יניב יהודה אייגר פותח גלריה

האוצר ומבקר האמנות לשעבר יניב יהודה אייגר פותח חלל תצוגה בת”א. החלל, שישא את השם  Z I Z, יפתח בחודש הבא ברחוב שביל המרץ 6 בקריית המלאכה בדרום ת”א, מאחורי רחוב שוקן ובשכנות לבניין של מכון שפילמן לצילום. החלל מיועד בשלב זה לתערוכות יחיד, בעיקר של צעירים, או כמו במקרה של גיא קרידן – שתערוכתו “לגונה” תפתח את המקום ב-7.3 – כאלו שפריחתם התמהמהה.

אייגר אצר בשנים האחרונות מספר תערוכות, וביניהן “פופוגנדה” שהוצגה במרכז האקדמי ויצ”ו חיפה, ובעבר שימש כמבקר האמנות של עיתון מעריב. תוכנית העבודה שהכין לשנה הקרובה כוללת 9 תערוכות יחיד. לאחר קרידן יציגו במקום אלעד ערמון, ג’ניפר אבסירה (באוצרות אורי גרשוני), עלמה אלורו, אורלי הדרי, אורי גרשוני וגלי גורביץ’. כמו כן תיערך תערוכת מכירה שאמורה לכסות את הוצאות הפעלת המקום בשנתו הראשונה. את תוכנית התערוכות מגדיר אייגר כ”תערוכות עם לא מעט דגש על מדיה, ייצור וטכנולוגיה, חומרים מטופלים, טפילות, פופ, פואטיקה פלסטית להמונים – כל מיני דברים שבאו לידי ביטוי למשל ב”פופוגנדה” – ופחות או יותר מינימום של מחשבה מסחרית. אני לא פותח גלריה בשביל להעלות גירה, פרסום עצמי, אוננות פומבית, אלא על מנת לתת לאמנות ולאמנים שאני מאמין בהם במה ובית. אמנים שלתפישתי עוסקים בדרך מרגשת וחכמה בחרושת התרבות, שמשחקים עם הסונאר, משבשים את האותות, מכוונים לבטן הרכה, לא נרדמים בשמירה ולא ננעלים במגדלי השן. בשביל האמנים הללו, Z I Z יהיה נקודה ארכימדית, ואני אעשה את המקסימום בשביל שהם יוכלו להרים ממנה את העולם. על מנת לממן את החזון הזה, לצד התערוכות תפעל ב- Z I Z גם רובריקה קטנה שתכלול כל מיני כותרים ופרינטים למכירה במחירים סופר נגישים, שבתקווה יכניסו משהו. הרובריקה הזו תאפשר גישה גם למי שלא טחון בכסף, ובין השאר גם תשמש קונטרה לתחושה שפוקדת חלק ניכר מהציבור הכללי שנקלע לתערוכות, שהוא בעצם על תקן עד מזדמן ולאו בהכרח מוזמן לדיאלוג לא לו, הרבה מעל הראש שלו, בין אמן לאספן בתיווך גלריה; פודל צרפתי מוחזק ברצועה שמשתפשף ברגליו של נוגש עובדי קבלן”.

על הבחירה בתערוכתו של גיא קרידן לפתוח את המקום מספר אייגר כי “בחלל פרטיזני נטול פטרון ושומנים כלשהם לשרוף ייתכן שנכון היה להתחיל עם אמן בעל איזשהו רקורד במכירות, ועדיין, הבחירה בקרידן הייתה מבחינתי אינטואיטיבית. גם במקרה שלו האוצרות מערבת לא מעט עבודת ניכוש, אולם בפעמים שזה נדבק לו, וכאלה יש למכביר, קשה להתעלם מהעובדה שאתה ניצב נוכח אמן שניחן באיכויות נדירות. לאורך משהו כמו שש שנים שבהן שימשתי כמבקר, ובכלל, ראיתי המוני אמנים, יצירות, תערוכות, פסטיבלי קישואים, אולם רק יחידי סגולה מצליחים לתרגם דפי נייר ללוחות טקטוניים, לחלץ פואטיקה אמיתית מהקרביים של התרבות הפופולרית, להקיז מוזיקה מחומר חזותי, להיות פשוטים ועמוקים גם יחד, והכול במין פרזיטיות נונשלנטית, לפרקים אפילו פרטאצ’ית, לכאורה מוכרת מהיתקלויות אחרות אך גם רחוקה שנות אור ממה שיש לדקדנס המנייריסטי של תל אביב להציע; כפר בלום סטייל.

גם במישור של הצבע, קרידן, טיפוס רחפני, חף מפוזה, הוא מישהו שקל להתאהב בו ובסיפור שלו: צעיר שזוהה כהבטחה גדולה מוקדם בתחילת הדרך וטופח בין השאר על ידי דורון רבינא, אך ומשלא מצא את עצמו בתוך כל הממבו הזה, חזר לקיבוץ, ירד לנשייה, שם הוא בטח משמש על תקן תמהוני המשק או משהו. כך שבקיצור, מול אחד מהפוטנציאלים הכי לא ממומשים שראיתי באמנות הישראלית של הדור שלנו, אני רואה בחשיפת העשייה שלו שליחות של ממש”.