בשלהי שנות ה-80, אחרי שניגן בכמה הרכבים וניהל את הלהקה הידועה אקו-והבנימן, הקים ביל דראמונד יחד עם ג’ימי קאוטי את הרכב האסיד-האוס הבריטי The KLF. הלהקה עירבבה מוזיקה אלקטרונית, פופ ואנרכיזם, הופיעה ברחבי העולם ומכרה מיליוני עותקים מאלבומיה. בשנת 1992, לאחר כמה שערוריות שכללו, בין השאר, ירי כדורי סרק על הקהל בשעת הופעה, הודיעו דראמונד וקאוטי על פרישה מעולם המוזיקה.
הפרישה הדרמטית לוותה בטקס מתועד של שריפת שטרות בסך מיליון ליש”ט וגניזת חומרי האולפן של הלהקה, כך שאי-אפשר יהיה להדפיס עוד עותקים של תקליטיה. בסרטו התיעודי של הבמאי הגרמני שטפן שוויטרט “Imagine Waking Up Tomorrow and All Music Has Disappeared” (שהוקרן ביום שלישי בבית הנסן בירושלים), מסביר דראמונד בפשטות שמוזיקת האצטדיונים היא עניין של רוח נעורים, ולקראת גיל 40 הוא רצה לחקור משהו אחר בחיים.
מאז עוסק דראמונד בסוגים שונים של אמנות ומוזיקה נסיונית. בסרט הוא מצטייר כשילוב מיוחד של נזיר זן ויוצר פעלתן, כריזמטי ונלהב. הוא משוטט ברחבי סקוטלנד, מקשיב לצלילי העולם (מנהמת מנוע ושקשוק צרור מפתחות ועד לגלי הים ושיחות של עוברים ושבים), ומקליט, בעזרת מתנדבים שהוא מגייס ברחובות, מוזיקה חד-פעמית שניתן לשמוע רק אם משתתפים בהכנתה.
IMAGINE WAKING UP TOMORROW AND ALL MUSIC HAS DISAPPEARED from maximage Filmproduktion on Vimeo.
פרויקט נוסף שלכבודו הגיע דראמונד לישראל הוא “מגדל העוצר” – מבנה ישן בעיירה בצפון אירלנד, שדראמונד רכש והפך למרכז רזידנסי לאמנים ואוצרים. בשנת 2014 הוזמנה האמנית הישראלית שגית מזמר לאצור תוכנית אמנות במגדל. היא הזמינה 21 אמנים ואמניות לשהות במקום במשך כמה שבועות. “התוכנית מציעה סוג של ניתוק מהעולם החיצוני תוך כדי התקרבות אל הקהילה המקומית – כל אמן שוהה בגפו במגדל, כמעט ללא קליטה סלולרית או אינטרנטית, ובמקביל מתארח אצל בני העיירה והופך להיות ‘האורח מהמגדל’. ‘מגדל העוצר’ מאפשר לאמנים להיות, לשהות, בקצב זמן אחר, להיחשף לרבדים השונים של עיירה אירית בצפונו של האי, ולחוות את האפשרויות הגלומות באזור זה של העולם, שהיה בעבר הלא רחוק במרכזו של סכסוך שנראה היה שלא ייגמר לעולם”, נכתב בתיאור הפרויקט.
היום ומחר (חמישי-שישי, 23–24 במרץ 2017) יתארחו דראמונד, מזמר ורבים מאמני התוכנית במרכז ארטפורט, וישתתפו בסדרת אירועים שתכלול פרפורמנס, הרצאות, שיחות עם האמנים ומצגות. פרטים נוספים באתר.
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
