הוכרזו זוכי הפרסים ע”ש מרדכי ושושנה איש-שלום לשנת 2021. פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום מוענק לאמנית טליה טוקטלי. פרס ליצירה אמנותית ע”ש שושנה איש-שלום מוענק לאמן מיכאל יחילביץ’.
טקס מקוון להענקת הפרסים לאמני ירושלים ע”ש שושנה ומרדכי איש-שלום ז”ל יתקיים ביום שלישי, 19.1.2021, בשעה 18:00.
נימוקי השופטים להענקת פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום לאמנית טליה טוקטלי:
טליה טוקטלי היא אמנית יוצאת דופן הנעה בין מומחיות טכנית גבוהה בתחום הקרמיקה לאמנות לשמה שאינה מוגבלת לחומר או לנושא ועוסקת בטרנספורמציה של חומר לרוח. את גישתה המיוחדת מגדירה טוקטלי “ארס-קרמיקה”: הקרמיקה היא בבסיס יצירתה אך בניגוד למסורת הכלים הקרמיים בעלי הפונקציה הברורה, עבודתה היא בעלת אופי מקוטע, מדמם, מחורר ולא פתור. מתח מתמיד מתקיים ביצירתה בין הכיאוטי והפרום להרמוני ולשלם. יצירתה עולה מהחומר הארצי ביותר, החימר, ונוגעת בשמיים. בדרך היא נפגשת עם זכרונות ילדות, עם אירועי יום-יום, ועם טראומות אישיות וקולקטיביות.
יצירתה של טוקטלי אינה מתמקדת באובייקט הבודד, בחומר גלם אחד, או בטכניקה אחת מוקפדת. להפך: היא מורכבת מהכלאות ומפירוק תודעה חומרית ורגשית. מעבר לקרמיקה – ובאופן ספציפי לפורצלן בו התמחתה – יצירותיה של טוקטלי הן מעין מיצבים ליריים להפליא המכילים חפצי עבר שימושיים וקישוטיים מבית הורי הוריה בגרמניה, חלקי בגדים וחפצים שימושיים, פרגמנטים של טקסטים, וחוטי מתכת ורקמה משומשים ומשובשים. יצירתה של טוקטלי מצליחה לייצג, מעבר להקשר האישי החזק, גם את העולם הישראלי המורכב של ילידי שנות החמישים, דור שני לשואה, שנאלצו להתמודד עם משברי המלחמות וניפוץ החלום האידילי של הקמת מדינת ישראל. ממכלול יצירותיה עולה מורכבות הנבנית מעוצמתו של הכאב וכוחו של הפיוט החומרי השלם העשוי שברים – מעין תמונת מראה של חברה שקמה מתוך ההרס ומתמודדת עם מציאות מרובדת ומקוטעת. מהלכה האמנותי האמיץ והבלתי מתפשר של טוקטלי והליכתה בין מדיומים ובין הגדרות מתבטא גם בתפקידה כמרצה בכירה של דורות רבים מבוגרי המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל, בו לימדה 25 שנה וממנו פרשה לפני שנתיים. תפיסתה הבין-תחומית והרב-תרבותית ניכרת גם בבחירת הנושאים ואופני הכתיבה של C1280º, כתב עת לתרבות חומרית, אותו היא עורכת בכשרון ובהקפדה רבה בעשור האחרון.
ועדת הפרס:
ד”ר אמיתי מנדלסון, אוצר בכיר וראש המחלקה לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים
גב’ מרב דביש בן משה, יו”ר אגודת אמני ירושלים
גב’ צילה איש-שלום, נציגת משפחת איש-שלום
מיכאל יחילביץ’, “ליד הים”, 2011
נימוקי השופטים להענקת הפרס ע”ש שושנה איש-שלום על יצירה אמנותית לאמן מיכאל יחילביץ’:
מיכאל יחילביץ’ מצייר מרחבים עירוניים ומראות מדבריים, המזוהים עם הנוף המקומי, ובה בעת מתקשרים למרחבים ארכיטיפיים אוניברסליים, המגדירים את הסביבה האנושית ומכתיבים אותה. הוא מעמת בין צבעים עדינים ושקטים לבין קומפוזיציות דרמטיות, עימות המגלם בחובו את המתח הנוכח בכל עבודותיו. יחילביץ’ נולד במוסקבה בשנת 1956. הוא החל לצייר כבר בילדותו, תחילה בהדרכת סבו, הצייר הנודע מאיר אקסלרוד. בבגרותו עסק בציור תפאורות לתיאטרון. ב-1991 עלה לארץ, ומאז מבטאת יצירתו את חוויית הבדידות המלווה את ההגירה, שאותה הוא מתאר באמצעים מצומצמים. רבות מעבודותיו עוסקות בבדידות גם במובנה הרחב יותר ובשאלות פילוסופיות על הקיום האנושי, והן מתאפיינות באיכויות טרגיות וקומיות כאחת. יחילביץ’ מרבה לתאר סצנות יומיומיות, כגון המתנה לאוטובוס, תליית כביסה, שַׁיִט בסירה והליכה ברחוב, ובאמצעותן הוא מעלה שאלות על האבסורד שבמציאות, על חלוף הזמן ועל המוות.
ועדת הפרס:
רונית שורק, אוצרת לרישומים והדפסים, מוזיאון ישראל, ירושלים
נדיה עדינה רוז, נציגת אמני ירושלים
נני רוזנברג, נציגת משפחת איש-שלום
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
