קווים לדמותו של הפלורליזם המקומי

אלישבע מזי”א, המנכ”לית הנכנסת של תיאטרון החאן, בנתה קריירה כנושאת דגל השיח הפלורליסטי בירושלים. באתר של עמותת רוח חדשה שמזי”א ניהלה והיתה ממייסדיה, נכתב כי העמותה “פועלת במטרה להחזיר את ירושלים להיות עיר בירה מעוררת השראה ולהוות הוכחה מעשית ליכולתן של קהילות שונות לחיות ביחד על בסיס יצירה משותפת בעיר מעורבת”. בינואר 2012, בעודה מכהנת  כמנכ”לית רוח חדשה, התראיינה מזי”א לשאלון הפתיחה של מדריך התרבות השבועי הירושלמי “עכבר העיר”. בתשובה לשאלה איזה פריט היא חייבת שיהיה בבית ענתה מזי”א “מבער לקרם ברולה”. השאלה “מה בזוי בעיניך”, לעומת זאת, נענתה ע”י חסידת החיים ביחד בתשובה “ילדים בני ארבע שמדברים יידיש בגני משחקים בירושלים”.

במקום פלורליסטי ראוי לשמו, די היה בהתבטאות בעל הריח האנטישמי נגד הילדים דוברי היידיש כדי לעכב את הקריירה הציבורית של הדוברת, לפחות עד שתעבור מבית לבית ותתנצל מעומק הלב בפני הילדים ומשפחותיהם. אולם בישראל נדמה לא פעם שהחוקים למניעת גזענות והסתה אינם מיועדים למניעת גזענות והסתה, כי אם לניתוב הגזענות וההסתה למגזרים שדעת הקהל נוטה נגדם בין כה וכה. ואכן, ככל הידוע ההתבטאות האומללה עברה בשתיקה, ומזי”א המשיכה בקריירה ציבורית מרשימה כשהיא עוברת מתפקיד בכיר אחד למשנהו, מרוח חדשה למשרד האוצר, ומשם, בגיל 36 בלבד, לניהול תיאטרון החאן.

בראיון לרגל קבלת התפקיד שפורסם בסוף השבוע שעבר, מתגלה שמזי”א כבר אינה שוטמת חרדים כבעבר. “אי אפשר להמשיך להסתכל על החרדים כמקשה אחת, כאוכלוסייה ששורפת פחי אשפה”, היא מסבירה, ומתארת “מגזר חרדי ליברלי, צעיר, שמתחיל לפתח מאפיינים בורגניים”. זה ראיון מעניין מאד. פחות בזכות התיאטרון ויותר בגלל אופי הפלורליזם שמוצג בו. כפי שמודגם לא פעם במאמצים לתאר יחס לא-גזעני-לכאורה אל מגזר מסויים, גם הרומן החדש של מזי”א עם החרדים מתואר כקשר המושתת על קולינריה. כהוכחה לדרכה המתונה והפלורליסטית מספרת מזי”א שיש לה המון חברים חרדים וכל חודש-חודשיים היא הולכת לאכול טשולנט במאה שערים. קרם ברולה אאוט, קבוצת הווטסאפ “טשולנט ובירה”, שאפילו “יש בה גם חרדים”, אין.

מזי”א מתארת את עצמה כמי ששואפת לפעול בקונצנזוס, אולם כשבוחנים את גבולות הקונצנזוס שהיא מציגה, הוא מתגלה כמרחב צר, מוגבל ומלא סתירות. כך היא מתנגדת לדיבורים של שרת התרבות מירי רגב על צנזורה, וכמעט באותה נשימה דורשת “להוציא מהמשחק” את חברי הכנסת מהרשימה המשותפת, נציגי ציבור שנבחרו ע”י מאות אלפי אזרחים בישראל. היא מבהירה שתיאטרון החאן משרת קודם כל את “הציבור הפלורליסטי בירושלים”, ומייד לאחר מכן מכנה את הביקורת על נכונותה להציג בהתנחלויות “כהניזם שמאלני”. בכך היא יוצרת משוואה מסוכנת בין דיון ציבורי לגיטימי בסוגיית השליטה ביו”ש ושיתוף הפעולה של מוסדות תרבות עם המשטר הצבאי, לבין אידיאולוגיה גזענית ואלימה שהובילה לכמה מפשעי השנאה המחרידים ביותר שבוצעו בישראל.

תיאטרון החאן הוא התיאטרון הגדול והחשוב בירושלים, עיר שלמעלה משליש מאוכלוסייתה ערבית וריכוז דוברי היידיש החיים בה הוא מהגדולים בעולם. החל מהחודש הבא תעמוד בראשו מנכ”לית שמבקשת לסלק נבחרי ציבורי ערבים, מכנה את מבקריה כהניסטים ורואה בילדים דוברי יידיש דבר בזוי. הפלורליזם המקומי – קווים לדמותו.

הטור פורסם בנוסח דומה גם באתר ״שיחה מקומית״