אסף בן צבי ומיכאל חלאק הם זוכי פרס רפפורט לשנת 2011

הציירים אסף בן-צבי ומיכאל חלאק הם זוכי פרס רפפורט לצייר בכיר וצעיר (בהתאמה), לשנת 2011. כך הודיע מוזיאון ת”א לאמנות. בשנה הבאה יציגו השניים תערוכות יחיד במוזיאון.פרס רפפורט לצייר בכיר כולל 35,000$ אשר יוענקו לאמן עצמו ו-35,000$ למימון תערוכה מיצירתו המלווה בקטלוג. הפרס לצייר צעיר (עד גיל 40) כולל 15,000$ לאמן עצמו ו-15,000$ למימון תערוכה וקטלוג. בנוסף מתחייב כל זוכה לתרום עבודה אחת לפחות לאוסף רות וברוך רפפורט לאמנות ישראלית, שיוצג במוזיאון בתערוכה שתתקיים בשנת 2016, במלאת עשור למתן הפרס.

בוועדת השיפוט ישבו השנה עירית רפפורט, פרופ’ מרדכי עומר, ענת מטלון, דורון סבג ואלן גינתון. בנימוקי הבחירה בבן-צבי, יליד כפר יחזקאל שנת 1953 ובוגר בצלאל משנת 1985, נכתב כי “הציור של אסף בן-צבי מתבצע שנים בסטודיו בירושלים, בהתמדה עיקשת, ברציפות ובלי כל קשר ליחס המחבק או האדיש של הסביבה אליו. הוא נע בטבעיות ובשוויוניות בין גדול לקטן, בין פיגורטיבי למופשט, ובעיקר בין עושר חומרי, צבעוניות ומלאות ובין רזון ותמצות מרבי של קו עיפרון או פחם על מצע חשוף”.
יורם ורטה התייחס לחידתיות של הציורים כשניתח את הכותרת “התמונה לא מתבהרת” שנתן בן-צבי לתערוכתו מ-2007 בגלריה גורדון: “גם כאשר החידה הולכת ונפתרת, היא לעולם לא נפתרת לגמרי. משהו נשאר עדיין לא מפוענח. כי הציורים האלה פונים בכוח רב, בדרכים שונות, אל מה שמעבר להם, אל מה שאי אפשר לצייר ולפעמים גם לא לומר. שמות ציוריו חשובים בהקשר זה”. כאן המקום להזכיר את השימוש הרב במילה ובטקסט בכלל עבודתו של בן-צבי ואת המעמד המרכזי שניתן להם בה – אם  טקסטים ספרותיים, שהם מקור השראה לאמן, ואם אלה שכותב האמן אל תוך הציורים עצמם. הציור שלו מתאפיין בעושר מוטיבים, בעולם של צורות העוברות מטמורפוזה מרמת קיום אחת לאחרת, מפאזה ריאליסטית לפנטסטית, ומתאר תהליכים המתרחשים מקצתם בטבע ומקצתם בנפש, מהם כאן ועכשיו, ומהם מחוץ למקום ולזמן הזה”.

אסף בן-צבי, עץ אחד, 2009

בנימוקי הבחירה במיכאל חלאק, יליד כפר פסוטה שבגליל, שנת 1975, בעל תואר שני מן החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, נכתב כי “חלאק מצייר ציור פיגורטיבי-ריאליסטי מהתבוננות. הוא מרכיב קומפוזיציות ייחודיות של חפצים המייצגים עבורו דימויים ורעיונות ונעזר בתצלומים כדי לצייר ציורי דיוקן. הוא מעיד על עצמו שכל ציוריו, ובכללם הדיוקנאות, הם מבחינתו ייצוגים נרטיביים, סמליים ומטפוריים. ריבוי ציורי הדיוקן העצמי שלו נקשר לעיסוקו בפוליטיקת הזהות והייצוג העצמי, לעיסוק בזהות ובשברה בקרב צעירים ערבים בישראל של היום. בראיון עם אלי אזולאי-ערמון אמר: “זה התחיל בפורטרטים ובעיסוק בזהות ובזרות. בעיני היהודים, אני ערבי, בעיני המוסלמים, אני נוצרי, ונוצרים הם לא ממש ערבים… ואז החלו הדיוקנאות העצמיים. לא יכולתי שלא לקחת את זה לצד הפוליטי, אף שזה הצד הכי מורכב מבחינתי. אבל אם בוחנים זאת לעומק, זה יעבוד גם במקומות אחרים, זה עיסוק אוניברסלי.” ועם זאת ככלל, הוא אומר, “אמנות א-פוליטית אפשר לעשות רק בניו זילנד, לא כאן”.

מיכאל חלאק - דיוקן עצמי, 2009

פרס רפפורט מוענק מדי שנה מאז שנת 2006 לצייר בכיר וצעיר. בשנים קודמות זכו בפרס נורית דוד ואלי פטל, יאן ראוכוורגר ונטעלי שלוסר, אבנר בן גל, ויוסף קריספל, טל מצליח, ומלאני דניאל ושרון פוליאקין ואורן אליאב.