מפתן, עיבוד דיגיטלי,60X50 ס”מ, 2014.
טובה לוטן, “Shift”, פרויקט מיוחד לדימוי היומי, אוצרת: יעל רביד.
הסדרה “Shift”, שעוצבה במיוחד לדימוי היומי ב”ערב רב”, עוסקת ביחסי פנים-חוץ כמחוללים של נרטיב מסע. העבודה שואבת השראה מז’אנר המותחן ומסיפורי מסע בקולנוע, ומציעה מבט חקרני על הרכיבים הצורניים ותחביר הרצף המכוננים את נרטיב המסע, וזאת על-ידי הצגת הגבולות כתוכן והתוכן כגבולות.
בסדרה מוצג מסע בן 30 יום, רצף דימויי-סף המובילים לבתים חסרים שאינם ממלאים את ייעודם כמרחבי פנים. היעד נמצא תמיד מעבר לסף, בחזקת הבטחה שאינה מתממשת. דימויי המבנים כפולי משמעות: קונסטרוקציה של בית היא הבטחה לכינונה של מעטפת, אך גם רמז להרס אפשרי. מתווה אדריכלי מאבד את משמעותו בתהליך הדרגתי של הסתרה. דימוי בית תפור בצפיפות על מחברת חוסם בתפריו את עצמו. המלים התפורות על המחברת מייצרות אמנם קול לנרטיב, אך אוטמות אותה כמקור אפשרי לקול זה. קיבוע המלה חוסם את הדיבור, מייצר אלם ושתיקה.
התבנית הנרטיבית היא לכאורה זו של “דרך מחוללת שינוי”, אך ההבטחה מופרת. לא רק שהדרך אינה מובילה לגילוי סוד, אלא שהיא מתבררת כמבנה מעגלי חסר מוצא. בסופו של דבר הצופה נותר עם מכלול אמצעים צורניים שמעצבים את תחושת המסע והגילוי כמעטפת ריקה. עולות כאן שאלות ביחס לשפה והקשרים בין התבנית הצורנית למסר.
טובה לוטן, אוקטובר 2014
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
