
חשתי בקץ הקרב, מתוך 'פירמידות הפוכות', רותם מקרית גת, תשעב
חשתי בקץ הקרב
“זוהי שעתו היפה של העם!”, מציין השלט, משפט המשמש כתזכורת לגל המחאה שהציף את ישראל בקיץ תשעא וגרם לרבבות אנשים להאמין באפשרות של שינוי חברתי מהותי, אך הזרוע המוטלת לידו מעניקה לאמירה זו משמעות עגומה. עפרון מונח על האדמה כאות הערכה למעשה האמנות עצמו, ומעיד על תום המלאכה.
/ רותם מקרית גת, תשעב
*החודש נחשוף חלקים מתוך ‘פירמידות הפוכות’, בסוף החודש תוצג היצירה בשלמותה


אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה

