קול קורא לתערוכה קבוצתית בנושא ‘התחזות’

לתערוכה קבוצתית בנושא ‘התחזות’,  התערוכה תתקיים בחודשים יוני, יולי 2019 בגלריה מרכזית, התחנה המרכזית החדשה בת”א, לוינסקי 108 כניסה 44 לתחנה מרחוב צמח דויד. לשלוח עבודות ורזומה עד 31.05

אוצר דורון פורמן 0544588913 doronfurman@gmail.com

“על פי דרידה, כל המסורת הערכית של החשיבה המערבית, זו השמה בבסיס ובמרכז כאחד את הטיעון הלוגי, כלומר את הטיעון הנשען על הלוגוס — הדיבור — ושבאמצעותו היא מתיימרת לבנות את מה שייחשב כהגיוני, כתבוני ומכאן גם כראוי ובסופו של דבר גם כ”אמיתי”, כל המסורת הזו היא לא פחות מאשר מסורת של דיכוי. מה שמוצג כאמת הוא לא יותר מאשר הצגה, התחזות, העמדת פנים והסתר של מה שאין רוצים לחשוף, ולא בכדי.

ההיסטוריה הרעיונית הזו, שמתיימרת להיות היסטוריה של הצדק, היא למעשה היסטוריה של אלימות, וגרוע מכך, של הצדקת האלימות תחת מסווה של אמת ושל צדק.

מה שדרידה מנסה לעשות הוא, כאמור, לפרק את המערכת הזאת, והוא עושה זאת תחילה באמצעות פנייה אל השוליים, ולאחר מכן באמצעות חשיפת האופן שבו השוליים הללו הם למעשה סוג של מרכז. “סוג של” ולא “מרכז” כפשוטו, וזאת כדי להתחמק משחזור — שהוא למעשה שכפול — של המערכת המקורית שבה המרכז, כל מרכז, שהיה הווה ויהיה, מדכא באלימות את השוליים.

תכליתה של הדקונסטרוקציה, הטלאולוגיה (מלשון Telos, מטרה) שלה, היא הסוף הפתוח, הבלתי בנוי והמפורק לעד. בפועל, בסוף התהליך הדקונסטרוקטיבי שבמסגרתו נקרא טקסטים ונפרק אותם לחלקיהם, מה ש”יישאר” מהטקסט, ובמידה רבה גם מהפרשנות שלו, הוא תפזורת של רכיבים שאסור יהיה לחברם בשום צורה שהיא”, (התערוכה מתייחסת לפירוק).

קטעים מתוך הטקסט, על הגְרָמָטולוגיה, מאת ז’אק דרידה, תירגם מצרפתית משה רון; עריכה מדעית: רפאל זגורי־אורלי; הקדמה: רפאל זגורי־אורלי וז’וזף כהן, הוצאת רסלינג, 2015,