פריחת מוחות 27 – רועי אנג’ל, מרבורג, גרמניה

גיל:  30
מצב משפחתי: בזוגיות
גדל והתחנך ב: חולון
השכלה: תואר ראשון בביולוגיה מהאוניברסיטה הפתוחה, תואר שני במדעי הסביבה מהתכנית המשולבת של מכון הערבה ללימודי הסביבה והמכונים לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון בשדה בוקר. דוקטורט ממכון מקס פלנק למיקרוביולוגיה יבשתית במרבורג, גרמניה.
שיוך אקדמאי: מכון מקס פלנק למיקרוביולוגיה יבשתית

תחומי מחקר:
העבודה שלי היא רב תחומית. בגדול, אני מנסה להבין איך מתרחש חילוף חומרים במערכות אקולוגיות. מיקרו-אורגניזמים הם הגורם המרכזי לחילוף חומרים בטבע, ולכן בפועל, אני עוסק במחקר שמשלב במקביל כמה דיסציפלינות קרובות: מיקרוביולוגיה סביבתית, אקולוגיה מיקרוביאלית, חקר מערכות אקולוגיות, וביוגאוכימיה.

כל הדיסיפלינות האלו הן די חדשות וצמחו במהלך המאה העשרים, כאשר את הדחיפה הגדולה הם קיבלו במחצית השניה של המאה כתוצאה מגילוי המבנה של הדנ”א והפריחה האדירה של ביולוגיה מולקולרית ככלי מחקר עיקרי וכפרדיגמה המרכזית של כמעט כל תחומי הביולוגיה. מבחינה תאורטית הדיסיפלינות האלו התפתחו משתי תובנות מרכזיות שהתגבשו החל מסוף המאה התשע-עשרה והן שכל העולם הטבעי שורץ מיקרואורגניזמים ורובם הגדול לא קשור כלל למחלות, והשנייה היא שרוב מעברי החומרים בטבע ובעצם מה שבפועל “מייצר” את הטבע הם מיקרואורגניזמים. מכאן שאם רוצים להבין איך נוצרת קרקע, מדוע המים והאויר הם בהרכב הכימי שבו אנו מוצאים אותם, ובעצם מה מתחזק את כל העולם הטבעי שאנו מסוגלים לראות, קרי צמחים ובעלי-חיים, צריך להבין מיקרוביולוגיה סביבתית. כדוגמא מרכזית שתמחיש את המשמעות של זה, האטמוספירה של כדור הארץ היא בעיקר תוצאה של פעילות מיקרוביאלית; צמחים נכנסו לתמונה רק בשלב מאוחר הרבה יותר.

על מה כתבת את עבודת הדוקטורט?
בדוקטורט עבדתי על הקשר בין חיידקי קרקע לגזים אטמוספריים שקשורים באפקט החממה. ספציפית עסקתי בגז המתאן שהוא פחמימן שנוצר ונצרך רק על-ידי חיידקים והוא שני בחשיבותו לאפקט החממה אחרי פחמן דו חמצני.
אני חוקר בעיקר מערכות מדבריות. ההנחה שלי בהחלטה לנסוע לחו”ל הייתה שיותר קל להביא את המדבר למכון בגרמניה מאשר את המומחיות והמשאבים שלהם לישראל. למרות ששליש משטח האדמה בכדור הארץ הוא מדבר מעט מאד אנשים חוקרים מדבריות. הסיבות הן לדעתי פוליטיות\כלכליות: רוב המדינות שיש בשטחן מדבר הן עניות ומיושבות פחות ורוב מכוני המחקר, האוניברסיטאות והמשאבים מצויים באזורים צפוניים-ממוזגים של העולם וזה משפיע מאד על מה מוגדר כנושא מחקר חשוב, מה קל ונוח לחקור וכו’.

למה אתה גר איפה שאתה גר?
חיפשתי מקום לעשות בו דוקטורט בכל מיני מוסדות באירופה. במרבורג מצאתי את הנושא הכי מעניין וגם את המנחה הטוב ביותר מבחינתי. לרגע לא הצטערתי על הבחירה שלי.

חוקר/ת שאתה מעריך במיוחד:
לתת שם של מישהו ספציפי זה קשה… אני מאד מעריך אנשים שמצליחים לתקשר את המדע שלהם לקהלים רחבים ולחצות גבולות דיסיפלינריים. מעניין אותי איך קורה שעבודות מדעיות מסוימות הופכות להיות איקונות שנחקקות בתודעה הקולקטיבית והופכות להיות חלק מעולם הדימויים שלנו. אם בכל זאת לתת שמות, אני מאד מעריך את לין מרגוליס (Margulis) שחוללה מהפכה תאורטית באופן שבו אנו מבינים את התפתחות התאים של כל היצורים החיים (כתוצאה של סימביוזה בין חיידקים). במקביל ובאופן שהוא בהחלט קשור היא ניסחה יחד עם לבלוק (Lovelock) את היפותזת גאיה שלמרות שאינה מקובלת ע”י רוב המדענים אני חושב שהרבה מאיך שאנשים מדמיינים מושגים כמו סביבה ומערכת אקולוגית זה באופן מודע או לא דרך ההיפותזה הזו. אני גם מאד מעריך את העבודות של טפטי (Tufte) שהוא חוקר פוליטי, סטטיסטיקאי ואמן שתרם המון בתחום של הצגת מידע ועיצוב ויזואלי של מידע.

איך אתה חווה את הישראליות ו/או היהדות שלך שם?
רוב הזמן באופן שטחי למדי. אין קהילה של ישראלים איפה שאני חי למרות שדווקא כאן יש קבוצה קבועה מתחלפת של פלסטינים-ישראלים ובדווים-ישראלים צעירים שלומדים גרמנית כדי להתקבל ללמודי רפואה. המכון שבו אני עובד הוא מאד בינלאומי, כמו הרבה ממכוני המדע היום, אבל האידיאל המדעי הוא מין קוסמופוליטיות בחסות אמריקאית, מה שמאד מרדד את הסיטואציה, כי בעצם בעבודה המדעית אין מקום לשונות תרבותית ועל פניו אין חשיבות למקום שממנו אדם בא. התוצאה היא שלמרות שמעניין לפגוש הרבה אנשים מהמון מקומות בעולם התחושה היא יותר מדי של רב-תרבותיות סטייל בנטון – המון צבעים אבל הכל חסר משמעות באותה מידה. מרבורג עצמה היא עיר עם אוריינטציה של שמאל-סביבתי והיסטוריה ארוכה של פעילות שמאל רדיקלית. הבעיה היא שבגלל מוטציה פוליטית שטיבה לא לגמרי ברור לי עדיין, חלק גדול מהשמאל הרדיקלי בגרמניה הפך להיות תומך בלתי מסויג של ממשלת ישראל. בזמן עופרת יצוקה נאלצתי לחזות בהפגנה שהאסתטיקה שלה הייתה לגמרי של התנועה האנטי-פאשיסטית אבל היא בעצם הייתה הפגנת תמיכה בפלישה לעזה. כך שלמרות שהייתי רוצה להיות מעורב בפוליטיקה שקשורה לישראל-פלסטין בפועל זה כמעט בלתי אפשרי כאן.

אתה מתגעגע לישראל?
כן, תמיד, בעיקר לנופים ולשפה, ובחורף הגרמני תמיד יותר. שלוש שנים חייתי במדבר והמעבר מהמרחב הפתוח והצבעוני לירוק החדגוני והמשעמם הזה עדיין קשה לי.

האם אתה חושב לחזור בעתיד לישראל?
לא בעתיד הקרוב, לפחות אני מקווה שלא אצטרך. לגבי העתיד הרחוק יותר אני לא יכול לתת תשובה ברורה. מאד מפתה לחזור ולשלב את העבודה המחקרית שלי עם עבודה פוליטית חוצת גבולות כמו שעושים במכון הערבה, ואני מקווה שיום אחד זה יתאפשר. אני אחזור רק אם ארגיש שיש לי אפשרות קונקרטית לבצע פרויקט משמעותי בהקשר הזה.

האם כדי לקבל הכרה בישראל צריך בהכרח לעבוד מחוץ לישראל, או לפחות ללמוד בחו”ל?
בתחום שלי, ולמיטב ידיעתי ברוב הענפים האקדמיים, התשובה היא בפירוש כן. בדרך כלל הדרישה (הלא כתובה) היא לעשות בתר-דוקטורט בחו”ל כדי להיות מסוגל להתקבל למשרה אקדמית בארץ. זו לא דרישה ישראלית ייחודית; ברוב הארצות מעדיפים לקבל למשרה מישהי או מישהו שבילו תקופה מסוימת בחו”ל בתור חוקרים. הנטייה בישראל היא  לנסוע לארה”ב לבתר-דוקטורט, חלק מזה בגלל השפה והתרבות שמקלות על השתלבות, אבל חלק זה גם ראייה שהופכת יותר ויותר אנכרוניסטית שאומרת שרק בארה”ב נמצאים בחזית המדע, מה שכבר לא ממש נכון, בטח לא מאז עידן בוש ולאחר מכן המשבר הכלכלי שהביאו לפגיעה ממשית ברוב המוסדות האקדמיים ואפילו לנדידה של לא מעט חוקרים בכירים לאירופה. כמובן שבמקביל יש צמיחה אדירה של מוסדות מחקר בהודו וסין שהולכים ומשתפרים בקצב מדהים.

באיזו מידה אתה מרגיש שהלימודים והחיים בחו”ל תרמו להתפתחותך המקצועית?
על אף שמרבורג היא עיר די קטנה ובטח לא נתפסת כמרכז ע”י רוב האנשים (סטודנטים לפילוסופיה גרמנית ולתיאולוגיה פרוטסטנטית הם יוצאים מן הכלל), בתחום הספציפי שלי היא דווקא כן. מכוני מקס פלנק בדרך כלל מצליחים ליצור אימפקט מאד חזק בתחומם, אבל מעבר לכך במכון שאני נמצא עבדו ועובדים כמה מהאנשים החשובים ביותר בתחום ב-20 השנים האחרונות והרבה מהפרדיגמות של הדיסציפלינה יצאו מכאן. גם היום המכון הוא אחד המרכזים החשובים בעולם ובאירופה בפרט בתחום של מיקרוביולוגיה סביבתית. בסך הכל יש מצד אחד תחושה של מסורת חזקה של העברת ידע וזכות לשמוע כמה מאותם מייסדים ממקור ראשון, ומצד שני אני עד ושותף להרבה התפתחויות שהן ממש בחזית המחקר בתחום שלי.

ספר בקצרה על ממצאי אחד המחקרים שפרסמת:
בעבודה האחרונה שלי כאן גילינו שקרקעות מדבריות יכולות לייצר מתאן אחרי גשם. החידוש טמון בכך שהחיידקים שמייצרים מתאן מאד רגישים לחמצן, ולכן בדרך כלל הגז הזה נוצר במעי של בע”ח או באזורים מוצפים כמו שדות אורז וביצות (לכן הוא גם נקרא ‘גז ביצות’). בכל זאת מסתבר שלפחות חלק מאוכלוסיית החיידקים  מסוגל לשרוד בתנאים של יובש מדברי ולחכות לתנאים מתאימים. העבודה הזו מצטרפת לשורה של עבודות שנעשו בזמן האחרון שמערערות הרבה ממה שחשבנו שאנחנו יודעים על התנאים בהם נוצרים כל מיני גזי חממה, ומתאן בפרט.

מה תוכניותייך לעתיד הקרוב?
כרגע אני במשרת בתר-דוקוטורט במרבורג ויכול להשאר כאן עוד כשנה שנתיים, אבל התכנית היא למצוא משרה בצרפת במכון מחקר בתחום על מנת שאני וזוגתי נוכל לגור יחד. מעבר לכך אני לא נוטה לשרוף גשרים, ואני עדיין בקשר טוב עם מכון הערבה וגם עם שדה בוקר, ומאמין שאשאר בקשרי עבודה גם עם הקבוצה הנכחית במרבורג, וזה תמיד מאפשר שיתופי פעולה עתידיים.