ד"ר אריאלה אזולאי לא תקבל קביעות באוניברסיטת בר-אילן

17 תגובות על ד"ר אריאלה אזולאי לא תקבל קביעות באוניברסיטת בר-אילן

שתגיד תודה שלא ירו בה בכיכר מלכי ישראל.

כה מצערת הידיעה. חלפתי על פני שלוש מאות עמודים מרקוויאם גרמני ונותרו לי עוד מאה עמודים שאסיים בשבת. הידיעה נפלה על מצע קשה מאד בתודעתי המגבשת עמדה כלפי דחיית יהודים מאוניברסיטאות גרמניות. אני מניח שאני מגזים בהשוואה , אך בסמוך מאד לקריאת הספר יש להבין את תחושותי.
אריאלה, מבלי שהזדמן לי לפגוש אישית, עיצבה אצלי סוג של say שלא היה לגיטימי לפניה. תעוזתה האינטלקטואלית בכתבים אותם קראתי מציבים אותה בשורה הראשונה של נשים יוצרות בחברה הישראלית.
אינני בא להספיד, משום שעוד נכונו לה גדולות ונצורות.
בהערכה אמיתית.
חיליק

אולי היה כדאי, לפני שאתם חורצים דין, להביא את נוסח השיקולים של הועדה שהחליטה מה שהחליטה.

אריאלה היא אשה מגויסת, יתכן שההתגייסות הטואטלית שלה, פגעה ביכולת לעשות מחקר אקדמי אוביקטיבי שמראה תמונה שלמה וכוללת?

אוי נו באמת חוה, בשביל מה לבדוק, או חלילה, לערב עובדות? אפשר להתלהם גם בלעדיהן.

ואם כבר חושדים במניעים לא כשרים, הרבה לפני דעות פוליטיות יש לחשוד בפוליטיקה פנימית ולאו דווקא בדעות פוליטיות. יש לזכור שאינטריגות מקצועיות, מינויים ומקורבים הם לא ממש מצרך נדיר. סיכוי סביר שמועמד “מתאים יותר” התברג “למקומה”.

לפני שרצים להאשמות פרועות ומניעים זדוניים, סתימת פיות פוליטית וכו’ וכו’..
1. דרושה תגובת צד שני.
2. מי נבחר במקומה? הרקע האקדמי, הפוליטי (לא רלוונטי, אבל בקטנוניות הנ”ל עסקינן).
3. רקע לאירוע.
4. המנעות מהסתה חסרת ביסוס.
5. המנעות מרוח-הצהובון שנושבת מהכתבה.

מאוד קשה לחוות דעה כשמוצג רק ה”צד הנפגע”.. זה תמיד נשמע נורא הירואי ונורא.. פגוע. באופן מפתיע, כמובן. תמיד לא הוגן, תמיד מפלה ותמיד המערכת אשמה. לא רלוונטי להתלהם בלי לשמוע את כל הסיפור.

זו לא הפעם הראשונה שבר אילן נוהגת כך
הם עשו את זה ונדמה לי באותו מרכז לדר’ אבשלום אליצור. מלומד אמיתי ומוכשר ביותר, ומעל לכל מרצה מצוין

קשה,פוגע ונבזי…אך אחרי מסע השפלה שנמשך שנים, טוב תעשה ד”ר אזולאי אם תקדים ותצא לתור,לחוש ואולי אף למצוא את החופש האמיתי,זה שמחוץ לגדרות ‘החופש האקדמי’. יהיה קצת קשה מבחינה חומרית,יתכן ובתחילה תרגיש חשופה ובודדה,אך מהר מאד החזרת השליטה בחייה ובחייה הרוחניים בעיקר, תתגמל אותה רוחנית ואינטלקטואלית. והלוואי ויבואו אחרים בעקבותיה.

תודה על התגובה. היא מוציאה את בר אילן זכאית, כי היא אפילו לא ירתה לה ברגל.

האם לדעתך ההתגייסות הטוטאלית של הרצל פגעה ביכולת שלו?
ושל פרופסור עדה יונת?

לאורה,

ההתגייסות הטוטלית של הרצל בהחלט לא פגעה ביכולות שלו, וכך גם לגבי ההתגיסות הטאטוטאלית של סטאלין שלא פגעה ביכולות שלו.

חסד עשתה אוניברסיטת בר אילן עם אזולאי שלא קיבלה אותה לשורותיה. היא צריכה לשמוח על זה, על אף ההפסד הכספי (אני מניח) ואובדן המעמד (המפוקפק) ואי אלו הטבות נוספות. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, כשם שאי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו, ובעיקר אין זה ראוי לרקוד בשתי חתונות.
יש אפשרות לרצוח ולרשת, כמו שעושה המדינה הציונית שבר אילן היא מדגליה, אבל הרי אזולאי יוצאת כנגד זה.

אולי יש טעם לשאול מה היה לה לחפש באוניברסיטה הזו דוקא? למה אוניברסיטאות נכבדות לא הציעו לה משרה ואילו בר אילן – עם או בלי קשר ישיר לעובדה שבן זוגה היה מחוזר על ידם – דוקא כן?
ואם כבר מדברים על פרסומיה: אין ספק שהיא פוריה מאד וכמות הספרים והפרויקטים שלה רבה – אבל בין כמות לבין חשיבות או השפעה יש הבדל גדול.
אזולאי, כפי שנאמר כאן למעלה, מגויסת לאג’נדה פוליטית ספציפית ודי צרה. זו זכותה וייתכן שיש תועלת בכך. אבל לא מדובר על מחקר אקדמי וגם במסגרת המעורפלת של “פרשנות” מדובר בעיקר על תיאוריות הנשענות על אותה נקודת מבט שיש בה לא פעם צדקנות מביכה שלא לומר בוז למושא המחקר. חטאה הגדול ביותר שהיא כביכול כותבת על אמנות חזותית אבל לא באמת יודעת להתבונן.

אזולאי לא נחשבת גם בתוך השמאל רדיקלי גופא. ראו לדוגמא את מאמרו הנפלא את החומסקיאני עידן לנדו בסטודיו. לפרסם מאמרים באנגלית על הכיבוש זה לא גרויסע מציאה… אם אוניבסיטה מכובדת בחו”ל הייתה מזמינה אותה ללמד בנושאים א-פוליטיים, היינו יכולים להביא ראיה.

[…] אוניברסיטת בר-אילן ולמועצה להשכלה גבוהה, המוחא על ההחלטה שלא להעניק קביעות לד"ר אריאלה אזולאי ולפטרה […]

בושה לישראל, בושה גם לבר- אילן,
הגיע הזמן שלה לעזוב אותם- לטובתה שלה

הכל פולטי אריאלה היקרה זו דרכנו אל הדמוקרטיה

לאורה לב רון
את צודקת – ההתגייסות הטוטאלית של אזולאי למטרות המחקר שלה לא פגעו ביכולת המוסרית שלה אלא להיפך – היכולת המוסרית מתפתחת עם התפתחות המחקר והגילויים שהיא עשתה

אוניברסיטת בר אילן ממשיכה את התנכלותה השיטתית לנשים שלא הולכות בתלם
לאחר אריאלה אזולאי הגיעה תורה של טובה כהן ראש התוכנית ללימודי מגדר
הועדה המרכזת באוניברסיטה קיבלה לפני מספר שבועות החלטה לא לאפשר לפרופ. טובה כהן להמשיך ולכהן כראש התוכנית ללימודי מגדר וכראש המרכז על שם דפנה יזרעאלי. בצעד בוטה מונתה פרופ. ג’ודי באומל שהיא אשתו של אחד מחברי הועדה ודמות המתנגדת לתוכנית ללימודי מגדר ולרוחה, לעמוד בראש המרכז והתוכנית נותרה ללא הנהגה ויכולת תפקוד. מה היתה הסיבה הרשמית לאי חידוש מינויה של טובה? הטענה עליה ‘הסכימו’ חברי הועדה היא כי לא ניתן להאריך מינוי מעבר לארבע שנים בעוד שטובה עומדת ברשות המחלקה זו השנה השמינית.כמובן שבמקביל משרתים חברי סגל אחרים במחלקות ויחידות בבר אילן למעלה משמונה שנים רצוף, ללא התנגדות הועדה המרכזת. היום יום ג’ ה- 3 במאי, אושר מינויו של פרופ. אבי שגיא להמשיך ולעמוד בראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות למרות שהוא עומד בראשה מאז נפתחה ב- 1999. אישור זה מבאר אמת קטנה וברורה: באוניברסיטת בר-אילן, הפרופסורים המלאים, חברי הועדות יצאו לקרב נגד הנשים ‘מפרות הסדר’ והרקטור והנשיא יושבים ובוהים בנעשה ושותקים ולא מתערבים למרות ריח ההפלייה החריף העולה מן הדברים. האוניברסיטה אמנם יודעת להתפאר בתוכנית בבואה לגייס תרומות אך כאשר יש צורך לקום ולהגן עליה, נפרשת דממת מוות על ההתרחשויות ואין ולו צדיק אחד לרפואה שיקום ויתריע על העוול ועל הסכנה לעתידה של בר-אילן כמרחב אקדמי. או אולי כבר מזמן היא לא היתה כזה?