האמן טולי (שאול) באומן נפטר היום (ראשון), בגיל 82. באומן נולד בארגנטינה ב–1933, עלה לישראל בשנות ה-50 והתיישב בקיבוץ עמיר שבגליל העליון. במקביל לפעילותו כאמן הדפס ופיסול באבן ומורה לאמנות, היה באומן יזם שתרם רבות לפעילות והשיח האמנותי בישראל, ואף יסד יחד עם רעייתו אילנה את כתב העת החשוב לאמנות ״סטודיו״.
צילום: יח״צ
בנימוקי הבחירה להעניק לו את פרס מפעל החיים של משרד התרבות לשנת 2014 נכתב כי ״טולי באומן שייך לקבוצה קטנה מאד, קטנה מדי, של אנשים שהעשייה העקבית, העיקשת והעקרונית שלהם מסמנת ומפלסת דרכים חדשות בעולם האמנות הישראלי. בכוח האישיות המיוחדת שלו, היזמות למען הכלל, והחזון התרבותי-חברתי מרחיק הלכת שלו, כחבר קיבוץ עמיר הוא הצליח לרתום את התנועה הקיבוצית למפעלי עשייה שהותירו חותם עמוק על התרבות בישראל. ביחד עם אשתו אילנה טולי ייסד וניהל את כתב העת החשוב “סטודיו” שהיה במשך שני עשורים חוד החנית של שיח האמנות בארץ – כתב עת אשר טיפח את מיטב הכותבים, המבקרים והפרשנים, העשיר את מדף האמנות בתרגומים של טקסטים חשובים, ועדכן את קהילת התרבות בנעשה בארץ ובעולם. בזכות טולי, “סטודיו” צלח תקופות לא קלות, והפך לכתב עת שמציב את ה”כאן” של העשייה המקומית בתוך “העכשיו” של העשייה הבינלאומית.
״טולי גם יזם את המפגשים הבינלאומיים לאמנות עכשווית בתל-חי, פרויקט רב-שנתי שכינס אליו את מיטב האמנים והאוצרים מהארץ ומהעולם, והציף סוגיות הנוגעות לסבך הקשרים שבין אמנות למרחב, מקום, וסביבה, תוך קשב לצורך בפעילות מסוג זה גם בפריפריה הרחוקה. הוא גם היה פעיל במפגשי אמנות בין יוצרים ישראלים ופלסטינים, ובפרויקטים שחיברו בין מוזיקה לבין אמנות פלסטית.
טולי הוא קודם כל אמן. הוא חידש בתחום ההדפס (על חומרים שונים, במיוחד אבן). פיסול החוצות שלו לאורך טיילת הירדן ובמספר אתרים הוא מופת למחויבות לנוף, כשם שהעבודות הגרפיות, ולמעשה כלל העשייה האמנותית שלו מונחות על ידי שילוב בין דבקות ואמונה רעיוניים ואידיאולוגיים לקשב לחומר ולמדיה.
״הפרס הזה הוא פרס למפעל חיים וקשה לחשוב על אדם שההגדרה העוטפת הזו מתאימה להם יותר ממנו. טולי, מהאנשים האהובים בעולם האמנות הישראלי, חצה את גיל ה-80 ואנו מאחלים לו שנים רבות נוספת של עשייה. אשרי החברה שטולי הוא ממפלסי הדרך שלה. זו זכות גדולה להעניק לו את פרס שרת התרבות, מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית, 2014״.
הלוויתו של באומן תתקיים בבית הקברות של קיבוץ עמיר, ביום ב’ 12.1.2015, בשעה 14:00
מפגשים עם המשפחה (במועדון לחבר של קיבוץ עמיר):
אחרי הלוויה – עד לשעה 18.00
מיום שלישי 13/01/2015 ועד שבת 17/01/2015 בין השעות 16:00-19:00
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
