בצלאל הישן

הפיטורים הנרחבים בבצלאל נמשכים. במקביל לפגישות של הנהלת המוסד עם נציגי המרצים, בימים האחרונים ממשיכים מרצים במוסד לקבל שיחות פיטורים טלפוניות. בניגוד לטענת בצלאל כי מדובר על מרצים צעירים שרק החלו ללמד במוסד, מסמך החתום ע״י המשנה לנשיאה ד״ר טל בן-צבי שהגיע ל״ערב רב״ מעיד כי רק 8 מבין 40 המרצים שפוטרו או ששעות ההוראה שלהם קוצצו הם מרצים חדשים. רוב המפוטרים הם מרצים וותיקים יותר, וחלקם מלמדים בבצלאל במשך למעלה מעשור. הקורסים שבוטלו שייכים לתוכנית הלימודים הרב-מחלקתית, כשמקצתם עתידים להיקלט מחדש במסגרת המחלקות הרגילות.

בצלאל נקלע בשנים האחרונות לגירעון כספי, והפיטורים נעשים בניסיון לצמצמו באמצעות קיצוץ הוצאות השכר. עם זאת, מידע שהגיע ל״ערב רב״ מעיד על ניהול כלכלי פזרני שאינו נוגע לשכר המרצים. גורמים בכירים המעורים בנעשה במוסד מפנים את עיקר האשמה להנהלה הקודמת, שלטענתם גררה את המוסד להרפתקאות כלכליות הן בתחום המדיניות והפיתוח והן בתחום השכר. כדוגמא מוקדמת לכך הם מציינים את חגיגות המאה לבצלאל שנערכו בשנת 2006, וכללו העברה של תערוכות הבוגרים לנתב״ג בעלויות גבוהות מאד שהביאו את המוסד אל סף קריסה עם פתיחת שנת הלימודים שלאחר התערוכה.

תערוכת המאה היא רק דוגמא אחת לאופן ניהול התקציב במוסד. בעשור האחרון ערך בצלאל תחרויות חוזרות לתכנון בניין הקמפוס החדש שעתיד להיבנות עבור ביה״ס במגרש הרוסים בירושלים. הצעות התקבלו, שונו, בוטלו ונדחו, כשכל צעד כרוך בעלויות גבוהות. אנשי מקצוע שמכירים את סאגת התכנון מקרוב מעריכים את סך התשלומים וההוצאות על התחרויות השונות בסדר גודל של עשרה מליוני שקלים. הפרויקט יצא לדרך בשנת 2004. עשר שנים ועשרה מליון שקלים אחרי, עבודות הבנייה עדיין לא החלו.

במקביל לנסיונות לקדם את הקמת הבניין החדש שכר בצלאל חלל גדול ללימודים ותצוגה ברחוב יפו 23 במרכז העיר. תשלומי שכירת החלל מוערכים בקרוב למיליון וחצי ש״ח לשנה, לא כולל הוצאות תחזוקה. אף שבצלאל פינה את החלל כעבור פחות מחמש שנים ועבר לעבוד במתחם הנסן (בית המצורעים לשעבר), לא נמצא עד כה שוכר חלופי וביה״ס ממשיך לשלם שכירות על המקום הריק כפי שהתחייב מראש בהסכם שנחתם לעשר שנים.

אולם הפרויקטים המוזכרים אינם הסיבה היחידה לגירעון. בשנים האחרונות נכלל בצלאל כמה פעמים בדו״חות ביקורת על חריגות שכר במוסדות אקדמיים. מטבע הדברים חריגות אלה מאפיינות בעיקר את דרג הניהול הבכיר. כך למשל, בשנת 2012 עמד שכרו החודשי הממוצע של נשיא האקדמיה דאז פרופ׳ ארנון צוקרמן על 64,574 ש״ח ברוטו, שכרה של המשנה לנשיא פרופ׳ יערה בר-און עמד על 43,908 ש״ח ברוטו לחודש בממוצע, ושכר ראשי המחלקות בביה״ס נע בין 33,000 ל-37,000 ש״ח ברוטו לחודש. יצויין כי הסכום, הגבוה משכר נשיאים וראשי חוגים המקובל באוניברסיטאות הגדולות בארץ, אינו מייצג את עלות העסקת העובדים הכוללת מרכיבים שאינם נכנסים לתלושי המשכורת. לסכומים אלה נוספים נתונים על הסכמי פרישה נדיבים שבחלק מהמקרים כללו שנתיים במשכורת מלאה לאחר תום העבודה, בעלות של מאות אלפי ש״ח בשנה לעובד.

עם זאת, בין חברי הנהלת המוסד בעבר ובהווה יש הטוענים שלא צריך להתרגש כ״כ מהגירעון ותוקפים את החלטת הפיטורים. לטענתם הגירעון אינו מגיע לסדר גודל שמסכן את פעילות ביה״ס, הוא נוצר במסגרת צעדי התפתחות וחזון של בצלאל בעתיד, וצריך להתייחס אליו בראייה מערכתית הלוקחת בחשבון השקעות לטווח ארוך. במקביל מפנים הגורמים אצבע מאשימה להנהלה שמתקשה לגייס כספים ובוחרת לקצץ בכוח אדם איכותי במקום לאתר מקורות מימון נוספים, ומציינים את העובדה ששכבת ניהול שלמה במוסד התחלפה בפרק זמן קצר, מה שיצר וואקום של עבודה ופגע ברצף הפעילות והתכנון לאורך זמן.

בקרב סגל המרצים והסטודנטים במוסד נשמעת ביקורת רבה על הפיטורים, שנערכים חודשים ספורים בלבד לאחר חתימת הסכם העסקה חדש שבמסגרתו הסכימו חברי הסגל להעביר 6 מיליון ש״ח מכספי קרנות המחקר שלהם לכיסוי הגירעון, תוך הבנה שחתימה על ההסכם תימנע פיטורים בעתיד הקרוב. בבצלאל טוענים שפיטורי המרצים יסייעו למוסד לחסוך כ-600,000 ש״ח. האמן הוותיק אביטל גבע שמלמד בתוכנית הרב-מחלקתית, שלח בתגובה מכתב להנהלת ביה״ס, המציע לה לכסות את הגירעון באמצעות קיצוץ רוחבי של 10 אחוזים. לפי נתוני השכר שהוצגו פה, בהערכה זהירה קיצוץ של 10% במשכורות עשרת מקבלי השכר הגבוה בלבד יכול לחסוך למוסד בסביבות 400,000 ש״ח בשנה.

מרצים שפגשו את נשיאת בצלאל פרופ׳ אווה אילוז והמשנה לעניינים אקדמיים ד״ר טל בן-צבי בשבועות האחרונים משתמשים בביטויים חריפים מאד בתארם את התנהלותן האישית והמקצועית. הם מעידים על אווירה תוקפנית, משפילה ומזלזלת לצד אי שליטה בפרטים ובנהלים, על פיטורים בשיחות טלפון ודחיית ההודעה הרשמית עד לרגע האחרון (באופן שעשוי להקשות על המפוטרים לחפש עבודה חלופית), על קבלת החלטות אקדמיות בניגוד לכללים, על אי שקיפות ועל משבר אמון בין המרצים להנהלה. בנוסף לטענה שהמרצים נדרשים לשלם את המחיר על ניהול תקציב כושל של ההנהלה, נשמעת ביקורת על נסיונן של אילוז ובן-צבי לסגור את תוכנית הלימודים הרב-מחלקתית. התוכנית, שהוקמה בעשור שעבר ע״י צוקרמן ובר-און בניסיון לצמצם את ההפרדות בין המחלקות וליצור קשרי עבודה ויצירה בין תלמידי/ות המתמחים בתחומי לימוד שונים, זכתה לביקורות לאורך השנים בטענה שהיא אינה עומדת לביקורת פדגוגית ראויה ומחלישה את המחלקות הרגילות, אולם גם מבקרי התוכנית בעבר מתנגדים לניסיון לבטלה מטעמים כלכליים, ומשערים שהסיבה לפגיעה דווקא במסגרת זו נעוצה בעובדה שבניגוד למחלקות אחרות, לתוכנית הרב-מחלקתית אין ראש מחלקה שיגן עליה. ע״פ תקנון בצלאל, ההנהלה אינה רשאית לערוך שינויים אקדמיים ללא אישור הסנאט. לפני שבועיים התכנס הסנאט של בצלאל לישיבה בנושא, ורבים מחברי הפורום הביעו התנגדות למהלך.

היום (שני) בצהריים תתקיים אסיפה של ארגון המרצים בבצלאל שתדון בצעדי ההתנגדות הבאים. אל המרצים המוחים הצטרף בשבוע שעבר איגוד הסטודנטים בבצלאל, ששלח מכתב לכלל התלמידים/ות המביע תמיכה במרצים והתנגדות לסגירת תוכנית הלימודים הרב-מחלקתית.

עדכון 26.5.14 אחה״צ:
באסיפת המרצים שהתקיימה בבצלאל היום בצהריים הוחלט להכריז על סכסוך עבודה לקראת השבתה כללית של המוסד.

מבצלאל נמסר בתגובה לדברים כי ״בדומה להרבה מוסדות אחרים בהשכלה הגבוהה, בצלאל נמצאת תחת אילוצים תקציביים שדורשים ממנה היערכות חדשה. קבוצת האנשים שאנו נאלצים להיפרד ממנה קטנה והוותק של רובם לא עולה על שלוש שנים בהיקף שעות הוראה של שעה וחצי שנתית. בשל עדינות הנושא אנו לא מוצאים לנכון לשתף כרגע בכמויות ומספרים של מפוטרים. ההנהלה הנוכחית מקיימת דיונים פתוחים על הנושא ומתייעצת עם ראשי המחלקות ויו”ר איגוד המרצים בכדי להגיע להבנה״.

בתשובה לשאלות הנוגעות לניהול הכלכלי של המוסד נמסר מבצלאל כי ״האקדמיה בחיפוש אחר שוכר חלופי על פי תנאי החוזה שנחתם לפני חמש שנים לחלל התצוגה ביפו 23 ופרוייקט פיתוח הקמפוס החדש ממומן מתרומות ואינו נופל לנטל על תקציב האקדמיה. תנאי שכרו של הנשיא היוצא אושרו על ידי הועד המנהל לפני עשור. בצלאל עושה כל מאמץ לאזן את תקציבה לטובת כלל צוות האקדמיה״.