“יקום קיום” / תערוכה קבוצתית
הגלריה לאמנות של המכללה ע”ש דוד ילין, רח’ מעגל בית המדרש 7 בית הכרם, ירושלים
פתיחה: חמישי, 27.10.22 בשעה 19:30
נעילה: 15.1.23
אוצרת: נאוה ט. ברזני
אמנים משתתפים: חגית אונמני רובינשטיין, יורם בלומנקרנץ, ירמי עדני
הצינור המגולגל, הצמח החולף, הצבע המתקלף, השלד שנחשף, הגדר המחופשת לצמחייה ירוקה, לעיתים אנו חולפים על פני אתרי היום־יום הללו מבלי להבחין בהם. “יקום קיום” מדברת על ראיית הדברים בעולם כמקור עצום לעושר של משמעות ושל פעולה. האמנים חגית אונמני רובינשטיין, ירמי עדני ויורם בלומנקרנץ מבקשים אחר התמדת המבט ואחר התפעלות דינמית ממופעי הדברים. כמו ילדים שמגלים לראשונה את פירותיו של העץ ומשתהים משתעשעים ברגע שמעצב את הזהות של המקום, שבו קם ומתקיים היקום שלהם ושלנו. וכפי שכותב פרננדו פסואה: “[…] כשל ברייה שנפלה מהשמיים ונעשית מודעת כל כולה לנפילתה, אחוזת פליאה מדברים; כשל אדם שידע את נשמות הדברים ומתאמץ להיזכר בידע הזה […]”.
הגלריה פתוחה בימים שני–חמישי בשעות 10:00–16:00
“ונוס אוספת בצל בכפר יהושע” / נטע הבר, אילת הרצוולף
סדנאות האמנים בתלפיות
רביעי, 19.10.22 בשעה 20:00
החל משנת 2015 מובילות אילת הרצוולף, נטע הבר ואורנה אתקין רביב את פיתוח בית חנקין כאתר מורשת ומרחב מוזיאלי רב־תחומי. לאחר שנים רבות שבהן המקום היה סגור, ובעזרת העמותה לקידום בית חנקין בכפר יהושע וצוות מתנדבים, חזר בית חנקין לפעילות. הצוות פעל לשימור ולפיתוח המבנה והתצוגה, ופתח גלריה לאמנות עכשווית המתייחסת לערכי המקום ולמוצגיו.
את ההרצאה יחלקו האוצרות לכמה חלקים. ראשונה תפתח הבר ותספר על המעבר מאירופה לכפר יהושע, על ההקמה וההתפתחות של בית חנקין ממרכז ללימודי מולדת לגלריה רב־תחומית. בהמשך תפרט הרצוולף על העקרונות האוצרותיים המנחים את עבודת האוצרות בגלריה לאמנות בבית חנקין.
מתוך התערוכה “חוץ לזמן”, טל שוחט, תפוח 2011, רימון 2011
רעיה בר־אדון: שיח אינטימי בשחור ולבן / שיח גלריה והרצאה
הגלריה לאמנות אום אל־פחם
שיח גלריה והרצאה של זיוה קורט: שבת, 22.10.22, בשעה 12:00
אוצרת: אירית לוין
מתחילת דרכה האמנותית יוצרת רעיה בר־אדון עבודות בחיתוכי עץ ובהדפסי לינולאום, לצד יצירה ענפה בפיסול ובציור. משנות ה־70 ועד מחצית שנות ה־80 יצרה תבליטי קיר ועבודות ציבוריות מונומנטליות.1 היא איירה ספרים, ואף עסקה שנים רבות בתרפיה באמצעות אמנות ודרמה.
בתערוכה מוצגים הדפסי לינולאום בשחור־לבן, הטכניקה העיקרית שבה היא יוצרת בשש השנים האחרונות. על עבודות הלינולאום של האמנית כתב בעבר מבקר האמנות עוזי צור: “חיתוכי הלינול של רעיה בר־אדון נושאים את מחאת הקול הנשי של שנות ה־60 וה־70, נדמים למחוות אתנולוגיות לאמנות ילידית […] יש לבחון את עושר המרקמים שהיא מפיקה ממשטח הלינול, את אופן זרימתם ואת האופן שבו הם מצטופפים ומתרווחים כפרודות ושריטות של אור”.2
במחוזות היצירה דרות דמויות אדם, חיה, ועוף הלכודות במעין מבוכים פנימיים, לצד כדים, שטיחים ומוטיבים אורנמנטליים וצמחיים משתרגים. בחללי הבית ובסטודיו של האמנית נמצאים אוספים רבים ומרהיבים, מרביתם פריטים קטנים, עבודות שבטיות ואתניות, בעיקר של חיות.
נופי נפש של פנים וחוץ ופרטי אוספים אתניים נרקחים יחדיו ביצירה, פותחים צוהר להתבוננות אל עולם פנימי עשיר בשחור ולבן.
נוסף על הדפסי הלינולאום, בתערוכה מוצגים גם ספרי סקיצות, מחברות קולאז’ים, פריטים מאוספים וסרט קצר על סביבת האמנית ויצירתה.
רעיה בר-אדון, “חלום הקיפודים”, 2017, הדפס לינולאום (צילום: אבי אמסלם)
״עבר בלתי נשכח ושיקום מחוץ לקופסא״
אירוע משותף עם בית הנסן בפסטיבל טלביה
תאריכי הפסטיבל: 20.10-3.11.22
אירוע משותף של הפסטיבל ובית הנסן: שני, 24.10.22 החל מהשעה 19:00
מינהל קהילתי גינות העיר שמח להזמין אתכם לפסטיבל טלביה: מפגשים קהילתיים, סיורים, מוזיקה, תרבות והיסטוריה. הפסטיבל הוא יצירה של תושבות ותושבי השכונה, ומתקיים זו השנה השנייה.
תכנית האירוע:
19:00 – סדנת ״מבוא לחיים בחברת המעקב״. נדון באופן שבו טכנולוגיות מעקב ופיקוח חדרו לכל תחומי חיינו, בבית, בעבודה, בבתי ספר, במרחב הציבורי ובחיי הפנאי. נבין יחד איך נאסף מידע (Data) ולשם מה, ואיך ניתן לצמצם את נזקי המעקב. בהנחיית ד״ר רונן אידלמן מהמכון לטכנולוגיה חיובית.
20:00 – שיקום והזדמנות לחיים חדשים: היכרות עם בית המשפט הקהילתי, מודל חדשני לשיקום עוברי חוק. נחשף לדרך השיקום הייחודית של בית המשפט הקהילתי אשר מבקש לטפל בשורשי הבעיות שהובילו לביצוע העבירה כדי לאפשר לעוברים על החוק לצאת ממעגל העבריינות, לשקם את חייהם ולהשתלב מחדש בחברה. המפגש יכלול שיח משותף עם השופט הקהילתי, צוות התכנית ובוגר התכנית, והצצה לסדרת הדוקו שנעשתה ב״כאן 11״ החושפת את הצופה לסיפורם של משתתפי התכנית, שחלקם הגדול קורבנות בעצמם לצד הגיבורים שמאחורי הקלעים: הפרקליטים, הסניגורים והעובדים הסוציאליים שמלווים אותם.
יפעת זיו / “ציידות החגבים העצובות”
בית התה – גלריית סאונד בבית הנסן
פתיחה: שישי, 4.11.22
נעילה: 23.12.22
אוצרים: אמיר בולצמן וקבוצת סלה־מנקה
בית התה הוא מרחב ייעודי חדש למיצבי סאונד שהושק במרץ 2022, שיתוף פעולה בין מרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה בית הנסן ובין המרכז לאמנות ומחקר מעמותה.
בתערוכה הנוכחית תציג זיו עבודת סאונד מקורית שיצרה לגלריית הסאונד בשם “ציידות החגבים העצובות”. העבודה בוחנת את תופעת המינים הפולשים (invasive species) ובפרט את תהליך התפשטותה של ציפור המיינה המצויה בישראל. מין פולש הוא מין שחצה, בעזרת בני אדם, מחסום אקולוגי שלא היה יכול להתגבר עליו בעצמו, ביסס אוכלוסייה עצמאית והרחיב את שטח תפוצתו מעבר לנקודת הפלישה. תהליך ההתפשטות המהיר של המיינה המצויה, שמקורה בדרום אסיה, החל ככל הנראה בעקבות בריחתם/שחרורם של 20 פרטים מהצפארי בתל אביב לפני כ־25 שנה, וכיום היא מדורגת כציפור השישית הנפוצה בישראל.
ביצירה בודקת זיו כיצד לבטא באמצעים סונוריים ומוזיקליים את התופעה הרב־שכבתית והמורכבת של פלישת המיינה לישראל, את הדואליות בין הרגשות העזים והקשים שהציפור מעוררת בבני אדם ובין הימצאותה בסביבה שלא ביקשה להיות בה והצורך שלה בהישרדות. העבודה מורכבת הן מהקלטות שטח של מיינות והן מהקלטות של קולה של האמנית. זיו מחקה את הצלילים של הציפור כשם שהמיינות מחקות את הצלילים שהן שומעות, וכך מטשטשת את המרחק בין האנושי לחייתי ובין הדחוי למקובל.
שעות פעילות גלריית בית התה:
שני–חמישי, 10:00–22:00, שישי 10:00–14:00
שרון בלבן – משוטטת ביתית
היא אמנית וידאו ומרצה שמגדירה את עצמה כ״משוטטת ביתית״. בהתאם לכך עבודותיה מבוססות על מפגשים לא צפויים בין אברי גוף לבין חומרי ניקוי, מיכלים וכלי בית. בימים אלה היא מציגה בחללי בית הנסן ומרכז מעמותה את התערוכהresting bitch , מקבץ של 12 עבודות וידאו המוקרנות על גבי 29 מסכים ומתפרסות על פני שתי קומות.
קוראים לה שרון בלבן והיא האורחת שלנו בלשם שמיים – פודקאסט התרבות של בית הנסן
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
