“פלטפורם” – מהסטודיו לנמל

הכל התחיל בנסיעה של גלעד אדמוני, מנהל ההפקה של עברי לידר, לקמדן-מרקט בלונדון, השוק הענק שיש בו הכל. לצד שוק פשפשים, דוכני מזון ואקוואריומים לפדיקור דגים, הוצבו גם דוכנים של מעצבים ואמנים. אדמוני תהה איך אין דבר כזה גם בתל-אביב. הוא שיתף בכך את אחיו יואב, אמן ופסל, בוגר תואר ראשון בעיצוב קרמי, שלומד בימים אלה בתוכנית לתואר שני באמנות ציבורית בוויימאר, גרמניה, והשניים החלו לגבש את הרעיון. כך נולד הפרויקט “פלטפורם” – במה נגישה ונוחה ליוצרים בכל המדיומים, שבה יוכלו להציג ואף למכור את עבודותיהם בעלויות סמליות. עם מתווה התוכנית פנה אדמוני לעיריית תל-אביב בבקשה שתקצה לפרויקט שטח חינם, ולאחר שבעירייה הראו נכונות, החל לגבש קבוצה להפקת הפרויקט. נכון להיום מונה הקבוצה 11 חברים.

ב-4 ביולי 2013 ייערך בנמל יפו הערב הראשון של הפרויקט “פלטפורם“, שיתקיים בכל יום חמישי בערב, עד סוף אוגוסט.

לשיחה עם אדמוני מצטרפות שתיים מחברות הקבוצה: הילה אהרוני – בעלת סטודיו לקרמיקה שלמדה בבצלאל עם יואב אדמוני ואחראית על הפרויקטים והמדריכים בעמותת “ינשופים”, שעורכת תוכניות למידה בבתי-ספר; ומיכל אונגר – בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל, שעובדת לפרנסתה במשרד הייטק: בבוקר היא מטפלת בלקוחות ובתוכנה, ובצהריים בילדיהם של עובדי המשרד.

עוד בקבוצה: בועז ברקני, צייר, בוגר המדרשה לאמנות; מיטל בר-נתן, בוגרת המחלקה לאנימציה בבצלאל; אמנית רחוב שכינויה Mootle; אפרת רהב, בוגרת המדרשה לאמנות ובמכון הטכנולוגי חולון, מעצבת המתחם; נטלי בר-און, אוצרת הקרנות, וידיאו-ארט ואינסטליישן, בוגרת המדרשה לאמנות; עינת חלפון, בוגרת המחזור הראשון של המחלקה לאמנות בשנקר; טל מור, מעצב תעשייתי, בוגר ומרצה בבצלאל, בעל סטודיו עצמאי לעיצוב; מיכאל משען, מעצב אתר האינטרנט ושותף בחשיבה שיווקית, ואמרי קלמן, בעליו של הבר “שפאגט” השותף גם הוא לעיצוב ושיווק הרעיון.

הקבוצה יצרה קשרים עם נמל יפו ושוק יפו בנמל, מתחם דוכני המזון והבארים, וכן עם המפיק גלעד ברנע, הבעלים של חברת ההפקות ארט-לינק, שאחראית בין היתר לביאנלה בבת-ים, “לילה לבן” בתל-אביב ועוד.

איפה אתם עומדים עם גיוס התקציבים לפרויקט?
אדמוני: “נמל יפו הוא זרוע של עיריית תל אביב. הוא גוף בפני עצמו שנותן לנו את המקום ועזרה לוגיסטית. אנחנו עוד עובדים על קבלת תקציב, ולא ברור אם נקבל וכמה. העירייה כבר התחייבה לעזור בפרסום וקידום הפרויקט, ואנחנו בשלבי גיוס חסויות נוספות, אבל עדיין חסרים לנו מקרנים, ציוד הגברה ותאורה”.

אהרוני: “אנחנו רוצים לייצר מרחב שמתרחש בעיר, לא בשוליים, לא רק בקהילת האמנות, אלא במרחב עירוני שיהיה פתוח לכל סוגי היצירה. במת תרבות שתייצר גם פרנסה ליוצרים. נמל יפו עוד מחפש זהות אחרי השיפוץ, אבל הוא כבר חלק מתרבות הצריכה והבילוי התל-אביבית”.

מיהם האמנים שאליהם אתם מכוונים?
אהרוני: “ליוצרים מאוד קשה למכור את עבודותיהם. למעצבים עצמאיים קשה למכור דרך חנויות, שמעלות מאוד את המחירים של העבודות ובכך מרחיקות אותן מרוכשים פוטנציאליים. האמנים והאומנים נכנסים למנוע כלכלי מסורבל. הרעיון שלנו אולי נאיבי, אבל אנחנו מקווים לשבור קצת את החוקיות הזאת ולייצר במה שהיא ללא מטרות רווח אישי. כיוון שאחוזי המכירה גבוהים לאמן, גם המחירים של העבודות יכולים להיות נמוכים יותר”.

אונגר: “יש משהו באמנות שלא מכוון למכירה. זה שאמנים יוצרים סוג מסוים של עבודות בעלות שיכולה להיות גבוהה לא אומר שהם לא יוכלו לייצר עבודות שיתאימו לאירוע הספציפי שלנו וזה יכבד אותם. זאת אפשרות לאמנים להתפרנס”.

מי נרשם עד עכשיו?
אונגר: “נרשמו אמנים ותיקים ומוכרים. בין שמות האמנים שיציגו עבודות וידיאו, למשל, ניתן למצוא את אלונה פרידברג, נדב עשור, רועי רוזן ובן הגרי. אנחנו רוצים לקדם אמנות, ונשמח להציג אמנים בקשת רחבה של שלבים בקריירה”.

אדמוני: “אנחנו לקראת סוף האיסוף והרשמה, מחלקים פלאיירים בתל-אביב, בירושלים, בבתי-ספר לאמנות, בקהילות מעצבים, עומלים קשה כדי להגיע לקהילות השונות. זה לא רק בשביל האירוע, אלא גם בשביל האמנים והמעצבים: חבל שיוצר יפספס את ההזדמנות רק כי לא ידע עליה. ב’קול קורא‘ כתוב שנשמח לתת במה לקידום של רעיונות ועמותות, וזה יכול להיות אמנות או מיזם אקולוגי או שיטה חדשה לעיצוב שולחנות”.

מה יהיה שטח המתחם?
אדמוני: “שטח הבמות הוא כל השדרה מתחילתה עד סופה, בערך 80 מ’, בין האנגר לחומת בניינים. כל אמן יקבל שטח רצפה של 2X2 מ’, יהיו 40 שטחים כאלה בכל ערב, והיוצרים יקבלו או ישכירו במחירים סמליים אפשרויות תצוגה. כמו כן תהיה החנות ‘פלטפורם’, כך שגם יוצר עם פריט אחד או מספר מצומצם של עבודות יוכל להשתתף”.

אהרוני: “חשוב לנו להימנע מיריד שבנוי על שולחנות ובאסטות כמו בנחלת-בנימין. אפרת רהב אחראית על העיצוב של המתחם, והאוצרים שלנו יעזרו ויתמכו ביוצרים לשם כך”.

אונגר: “אנחנו אוצרים את כל הצעות ההגשה, ככה שיהיה סדר, עיצוב ולא כאוס. לא יהיה נושא מאחד לערבים, אבל כן יהיה מיקרוקוסמוס קטן, נחשוב על מי מציג ליד מי ואיך. זאת פלטפורמה יצירתית, ואנחנו מאוד פתוחים לרעיונות. המקום מוגבל, אבל יש תשעה שבועות, 40 במות לאמנים כל פעם, חלק יהיו קבועים – זה תלוי גם ביוצרים. בשלב הראשון נבחר את הדברים שייראו לנו על-פי רף איכות, ואז סינון משני על פי ההתאמה לפרויקט. אין קריטריונים, לא צריך עבר עשיר בתערוכות, אנחנו מסתכלים על העבודות עצמן”.

זאת הזדמנות נהדרת לשיתופי פעולה.
אהרוני: “בהחלט. כל ערב יציגו כ-40 אמנים ויתקיימו שלושה-ארבעה מופעים. זאת קרקע מאוד בריאה להתרחשויות, ואנחנו מקווים לייצר חיבורים שיכולים להיות מעניינים. היצירה היא גם המאסה של ההתרחשות כולה: ‘פלטפורם’ זה הדבר עצמו, וגם נקודת מוצא שכל הזמן ממציאה את עצמה”.

אונגר: “אנחנו יודעים שיש קהילה יוצרת שקשה להגיע אליה אם לא חיים בסצינה. אין היום מקום להיחשף לתרבות באופן כה מרוכז, אבל קהל דווקא יש, וגם אנשים שמעוניינים לרכוש אמנות, לצרוך לאמנות, אבל ההיצע מפוזר ודורש ידע מוקדם. אין מקום ופלטפורמה מסודרים לכך”.

איך תשמרו על רמת עבודות גבוהה?
אונגר: “המלה איכותי מכניסה טרמינולוגיה שלא טובה לנו, זה מקום פתוח ומאפשר. אנחנו לא מגבילים את תחומי היצירה. יצירתיות מזמינה יצירתיות. הבמה תאפשר מפגש בין צריכת תרבות לצריכת מוצרי תרבות. כך אנחנו מגדירים את המרחב כתרבותי, משלבים בין מרכז ושוליים, מרחיבים את השוליים, והקהל שמגיע לנמל, שאולי עשוי להיחשב מיינסטרים, הוא קהל שלאו דווקא ילך לגלריות או לפסטיבל הפנזינים”.

אדמוני: “האירוע פונה לקהל רחב מאוד, לחובבי תרבות, מקומיים ותיירים, שרוצים לקנות עבודות אמנות ישראליות, מוצרים מעוצבים לבית, חוברות קומיקס וספרים. אם יש גוף שמחפש מעצב, הוא יוכל למצוא אותו אצלנו. אפשר לבוא וליהנות מהחוויה הכוללת, לראות הופעות, אמנות, לשתות בירה, יהיה בר קבוע במחירים שפויים. המון אנשים היו שמחים לקנות עבודה ישירות מיוצר ולא דרך מתווך ולא הדפסה בעשרות אלפי עותקים מסין. אבל מי שלא פעיל בעולם הזה, בכלל לא יודע לאן ללכת”.

אדמוני: “האירוע צמח מתוך היוצרים. אנחנו לא גוף כלכלי גדול או גוף עם מנוע קיים, יצרנו הכל מאפס, אנחנו יוצרים בשביל הקהילה וזקוקים לה. כיוון שאפשר להשתתף רק בערב אחד, זה פותח אפשרות ליוצרים שמעולם לא הציגו, בוגרים טריים או סטודנטים, או כאלה שרוצים להתנסות בחוויה”.

כמה עולה להשתתף בתענוג?
אונגר: “בבסיס היוזמה עומדת הצעה חברתית לתפיסה כלכלית אחרת. המיקום נגיש לקהל רחב, אין חוזה דרקוני, וכיוון שהעלות סמלית, גם המחירים של העבודות יכולים להיות סבירים. הפרויקט נולד מרצון טוב, ולא מגרידיות”.

אדמוני: “במה לערב תעלה 234 שקל או 15% מהמכירות, הגבוהה מביניהם, ומכירה דרך החנות תעלה 40 שקל דמי השתתפות ו-25% מהמכירה. במקביל, וזה עוד תלוי בתקציבים שנשיג, אנחנו מקווים לשלם להופעות ולהקרנות הווידיאו, הבמה למוזיקה, תיאטרון ומחול”.