עשרות מרצים ממוסדות לימוד ברחבי הארץ חתמו על מכתב להנהלת אוניברסיטת בר-אילן ולמועצה להשכלה גבוהה, במחאה על ההחלטה שלא להעניק קביעות לד”ר אריאלה אזולאי ולפטרה מעבודתה. אזולאי היא חוקרת חלוצית ופורה בתחום התרבות החזותית ומרצה וותיקה ומוערכת. מצ”ב נוסח המכתב.
אל
פרופסור מנואל טרכטנברג, ראש הוועדה לתכנון ותקצוב, המועצה להשכלה גבוהה
פרופסור משה קוה, נשיא אוניברסיטת בר אילן
פרופסור חיים טייטלבאום, רקטור אוניברסיטת בר אילן
אנו החתומים מטה מבקשים להביע מחאה חריפה לנוכח החלטתה של אוניברסיטת בר אילן שלא להעניק קביעות לד”ר אריאלה אזולאי ולמעשה לפטרה מעבודתה אחרי 11 שנות הוראה בתוכנית ללימודי פרשנות ותרבות.
ד”ר אזולאי היא כיום אחת החוקרות המובילות בעולם בתחום הצילום והתרבות החזותית. פרסומיה בארץ ובעולם כוללים ספרים ומאמרים רבים שכוננו סדר יום חדש בחקר הצילום וזכו לתהודה בינלאומית נרחבת ולהערכה רבה. אריאלה אזולאי היא אורחת כבוד ומרצה מבוקשת ומוערכת ביותר בכנסים מדעיים באירופה ובארה”ב. תרומתה המקורית למחקר ולביקורת האמנות הישראלית ולקידום העיסוק האקדמי בצילום בישראל היא מן המפורסמות. עבודתה כאוצרת ובמאית סרטי תעודה משולבת במחקריה האקדמיים באופן מקורי ויוצא דופן. מחקריה על ההיסטוריה והמבנה של המשטר הישראלי, מעוררי מחלוקת ככל שהינם, מאתגרים למחשבה חדשה ומפרים את המחקר בתחומים השונים של לימודי ישראל. במשך שנות עבודתה באוניברסיטת בר אילן בלטה ד”ר אזולאי כמורה מחוננת וגידלה דור שלם של חוקרים וחוקרות בתחום התרבות החזותית והמחשבה הפוליטית.
על רקע רשימת ההישגים המפוארת של ד”ר אזולאי כחוקרת וכאינטלקטואלית ועל רקע ההכרה הבינלאומית המוכחת שלה זוכה עבודתה, עולה חשד כבד כי החלטתה של אוניברסיטת בר אילן היא ביטוי לרדיפה פוליטית. אריאלה אזולאי היא כידוע מבקרת חריפה של המשטר הישראלי ואנו חוששים כי לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות באוניברסיטת בר אילן עמדה העובדה הזאת ולא שיקולים מקצועיים ענייניים.
בהחלטתה לשלול קביעות מד”ר אריאלה אזולאי הציבה אוניברסיטת בר-אילן סימן שאלה על עצם מעמדה כאוניברסיטת מחקר, כמוסד שמחוייב לסטנדרטים אקדמיים נאותים ולחירות מחשבתית. לאור ההחלטה הזאת אנחנו מביעים אי-אמון בהליכי המינויים באוניברסיטת בר אילן. אנו פונים למועצה להשכלה גבוהה בבקשה לבחון מקרוב את הליכי המינוי באוניברסיטת בר אילן בכלל ואת קבלת ההחלטות במקרה של אריאלה אזולאי בפרט. אנו קוראים למועצה להשכלה גבוהה להפעיל את סמכותה כדי לחייב את האוניברסיטת לנהוג כמוסד להשכלה גבוהה הראוי לשמו.
על החתום
לארי אברמסון, מכללת שנקר; שבתאי אונגורו, אוניברסיטת תל אביב; עדי אופיר, אוניברסיטת תל אביב; ירון אזרחי, האוניברסיטה העברית בירושלים; סדרה אזרחי, האוניברסיטה העברית בירושלים; אווה אילוז, האוניברסיטה העברית בירושלים; רוני אלנבלום, האוניברסיטה העברית בירושלים; גנית אנקורי, אוניברסיטת ברנדייס; ג’רום ברדון, אוניברסיטת תל אביב; גיא ביינר, אוניברסיטת בן גוריון; ענת בילצקי, אוניברסיטת תל אביב; לואיז בית לחם, האוניברסיטה העברית בירושלים; ישי בלנק, אוניברסיטת תל אביב; גליה בר אור, מבללת אורנים; ז’וזה ברונר, אוניברסיטת תל אביב; ניצה ברקוביץ’, אוניברסיטת בן גוריון; ניב גורדון, אוניברסיטת בן גוריון; עידו גייגר, אוניברסיטת בן גוריון; סנאית גיסיס, אוניברסיטת תל אביב; יהודה גלמן, אוניברסיטת בן גוריון; לב גרינברג, אוניברסיטת בן גוריון; רות הכהן, האוניברסיטה העברית בירושלים; משה הלברטל, האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת ניו יורק; קרולה הילפריך, האוניברסיטה העברית בירושלים; שרה הלמן, אוניברסיטת בן גוריון; אנבל הרצוג, אוניברסיטת חיפה; ורד ויניצקי, האוניברסיטה העברית בירושלים; רפאל זגורי אורלי, האקדמיה לאמנות בצלאל; עדית זרטל, אוניברסיטת בזל; חנן חבר, האוניברסיטה העברית בירושלים; איציק חן, אוניברסיטת בן גוריון; חווה יבלונקה, אוניברסיטת תל אביב; יובל יונאי, אוניברסיטת חיפה; יוסי יונה, אוניברסיטת בן גוריון; חנן יורן, אוניברסיטת בן גוריון; ניצה ינאי, אוניברסיטת בן גוריון; חיים יעקבי, אוניברסיטת בן גוריון; אורן יפתחאל, אוניברסיטת בן גוריון; מרב ירושלמי, אוניברסיטת בן גוריון; שי לביא, אוניברסיטת תל אביב; יוברט לו-יון, הטכניון; אורלי לובין, אוניברסיטת תל אביב; ניצן לייבוביץ, אוניברסיטת ליהַי; מילי מאסס, האוניברסיטה העברית בירושלים; אברהם מנסבך, אוניברסיטת בן גוריון; אבישי מרגלית, המכון ללימודים מתקדמים, פרינסטון; גולי נאמן ערד, אוניברסיטת בן גוריון; , איסמעיל נאשף, אוניברסיטת בן גוריון; מרין ניהוף, האוניברסיטה העברית בירושלים; ירון סנדרוביץ, אוניברסיטת תל אביב; אדווין סרוסי, האוניברסיטה העברית בירושלים; מנחם פיש, אוניברסיטת תל אביב; דני פילק, אוניברסיטת בן גוריון; רבקה פלדחי, אוניברסיטת תל אביב; טובי פנסטר, אוניברסיטת תל אביב; אילנה פרדס, האוניברסיטה העברית בירושלים; אלי פרידלנדר, אוניברסיטת תל אביב; ארז צפדיה, מכללת ספיר; גדעון קונדה, אוניברסיטת תל אביב; בקי קוק, אוניברסיטת בן גוריון; נחום קרלינסקי, אוניברסיטת בן גוריון; רועי קרייטנר, אוניברסיטת תל אביב; ישי רוזן צבי, אוניברסיטת תל אביב; נעה רועי, אוניברסיטת אמסטרדם; חגי רם, אוניברסיטת בן גוריון; אורי רם, אוניברסיטת בן גוריון; יוסי שוורץ, אוניברסיטת תל אביב; יהודה שנהב, אוניברסיטת תל אביב
העתקים:
פרופסור משה קווה, נשיא אוניברסיטת בר אילן
פרופסור חיים טייטלבאום, רקטור אוניברסיטת בר אילן
עוד בנושא: תיק אזולאי – יצחק לאור, הארץ
אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה של 1990. כל פורטרט היה תולדה של שעות רבות של עבודה, מתוך התבוננות מרוכזת וקפדנית במודלים. לדבריה, היא הופתעה מעוצמת התגובות, שנעו מאהדה והתלהבות של אנשי אמנות
ועד עוינות בוטה מצד העיתונות הרוסית
תשע דמויות נשים, עולות חדשות מחבר העמים, הגעתי למסקנה שיש בתוכה סתירה פנימית, מין דואליות קיומית שנעה בין הזדהותה עם העקורים והתלושים אשר צוירו בזמן אמת בעת העלייה הגדולה
איך אפשר לחקור תרבות חזותית מבלי לבקר את המשטר שעושה שימוש בתרבות החזותית – מפקדים בשטח רצים עם מצלמות, אלוף נוה התפאר שהוא מלמד את החיילים לפרוץ דרך קירות על פי השיטות של הפילוסופים הצרפתים – הוא מלמד אותם ראיה מרחבית – ואריאלה אזולאי עשתה את מה שמתבקש – חקרה את האמת ואת האמת של הכוח,העושה שימוש באמצעים חזותיים. בבר אילן מסרבים להכיר באמת – אזולאי היא רק הסולם ולא המטרה – המרצים שם והחוקרים אינם יכולים לבחור כמוה: לכן זה לא בגלל שהיא שמאלנית, או פוסטמודרניסטית, אלא בגלל שהיא חוקרת רצינית. התיק המפואר של המאמרים שלה מספיק לעוד הרבה מרצים בכירים
רמי י.
| |