האוצרת וחוקרת האמנות הישראלית טלי תמיר היא הזוכה במענק החדש מטעם “בית לאמנות ישראלית” עבור הוצאה לאור של כתב יד מצטיין לשנת 2021. המענק, שניתן השנה לראשונה, נועד לתמוך בהוצאה לאור של מחקרים העוסקים באמנות ואוצרות בישראל.
תמיר היא כלת פרס האוצר.ת מטעם משרד התרבות לשנת 2010, לשעבר אוצרת גלריה “הקיבוץ” בתל אביב ומנהלת מוזיאון נחום גוטמן לאמנות. תמיר מרצה בבית לאמנות ישראלית באקדמית תל אביב –יפו, ודוקטורנטית בפקולטה לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב.
המענק בסך 40,000 ש”ח מוענק לתמיר עבור כתב היד קבוצת “המשותף קיבוץ” 1978 – 1988: אמנות מהצד השמאלי. הספר יראה אור בהוצאה משותפת של ארכיון יד יערי ו”מרסל לקידום אמנות ותרבות” (בסדרה: אמנות ציבורית בישראל).
טלי תמיר, צילום: רן ארדה
חברי הוועדה הם: ד”ר רועי ברנד, ד”ר טל דקל, פרופ’ דרור ורמן, עידית עמיחי וד”ר אסנת צוקרמן רכטר. מנימוקי הוועדה: “כתב היד של טלי תמיר מהודק ובשל. זהו מחקר מעמיק העוסק בקבוצת “המשותף קיבוץ” שחבריה נמנו עם השמאל הביקורתי בישראל. אמנים אלו הציעו התמודדות אמנותית עם המשבר הפוליטי בישראל שהגיע לשיאו עם המהפך של שנת 1977. תמיר מראה בספרה, כי חברי “המשותף קיבוץ” הגיבו בזמן אמת על אירועים מכריעים בהיסטוריה הפוליטית בארץ, וכי הם עשו זאת מתוך נקודת מבט שקשרה בין השבר האידיאולוגי העמוק שחוותה התנועה הקיבוצית החל משנות ה-50, לבין תהליכי השינוי שעברו על החברה הישראלית בכללותה.
“תמיר מדגישה את הרלוונטיות של העמדה הביקורתית של קבוצת “המשותף קיבוץ” גם לימינו אנו ואת חשיבותה של פעולת אמנות פוליטית וישירה שלא תמיד זוכה לחיבוק של הממסד האמנותי. החיבור של תמיר מוכיח מחשבה חופשית ויצירתית, חקרנות עמוקה ושיטתית, והמשגה חדשה באמצעות תבניות ברורות. ספרה זה מוסיף נדבך חשוב לפרסומים שכבר ראו אור (למשל על +10, על גלריית אחד העם 90 ועל חבורת העין השלישית) שעוסקים בצורה מקיפה ומפורטת בפועלן של קבוצות אמנות קטנות בישראל”.
עידית עמיחי, מנהלת בית לאמנות ישראלית: “בית לאמנות ישראלית מברך את טלי תמיר שתרומתה לחשיפה, מחקר והבנה של האמנות הישראלית היא לאין שיעור. המענק לכתב היד מעמיק את מחויבותו של בית לאמנות ישראלית לאוצרות ולאמנות בישראל וממשיך את המגמה והפעילות של הבית לקידום הלימוד, המחקר וההצגה של אמנות ואוצרות ישראלית”.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
האם אין טעם לפגם שהפרס של בית לאמנות ניתן למרצה באקדמיה בית לאמנות?
מור
| |