהו חושב אחרת הוא מוזמן להגיב לה בטענה סותרת).
אגב, לו אוצר או אוצרת היו בוחרים להציג תערוכה בשם “יוסי”, העוסקת במשנתו הפוליטית של יוסי ביילין כמייצג של תופעת השמאל הליברלי האשכנזי מהמעמד הבינוני, עושה זאת באמצעות דיון בעמדותיו השנויות במחלוקת וכוללת פסלים של פודל וציורי אברי מין רופסים שמעליהם כתוב “יוסי ביילין”, גם אז לא הייתה לי בעיה עקרונית עם העניין.

באשר להערתך האחרונה: איך אתה יודע כיצד נוצרה התערוכה? על סמך מה אתה קובע שכל מה שעשתה האוצרת היה לזרוק שם פרטי וכל האמנים מייד הבינו? אולי היו שם שיחות אל תוך הלילה? אולי היה שרשור של מיילים קבוצתיים וויכוחים לוהטים? אבל מעבר לכך, הטענה שכלל האמנים והמבקרים יודעים מייד במה עוסקת התערוכה ומה היא מנסה לומר יכולה להעיד על אחת משתי אפשרויות. או שכפי שאתה אומר, מדובר בקבוצה חד-ממדית וחסרת מחשבה המחזיקה בדיעה אוטומטית, או שאחרי כמעט עשרים שנה בחיים הציבוריים בישראל, שכללו תפקידים פוליטיים ביצועיים, קמפיינים, ראיונות והתבטאויות פומביות רבות, יש לא מעט אנשים שחושבים שליברמן באמת מתכוון לדברים שהוא אומר, שמאמינים שפיו וליבו שווים, ומגיבים לכך בעבודות אמנות.

טוב, אולי דברי אינם מנוסחים כראוי, ואני נדרש שוב ושוב להבהרות.
אין לי מושג האם התערוכה דפוקה, העבודות מעפנות והאוצרות שטחית. גם אינני יודע כיצד נוצרה התערוכה.
לכן לא התייחסתי בדברי לכל הנ”ל.
מה שכן יש לי הוא דבריה של האוצרת, כפי שנמסרו לי מפיך, אוסף חלקי של עבודות, וכן את כותרת התערוכה.
רק אליהם התייחסתי.
אנסה שוב-
כל עוד ידעתי שעומדת להיות מוצגת בגלריה תערוכה בשם “איווט”- נדרכתי אמנם, אך נותרתי סקרן. למען האמת, גם ראיתי על כך ידיעה נזעמת באתר “בשבע”, אך הנחתי שתגובתם אכן אוטומטית, והם נפלו שוב לפח הפרובוקציה.
רק משקראתי את דבר האוצרת ראיתי צורך להגיב, ושוב- רק בהתאם להצהרת כוונותיה כלפי הפרוייקט שהובילה.
עוד הבהרה- גם אני סבור שנסיון משפטי לסגור את התערוכה הוא מיותר ומזיק, וחבל שכך מתנהל השיח התרבותי בארץ.

כעת לטענותיך בקצרה:
– לא הבנתי בכלל את טענתך לגבי כרזת רבין וכו’. כמובן שאף אחד לא מציג את ליברמן כך, כיוון שאף אחד אינו מאשים אותו באנטישמיות. אך להציג אותו כהתגלמות רוע, חזיריות או גזענות, היא דמוניזציה בוטה, שאינה בשום אופן מזמינה לדיאלוג, לא יותר מצעקה “רבין נאצי”.
אגב, גם אתה עשית זאת לצערי, כשקבעת כי מצעו של האיש כולל מאפיינים גזעניים ופשיסטיים, חד וחלק.
אינני מחסידיו, וגם לי יש בעיה עם רבות מהתבטאויותיו ורעיונותיו, אך לקבוע שמי שטוען “אני דואג רק לעם שלי ושהעם האחר ידאג לעצמו או ילך לעזאזל” (בהנחה שזה מה שהוא אומר) הוא אוטומטית גזען שדורש להפלות גזע אחר בגלל שהוא מאמין שהוא נחות ממנו, בעיני לפחות זו קביעה נמהרת שמטרתה הדרה, לתלות את דעות האיש בעיוות נפשי, בדיוק כמו להצמיד לאחר את העיוות הנפשי האנטישמי.
יש לך בעיה עם דעתו? בבקשה, בוא דבר. כשקבעת שהוא נגוע בגזענות, ועוד יותר כשדורית לויטה מזהה הלך רוח בחברה כגזענות, הרי שקבעתם שאין פה דיאלוג, שמדובר במחלה נפשית.
(זה גם ההבדל מתערוכת “יוסי” שהצעת, אלא אם יתיימרו לקבוע את גישתו כמייצגת “תופעה” של עיוות נפשי)

עכשיו לגבי ההבדל בין הפגנה לתערוכה, וזו הנקודה שאותי מקוממת ביותר-
אין שום הבדל, שום הבדל, בין הפגנה לתערוכה. אין.
באיזו זכות אתה קובע :”לא זכור לי שמחזיקי הכרזות שבהן הופיע רבין במדי אס.אס, שצרחו “רבין בוגד” ו”רבין רוצח”, ביקשו לקיים דיון בנושא”. באיזו זכות אתה קובע שהחלק באוכלוסיה שמדבר דרך תרבות ותקשורת מעוניין בדיאלוג, ואילו זה שמדבר בהפגנות איננו?
המצב הנכון הוא שבמשך זמן ארוך חלק אחד, קבוצה אחת החזיקה בשפופרות התרבות והתקשורת, ליהגה עצמה לעייפה, והדירה החוצה באופן בוטה ואגרסיבי כל קול אחר בנימוק של “הסתה”, “גזענות”, ו”פשיזם”.
לקבוצה השניה נותרו הכיכרות, ההפגנות והכרזות. אף אחד לא רצה לתת ל”פרופלורים” (בלשונו של רבין) להרוס את החלום הנפלא שרקמו. אז הדירו אותם, ליכלכו אותם (אבישי רביב וכרזת האס-אס, תנועת “אייל” ועוד) וגיזענו אותם.
אחר כך הגיעה ההתנתקות, ודריסת הדמוקרטיה הגסה של שרון (האתרוג) והתקשורת, שהפכה גם את ההפגנה וההתארגנות הדמוקרטית לחסרות טעם, ובכך רמסה כל סיכוי לשיח גלוי ודיאלוגי.
המצב היום, כפי שאני רואה אותו, הוא שמצד אחד האלימות בשיח עולה בקצב מסחרר- שמתבטאת גם בתערוכה הזו וגם בנסיון המשפטי האלים לסתום לה את הפה. האבנים בבילעין והאבנים ביצהר הם בדיוק היאוש הזה מלהצליח להתבטא בשיח המרכזי, ולהישמע.
מהצד השני- אני רואה גם מגמה של חזרה לשיח דיאלוגי, הבנה שאם תמונת העולם היא חד מימדית, משהו דפוק בהקשבה, מגמה שקשורה גם לאובדן השליטה של האליטות במוקדי הכח, וריבוי במות התקשורת, כולל אתר חשוב זה.

אם לסכם- תערוכה זו בעיני קשורה למגמה הראשונה, של אלימות והדרה, בעוד שיחה זו קשורה למגמה השניה.
אני לא בטוח שהיא תגיע אי פעם לכדי הסכמה, אבל אני מקווה שהפעם דעותינו נאמרו בבירור.
פורת

בכל מקרה ליברמן בלבל קצת את אידלמן עם שחרורו של רפרם חדד חברו הטוב.
בכל רע יש טוב.

יונתן… נו באמת תערוכה בגלריית המדרשה כהזמנה לדיון פתוח…
פתוח למי ? לאלף איש במקרה הטוב אם סופרים גם את המשפחות של המתעניינים?
דיון פתוח לאנשים שחושבים (בהנחה שהם חושבים) אותו דבר
אני לא מבין איך אתה לא קולט את החרבון?
איך אתה לא מבין את הנזק האדיר שהתערוכה הזאת מייצרת לאותו רעיון שהם כביכול נושאים את דגלו.
ותחלס תחשוב על זה שהתערוכה הזאת רק מנציחה ומאדירה את שמו של ליברמן
ואולי זאת כוונת המארגנים.
אין פסול באמנות פוליטית פלקטית בעלת מאפיינים גזעניים אבל לעשות מזה תערוכה ועוד בשם מוסד חינוכי שאמור להוביל ולחנך את טובי הילדים מבלי לתת פתחון פה לצד השני זה כבר נמוך מים המלח
אני ממש לא אוהב את ליברמן אך הוא פוליטיקאי וכל הצהרותיו מכוונות לקהל בוחריו לטוב או לרע ואותם הוא משרת
אין הבדל עקרוני בינו לבין ברק ביבי בן אליעזר או אלי ישי
גם בדעותיו אין חדש (מצחיק אין חד”ש) ככה שאם כבר אז למה לא לתקוף ישר את הממשלה ואת רוב הציבור ולמה להיטפל דווקא לאיווט אולי כי הוא רוסי וזר ולא אסטטי (נגיד).
ועוד… מתוך הכרות אישית לוחצת עם חלק מהאמנים המשתתפים שהם קרייריסטים של אמנות ומקצוענים אני יודע שתערוכה זאת באה לכסות על ערוותם ועל חוסר יכולתם לצאת ולמחות עם כולם בהפגנות ובעזרה אנושית אמיתית ועל ידי ייצור אמנות (למרות שבעיניי זה ממש לא אמנות) הם מרגישים שגם הם תורמים משהו הייתי שולח אותם לעבודות שירות בגרילה תרבות שיסתובבו בין מפעלים מעברי גבול ונקודות מסוכסכות ויפגינו כמו כולם לפני שהם מייצרים חזיר בדמות איווט ומוכרים אותו ב4000 דולר
ציניות גמורה כבר אמרתי?
ולראסטר: אני לא מבין מה אתה ואני עושים כאן בכלל, אולי אתה יכול להסביר לי?

פורת,
מה פתאום נכנסו לדיון שלנו מחלות נפש? אני לא רואה בגזענות ובפשיזם “עיוות נפשי” אלא עמדות פוליטיות, וחושב שאת הטיפול בעמדות אלו יש לעשות באמצעות פעילות פוליטית ולא פסיכיאטרית.
הקביעה שמצע מפלגת ישראל ביתנו כולל סממנים פשיסטיים (שאיני הראשון שמשתמש בה), מבוססת בראש ובראשונה על דברים שאנשי המפלגה אומרים. אין צורך בפרשנות אינטר-טקסטואלית מתוחכמת כדי לזהות את היפוך היחסים הדמוקרטיים בין האזרח למדינה במפלגה שססמת הבחירות שלה היא “בלי נאמנות, אין אזרחות” – ססמא שמציבה את המדינה מעל האזרח והופכת אותה ממסגרת בירוקרטית ומדינית האמורה לדאוג לבני אדם, ליישות שבני האדם צריכים לדאוג לה. על השאלה האם לא המדינה היא זו שצריכה להראות נאמנות לאזרח לא מדברים כמובן.

באשר לנכונות לדיון – אתה מייחס לי טענות סוציולוגיות שלא טענתי. לא תיארתי את מחנה השמאל כפתוח לדיון בניגוד למחנה הימין, אלא אפיינתי שתי דרכי הבעה נפרדות: הפגנה ותערוכה. גדלתי בירושלים, אני זוכר את ההפגנות שקדמו לרצח רבין, ואיני מוצא כל דמיון בינן ובין התערוכה. על מידת מסמוס המחאה הדמוקרטית בתקופת ההתנתקות אנחנו יכולים להתווכח, אבל נדמה לי שזה חורג מענייננו. מה שכן, אני שמח ששנינו מסכימים על כך שהפנייה ליועמ”ש היא צעד שגוי, ומעדיפים שיח דמוקרטי ותרבותי על פני השתקה מימין או משמאל.

בובי שלום, קודם כל שתה כוס מים ותירגע. אם לא נעים לראסטר ולך אתם לא חייבים להיכנס לפה. אני בטוח שהקוראים ישארו בחיים גם בלי המרמור של ראסטר (שבאמת נראה סובל מכל רגע, אך לא מחמיץ אפילו פסיק שמפורסם פה), וגם בלי התגובות המשעשעת (לפעמים) שלך.
אני כותב שוב שהדיון הנוכחי אינו נוגע לאיכות התערוכה (שעדיין לא ראיתי), אלא ללגיטימיות שבהצגתה. אתה יכול לאהוב או לא לאהוב את האמנות, אבל זה לא קשור לעניין. העבודה של זויה צ’רקסקי אמנם רחוקה מלהיות כוס התה שלי, אבל גם זו, ככל שיכולתי להתרשם, אינה יותר מדימוי קריקטורי אידיוטי אך לגיטימי.

אם הבנתי נכון את דבריך (וזה לא תמיד קל), מצד אחד מפריע לך שאמנים פתחו את הפה וסופסוף אמרו משהו החלטי, ברור, משהו שחורג מהגיג כללי על כך שכיבוש זה פויה, ולכן נתפס פתאום כשטחי, מיידי, “תעמולתי” וכיו”ב, ומצד שני אתה עוקץ את האמנים על כך שבימים כתיקונם הם “קרייריסטים”, שיצרו עבודות לתערוכה במקום ללכת להפגנות של גרילה תרבות. אני מאד אוהב את גרילה תרבות, אבל מה הופך שעה קלה עם קבוצת משוררים לראוי ונכון יותר מתערוכה? (מעבר לכך, נדמה לי שלו אמנים היו מצטרפים לנסיעות של גרילה תרבות ובזמן הקראת השירה מניפים כרזות שציירו, בטח היית צועק שזו לא אמנות אלא תעמולה, ושזו חבורת צפונבונים שתופסים טרמפ על מסכנים כדי לעשות לעצמם מסאז’ למצפון).
מעבר להסתייגות שלי מההבחנה בין אמנות ותעמולה (או בין אמנות להסתה – אי אפשר גם וגם?), אני חושב שהדרישה שאמנים ישתקו או ילכו להפגנות תמוהה במיוחד. אמנים מיצרים אמנות בדיוק כפי שעיתונאים מייצרים מאמרים, ואני לא מבין למה כשפובליציסט מפרסם בעיתון מאמר המכנה את ליברמן פשיסט אין שום בעיה (להיפך) ואף אחד לא שולח אותו לעשות הפגנות, אך כשאמן מציג יצירה שטוענת את אותו הדבר, זה נחשב “לכלוך”, “תעמולה”, “הסתה” וכיו”ב, שלא לומר הסגת גבול.

בדבר אחד אני מסכים איתך – אין הבדל גדול בין ליברמן, ברק ואלי ישי. זו נבלה וזו טריפה, אולם בניגוד לברק, שקורא “להילחם בקפיטליזם החזירי” ממרומי הפנטהאוז, או לאלי ישי, נציג השכבות המוחלשות המשסה בילדיהן את כלבי יחידת הציידים, ליברמן לפחות אומר את מה שהוא חושב. מבחינה זו הוא באמת מטרה קלה, אולי קלה מדי. שמעתי ממי שצפו בסרטו של רועי רוזן שהוצג בפתיחת התערוכה, שזה בדיוק מה שגם הוא אומר.

התערוכה היא בהחלט לגיטימית, אבל השאלה היא האם לאמנות הפלאסטית יש את הכלים להתמודד עם נושא כל כך מגויס פלאקטי וחד מימדי. לדעתי נוצרת כאן סתירה בין טיבה של אמנות טובה שלעניות דעתי היא מרובדת, אפשר לפרשה פירושים מרובים, מעמיקה ואוטנטית, כלומר יש בה כתב אישי של אמן שקשור לעצם קיומו, לפסיכולוגיה שלו ולמטענים שהוא נושא בתוכו.אמן יושב בסטודיו ומתלבט באין סוף בעיות, בעיות של שפה פלאסטית, בעיות של איך לייצר אמירה אישית כנה ומשכנעת. אמן זקוק לשקט לריכוז, למה להכניס את ליברמן לסטודיו?

חוה,
באותה מידה אפשר לשאול למה להכניס לסטודיו נשים מאתיופיה או מרוסיה, כפי שאת עושה בציורייך. אם אמן זקוק ל”שקט וריכוז”, כדי להתרכז ב”בעיות של שפה פלסטית”, למה את עוסקת בשאלות חברתיות טעונות כמו הגירה, יופי, גיל וכדומה?
ככל הידוע לי יש לך עמדות ברורות בנושאים בהם את עוסקת, והעובדה שיש לך דיעות כאלו אינה הופכת את הנושאים הללו לפלקטיים וחד-ממדיים.

יונתן, כשאני מכניסה מודל לסטודיו, ומציירת קומפוזיציה של חלל בתוך חלל אני משתדלת לעשות זאת בצורה הכי מרובדת שישנה. כלומר ישנם יחסי מודל אמן, ישנה מערכת של מבטים ביני לבין המודל , בין הדמות המצויירת לצופה המתבונן ישנו הדימוי של המודל שיכולה להיות נערה רזה מאד , או או אשה מבוגרת בלבוש חלקי, או עולה חדשה מרוסיה בעירום פרונטלי קיומי, או נערה אתיופית או נער חייל, אני מנסה להתמודד עם בעיות קיומיות מאד מורכבות. דרך הפסיכולוגיה שלי והביוגרפיה האישית שלי. זמן שחולף,עקירה ממקום למקום, התמודדות עם דימויי גוף מול צווים חברתיים נוקשים.ועוד. ואני גם מנסה לעשות זאת בשפת אמנות הכי גבוהה שאני יכולה. הדבר האחרון שאני אומרת זה ליברמן בן זונה.

חוה,
הכל טוב ויפה, אבל במה זה סותר את התערוכה? גם את העבודות בתערוכה אפשר לתאר במשפטים כמו “מערכת יחסים בין הפרט לכלל ובין האזרח למערכת הפוליטית”, כ”בחינה של מצב האמן ביחס לחברה”, כ”תהייה בדבר כוחו של הדימוי”, כ”פנייה למטענים רגשיים של האמן, המתעוררים בעקבות העיסוק בליברמן”. את הפה הפעור של אבי סבח אפשר לתאר כ”זעקה קיומית לנוכח העולם האכזר”, ואת הריטוש והמחיקה של גרי גולדשטיין כ”דיבוק האוחז בליברל הבודד ובן לניצולי שואה המוצא עצמו חי במדינה כובשת העומדת על סף קטסטרופה”. כולם מנסים לעשות זאת בשפת האמנות הגבוהה ביותר שעומדת לרשותם.
ככל הידוע לי (שוב, עדיין לא ביקרתי בתערוכה) אף אחד – חוץ מצ’רקסקי, אולי – לא צועק “ליברמן בן זונה”.

יונתן, אני לא טענתי שהתערוכה לא לגיטימית, אני רק תהיתי אם לאמנים פלאסטיים יש את הכלים הנכונים והאפקטיביים ביותר להתמודד עם הנושא. לדעתי ציירי קריקטרות מוכשרים היו עושים זאת בצורה הרבה יותר אפקטיבית.[הם מאד מיןמנים, ויודעים לרשום] אני לא הייתי בתערוכה, אך מתוך מה שהתפרסם ברשת, נראה שיש נסיון לעשות ליברמן בן זונה, אבל בצורה די חלמאית.

יונתן, במחשבה שניה, אולי הייתי כן מכניסה את ליברמן אלי לסטודיו, אני עושה עכשיו פסלים של גברים עירומים קטנים [גובה 80 ס”מ] והוא יכול להשתלב. בתנאי שיסכים לדגמן בעירום, ואם הוא מתבייש אז אפשר בחוטיני, שמכסה את המבושים אבל חושף את האחוריים.
בדבר אחד אני בטוחה שהתוצאה לא תהיה ליברמן בן זונה.

אז ככה
התערוכה לגיטימית אבל מבעסת
האוצרת לא הבנתי מה הקטע הלא יפה שלה
האמניות והאמנים חמודות כמעט כולן
הכל כאילו סבבה
אבל למה לכל הרוחות ליברמן?
ולמה זה מרגיש לי כמו שיחה במרפסת האחורית שלא לפרוטוקול
והתשובה היא ולא נעים לומר ברורה בטירוף
לפחות לי
אבל לא נראה לי שכולם היא ברורה או יכולה באמת להיות ברורה
והעניין הוא הזלזול המובנה והגזענות הסמוייה שמוליכים אנשים לזילות מוחלטת של אחרים בעיקר אם הם לא מ”שלנו”
עכשיו זה לא פשוט וצריך הרבה מילים בכדי לבאר ולבסס את הטענה הזו
ותמיד יהיו מקרים ועבודות שיסתרו אותה
אך בבסיס הטענה אפשר לדוגמא ללכת אחורה ליחס של דוד בן גוריון למנחם בגין
שלמי שלא יודע היה יחס מזלזל ומבטל ברמות מחפירות
או לייצוג המחפיר של האחרים בעמדות המפתח.
או בבדיחות דוד לוי
או בטקסט המכוער של נתן זך
או ביחס של ברק לאשכנזי
או בייצוג של המזרחי בקולנוע הישראלי
וכו וכו וכו
גם אני נהנה לחבוט מדי פעם בעבודות שלי או בחיים באייקונים תרבותיים, אנשי סררה, פוליטיקאים וטייקונים אך בשורה תחתונה או בסוף היום אני מרגיש זול עם זה. כאילו רכבתי על שמם וכביכול התעמתתי אתם, מה שממש לא נכון
ועכשיו הסתבכתי למלא כיוונים אז אחדד
יש משהו נפשי עמוק וכן יונתן זה בתחום מחלות הנפש שגורם לאנשי האליטה האשכנזית השולטת (עדיין) להרגיש שהם החוק ולהם האמת והם יודעים מה הילידים צריכים ולפעול בהתאם.
עכשיו זו טענה אכזרית והכללה פסיכית אך עדיין יש לה שורשים.
וברגע שמופיעה דמות של זר כמו ליברמן זה מאיים על האליטה אז מה עושים מלכלכים ומכפישים. ולדוג החזיר של זויה, כאילו בן אדם כמה נמוך זה להשוות מישהו לחזיר, ולראות את זה כאמנות מה יותר פלקטי מסית מנמיך ומכוער מזה, רק חסר שהיא הייתה שמה את הקקי שלה מהלנה רובינשטיין וקוראת לו ליברמן.
מה יונתן היית רוצה שבשיחה איתי אני אגיד לך שאתה דומה לעכבר פיסח? ושיש לך ריח מהפה שמזכיר לי שואה? ברור שלא, מה זה ייתן.
מה זה יעשה ליחסים ביננו והרי אנחנו כאן ביחד על אותו כדור אין מה לעשות מה אתה או אני מחרחרים מלחמה או מה?
אודה שגם אני בהרבה עבודות במקום להתייחס לעניין או במקום להתמודד עם האידיאולוגיה אני נוטה לזרוק שם ידוע ובכך לחשוב שאני מקצר דרך
אבל אין קיצורי דרך ולבוא ולהגיד איווט ולעשות תערוכה זה בעצם לא אומר כלום לאף אחד פרט לאלו המעטים שרואים בו סדין אדום וייצוג סך הפחדים האמיתיים או הדמיוניים שלהם
וזה כל כך שטחי ומכוער
אבל אתה חייב להפנים וככה גם כולם שהשיטה הזו לחבוט פרסונאלית ולבטל מישהו במגרש הביתי שלך רק בגלל שהדעות שלו חשוכות ושהוא המלך (כביכול לגמרי) היא חסרת שיניים ואני לא מתכוון לעבודות עצמן או לאמנים
(למרות שבהיותם אנשים בעלי שם ומעמד אמנותי לפחות מן הסתם היו יכולים לוותר על התענוג.
או אולי אפילו שמחו לתמוך בקטע הזה של בואו נכנס בליברמן ונוציא קיטור ונראה שגם לנו אכפת או שלא.)
אלא לתערוכה ולתמה המרכזית בה שהיא כמובן בזויה בעיניי
זולה ופרובוקטיבית.
תחלס הסיכוי שליברמן יביא “שלום” גדול מהסיכוי של כל מפלגת שמאל כביכול שיש בכנסת ואז מה? נעשה לו תערוכת מחווה
זו התפרקות כללית של מושג האמנות כמו שאני רואה אותו שלא לומר זילות מוחלטת.
במקום שהאמנות תשתמש בכלים האפקטיביים שלה לעורר מודעות הבנה ולעלות שאלות עמוקות היא הופכת לזירת בוץ מרופדת דולרים של אמנים עוסקים מורשים (בחלקם) שמאמינים בפרסום כי אין פרסום רע והכל מותר כי המטרה למכור כרטיסים.
ואני לא תמים ויש טקטיקות רבות בכדי לומר ולהציג את עבודתך ואין אחת עדיפה על רעותה וגם הפרובוקציה יכולה וצריכה ויש לה מקום. ועדיין אני לא מבין איך אפשר להתייחס בשיוויון נפש להתרת דם שכזו. ולדמוניזציה מוחלטת וחד סתרית שכזו.
זה הרי גובל בשנאת אדם ובחוסר הבנה מוחלט של תהליכים חברתיים נפשיים ופוליטיים. ורק תחשוב על זה שאם הכוונה של האוצרת והאמנים הייתה לטוב הרי שהם היו יכולים לעשות מאות פעולות מחאה הרבה יותר אפקטיביות שיגרמו לשינוי.
כי למי הם בעצם מציגים את התערוכה אם לא לשונאי ליברמן ממילא.
זאת אומרת אתה רוצה לשנות אתה מזהה פגמים בחברה תציג אותם בעוצמה
אבל כשאתה יורד לרמת האיש ולרמת הטקסטים של המפלגה שלו אתה בעצם לא נותן מקום לאנשים לחשוב ולהסיק לבד אתה משכנע את המשוכנעים ומרחיק את האחרים
בקיצור אפשר להתווכח עם כל מה שכתבתי עד מחר
ואפשר לפסול את דברי כקשקוש מוחלט
להרגשתי נעשה פה מעשה נבלה ואני נוטה לחשוב שזה בגלל החום
מי שחושב שיש באמת דבר כזה שקוראים לו ליברמן יכול להמשיך לחשוב שיש דבר כזה שקוראים לו זמיר שץ
אבל בתחלס אין דבר כזה זה רק שם ותו לא
וכולנו בני אדם שלא שולטים בכלום ולא אומרים כלום אלא מייצגים חיבור של הרבה אנשים אחרים ודעות ומחשבות והיסטוריה
מי שחושב שיש כוכבים בשר ודם ינסה להכנס בליברמן
ומי שמאמין שבני אדם זה בסך הכל בני אדם יבין שליברמן הוא גם בן אדם
ולא ישווה אותו לחזיר (ואגב כולנו יודעים מה זה חזיר ביהדות) או יהפוך אותו לשד
אלא ינסה להבין מאיפה הוא בא ואיזה פחדים ומצוקות יש לו ואיך אפשר להקל עליו באמת ועלינו כמובן
כי כמו שקשה בטירוף לעשות שלום עם הפלשתינאים ככה גם קשה עם ליברמן
ושניהם חשובים מאוד

ולבסוף יונתן, אני שאלתי את ראסטר מה אנחנו עושים כאן בעניין אמיתי ולא כהתרסה
הרי אני כאן וגם הוא ולשנינו כנראה יש הערכה לאתר ולמפעיליו וגם ביקורת ואנחנו רוצים בהצלחה ערב רב , באמת.
רק שלפעמים אתה יודע בורח לנו… כמו עכשיו
בברכה ובכבוד
בובי שלום

התערוכה כל כך נחמדה שזה מצחיק

ותוספת קטנה למחשבה
וסליחה אם פגעתי במישהו או מישהי בצהרי היום בחוסר עדינות.
סליחה.
חזיר זו חיה מקסימה.
אז התוספת:
ככה, ליברמן בתחלס מוריד בפעולותיו את המסכה מפניה של מדינתנו היקרה
כל החוקים שמפלגתו מציע פחות או יותר מיושמים בשטח מקום המדינה
ואף מלפני כן.
הפרדה גזעית לפי נאמנות למדינה למפלגה
אנשי שלומי אנשי שלומך
יהודים ערבים
חתונה ברבנות
מזרחיים לדימונה
אתיופים לערד
אמנים לבתים ביפו
משרתי צבא הנחות בסופר
וכו וכו וכו
והפעולה של ליברמן ומפלגתו בהפיכת התנהגות המדינה לכאלו אשר מעוגנים בחוק רק מעלה אותם לשיח הציבורי.
מה שמציע שחייב להיות רע מאוד לפני שיהיה טוב, לצערי כמובן.
ראו מקרה חוק הנאמנות שכולנו מזדעקים עליו וקיים בשטח בצורות רבות מאז ומעולם
זו החשיבות היחידה של ליברמן, מוריד מסכות.
כמוהו יש כמובן עוד מפלגות וחברי כנסת סופר גזענים שמציעים חוקים מזעזעים על הנייר שלמעשה מיושמים בשטח מקדמה דנן (אם ככה כותבים)
ראו מקרה בית הספר החרדי שלא קיבל מזרחיות, יחסי דת ומדינה, חלוקת כספים, פטור משירות, פטור ממיסים, קידום לפי צבע עור.
ומכאן אני חושב שאפשר להבין שאם אנחנו מתנגדיו של ליברמן נחדל בעיסוק הפרסונאלי בליברמן כי אז אולי יהיה לנו חופש להבין כמה באמת לכמה נמוך הגענו ועד כמה באמת אי אפשר מוסרית להמשיך ולרמוס אנשים אחרים לגרש ולחנוק בין גדרות להפציץ ולרסס בלי סוף
ואין לזה סוף
להידרדרות כמובן
וזה לא אשמת ליברמן והוא לא מייצג כלום, זה אנחנו, זה ההורים שלנו
זה המשפחה והאהובים בחברנו, אנחנו כולנו חיים בשקר מטורף ונטפלים לליברמן, כאילו נוריד אותו מהכיסא של השר והמפלגה שלו תתכווץ והיחס לאתיופים למזרחיים לרוסים לנוצרים למוסלמים ישתפר אש.
והאדמות יחולקו מחדש ופער בשכר בין גברים לנשים בין אשכנזים למזרחיים בין ערבים לדרוזים שמשרתים ייסגר מאליו.
אהה כן … העוני ימוגר
נכון
ולא תהיה רפואה פרטית
נו באמת
רק נביס את ליברמן הזה ונראה לו מה אנחנו באמת חושבים עליו
הוא הבעיה
וזה לא יקרה כי אנחנו נמשיך להיטפל לביבי לליברמן לשרון לברק
נתלה בהם עיניי עגל ונאשים אותם בכל צרותינו והם כל הזמן יתחלפו ביניהם
אך הם לא אשמים וגם לא ממש מעניינים הם בובות שתלויות על חוטים של המדינה הציונית, של הרעיון, שבויים בקונספט שלא עוד, לא עוד שואה.
שבויים במחוייבויות ובקשרים הכלכליים אין להם באמת כוח לעשות שינויים
לנו יש, לנו יש חופש
הכי קל להאשים את ליברמן, אבל בואו נאשים קודם את עצמנו, גם אנחנו חיים כאן, גם אנחנו יכולים לדבר ואנחנו לא ברגע שאנחנו מדברים על ליברמן. אנחנו מחטיאים וחוטאים ומאדירים ומכתירים ומפילים את האיש והאנשים הלא נכונים.
עוד ארבעים שנה מישהו ידפדף בקטלוג דיגיטאלי של התערוכה ויראה שבזמן שהבית שלנו קרס והארץ שקעה לתהום
אנחנו הלכנו לתלות בוגד בכיכר העיר
ושתינו יין
כי הייתה שמועה שאם שורפים את המכשפה אז הרעיונות שלה מתים
ואותו אחד שידפדף ובואו נקווה שידפדף אולי גם יראה שב2015 אחרי השיקום מההריסות ובתחילת המלחמה הבאה עשו עוד תערוכה וקראו לה ____.
מישהו מוכן להמר איך יקראו לה
מי יהיה התלוי הבא? על מי נתלה את כל חטאינו?
בברכה
ושוב סליחה

כמעט כל הדברים נאמרו כבר (http://cafe.themarker.com/nodes/r/856/147/8/file_0_original.jpg) למרות שמעניין לראות איך דיון כזה צובר תאוצה כשהוא מגיע למדיית ההמונים (ולמרות שלגלרייה במקרה הטוב יגיעו אולי 1000 איש).
מעניין באמת יהיה ללמוד על תהליך אצירת התערוכה ואיסוף העבודות (או מה היה קורה אם היה למשל קול קורא פתוח לתערוכה שכזאת). גם מעניין היה ללמוד מה היה הטריגר של התערוכה -אוצרת התערוכה דורית לויטה הרטן קיבלה את הרעיון אליה “בעקבות ביקורה ביריד “צבע טרי – לא הבנתי איך אנשים צעירים שעושים אמנות לא מגיבים על המצב הפוליטי”.
גם מעניין בהקשר הזה לדון על “אמנות פוליטית/מגוייסת” ולבחון האם היא מיועדת רק למשוכנעים והאם ברגע שאתה הופך להיות אמן פוליטי ישנו סיכוי שתאבד חלק מהקהל/צופים שלך חוץ מזה ש-“לך תתפרנס מאמנות פוליטית או תמצא לך “תורמים”….)
חבל שאני לא בארץ – עוד נשארו לי כמה פוסטרים שקיבלתי מישראל ביתנו ולא הדבקתי – פרופגנדה כזאת מקומה מהמקום שממנו היא הגיע – ברחובות (ואם אתם ממש מתעקשים אז יש עוד לפחות אחד תלוי ליד הגלריה של בצלאל בת”א – הוא כבר די דהוי ואוטוטו מתקלף מהקיר, מכריז לו בשקט “בלי אמנות אין אזרחות” – אבל אף אחד לא רואה ומתעניין – הבחירות כבר נגמרו והנבחרים כבר נבחרו…

מדובר בפסבדו תערוכה ובהסתה לעילא בשמה של האמנות.
המציגים בתערוכה גרועים לא פחות מהרבנים – כי אלו וגם אלו עושים את התורה/אמנות קרדום לחפור בו. זו הרשעות הצרופה בהתגלמותה ולא פחות מפחידה מליברמן…

[…] כל תמיכה ממסדית, היה אמור להיות מוצג במסגרת התערוכה "איווט" בגלריית המדרשה, אך לאור דרישת פסטיבל ונציה לבכורה הוצא […]