שי זילברמן הוא זוכה פרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית לשנת 2021. הפרס, שמטרתו לתמוך באמנים ישראלים, היוצרים במדיומים שונים ולקדמם, מוענק זו השנה השישית בשיתוף עם בית האמנים תל אביב. הפרס על סך 30,000 ש”ח, כולל מענק בשווי 15,000 ש”ח לאמן ותערוכת יחיד בתוצג במהלך שנת 2022 באוצרות אורלי הופמן שתלווה בקטלוג.
חברי ועדת הפרס הם: גליה בר אור, חוקרת אמנות ואוצרת; איה לוריא, מנהלת ואוצרת ראשית, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית; דלית מתתיהו, אוצרת בכירה לאמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות; אריה ברקוביץ, מנהל ואוצר ראשי, בית האמנים תל אביב; אורלי הופמן, יוזמת הפרס ואוצרת תערוכות הפרס; אן וארי רוזנבלט, תורמי הפרס.
שי זילברמן מתגורר ופועל בתל אביב-יפו, שאליה שב לאחר שהות ממושכת באירופה. בלב הפרקטיקה האמנותית שלו מצוי הקולאז’ הידני – טכניקה מודרניסטית, המשמשת אותו כמנגנון פעולה מהותי. בעבודות הקולאז’ שלו הוא אורג יחדיו תרבות, טבע ואדם, ובאמצעות נייר ומספריים בורא עולם מרובד, הנע בין האישי לקולקטיבי. הוא מפיח חיים בפני השטח והופך את היצירה לבעלת נפח; יצירה נושמת, רוטטת, המגיבה לתנועות הגזירה והחיתוך.
שי זילברמן, “ללא כותרת”
זילברמן מלקט זיכרונות ומוצא את חומרי העבודה שלו בכתובים: ספרי מסע, היסטוריה, אמנות ופוליטיקה לצד מחברות ישנות, תוכניות אדריכליות, מסמכים משרדיים ועוד, שנמצאו בשווקים או חולצו מערימות הפסולת של ההיסטוריה. את השראתו הוא שואב מממצאים אלה, המשמשים אותו כמאגר בלתי נדלה ואינסופי לחקר וליצירה. הוא מחבר אותם זה לזה ללא כל היררכיה וללא התייחסות למקום, לשפה, לגבולות או לסדר יום.
לצד הנייר עושה זילברמן שימוש בחומרים נוספים, ביניהם טקסטיל, ובטכניקות מגוונות, כגון הדפס ופיסול. יצירתו משתנה תדיר, מרחיבה את גבולותיה תוך כדי תנועה ומגדירה את עצמה בכל פעם מחדש.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
