בעוד ארבעה ימים יחול יום האישה הבינלאומי. יש האומרים שמצב הנשים טוב יותר ממצב האמנים, וכמובן ממצב האמניות. לכן אכריז בפוסט זה על יום האישה הבינלאומי כעל יום האמנית הבינלאומי. כולם יודעים שבבתי הספר לאמנויות יש רוב נשי, ובשטח, יתכן אולי אפילו רוב גברי. הפוסט הזה מוקדש להן.
היום, יום חמישי ה-4.3, אביב בחוץ.
אירוע מיוחד במינו יתקיים הערב בגלריה מינוטאור, אשר הזמינה חמישה אמנים עכשווים מלא אחרת מאשר ויאטנם. “אמנים אלה משתייכים לדור Doi Moi (דלת פתוחה), “דור ללא תסביכים”. הם נהנים מחופש אמנותי ואינם סוחבים על כתפם זכרונות של קולוניאליזם, פוסט קולוניאליזם ולוחמה”, נכתב בטקסט. הכי מעניין, בטח מול שאלת לגיטימיות האמנות הישראלית הלא-פוליטית (ואני כבר עונה שברור שלגיטימית), והשם כה מתאים, ‘פנים אל מול פנים‘. יהודה פוליקר בקיסריה.
מזל טוב לדני יהב בראון שהתחיל לאצור את גלריה 39. היום בערב תפתח שם התערוכה חלפ של שירה וגבריאל קלזמר.
תמיר צדוק מסמן טריטוריה בגלריה רוזנפלד. לצד הצילומים המבויימים המוכרים העוסקים במושגי גבריות, מזרחיות, חניכה, משפחה, צבא ולאומיות, יציג צדוק גם שני סרטי וידאו העוסקים באלימות וגזענות באמצעות ההומור האופייני לו. פייסבוק
רוב הסיכויים שאם סיימת ללמד באיזשהו בית ספר לאמנות, אין לך מושג מי היה גוסטב דורה. לא קורבה, דורה. אז אני אספר לכם: לפי ויקי בעברית דורה היה צייר ותחריטאי צרפתי שהתפרסם בציורי התנ”ך שלו, (אך גם באיוריו לספרים של רבלה, באלזאק, דנטה וספרו הקלאסי של סרוונטס “דון קישוט”). בציוריו יש נטייה לפן הדרמטי והגרוטסקי והוא השפיע על ציירים שבאו אחריו, כמו ואן גוך. בכל מקרה, הערב בגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע”ש גניה שרייבר תפתח תערוכת מחווה לגוסטב דורה, בהשתתפות רפי לביא, מיכל היימן, אתי יעקובי ויוסף קריספל. תל-אביב סיטי
במכון המים של הגלריה העירונית גבעתיים יחל הערב הפרויקט Over SeEs, ובמסגרתו בכל תערוכה אמן ישראלי יזמין אמן מחו”ל שיציג איתו. יפתחו את הסדרה מאיה אטון שהזמינה את אדגר אורליינטה ממקסיקו. אני כבר יכולה לדמיין צירופים מרגשים. אורלי הופמן אוצרת. ח”ח. פייסבוק.
רק לא מזמן פתחה וסגרה רותם רשף תערוכת יחיד בגלריה החדר, והנה היא שוב כאן, בתערוכת יחיד אחת מתוך תשע שיפתחו הערב בבית האמנים באלחריזי. תמצאו שם גם את רלי דה פריס, נעמי מרקל, רני ששון, רויטל לסיק, רחלי רוגל, אווה שוורץ, אילן גולדשטיין ודרורלי קראוס כרמיאלי. אני יכולה להמליץ לבית האמנים לגוון מדי פעם אולי בתערוכה קבוצתית או יחיד מכובדת, זה באמת קשה ככה.
ברוטשילד אמנות פותחים תערוכה לצייר האמריקאי סטיוארט שילס.
שישי
בפלורנטין 45 יפתחו שתי תערוכות יחיד לZero Cents ולאמיר נוה. השמועה מספרת על אנרגיות קיצוניות בחלל הלבן. עוד בנושא: דנה גילרמן על אמני הרחוב והצלחתם המסחרית. פייסבוק
לא אל מול, רק ‘פנים אל פנים’, זאת התערוכה החדשה שנפתחת בגלריה 10 ברחובות, שם יציגו בששון אבי סבח, אורן אליאב, גילי אבישר, טל ירושלמי, טלי נבון ומיכל בקי.
זה בהחלט מקובל שתערוכה נקראת על שם של ספר, אבל לקרוא לה ‘כל מה שהיה (כמעט) וכל מה שיקרה (אולי)’ על שם ספרה של דבורה עומר (בהשמטת לקרשינדו ולי), זה משהו שיכול לקרות רק בישראל, או לפחות להיות מובן רק כאן. גיא ברילר מפרט בבלוג שלו על שלבים בהתפתחות בדרך לפתיחה, במוזיאון רמת גן במסגרת שישי-ראשון באוצרותה של איילת השחר כהן. פייסבוק
לרגל יום האישה הבינלאומי, עורכים בעמותת מען מכירה של היצירות שלא נקנו בלחם ושושנים שהתקיימה לא מזמן במנשר. רוני בן אפרת על האירוע האחרון. פייסבוק
שבת
בסטודיו של הירשברג בירושלים, מפגש עם הצייר האמריקאי סטיוארט שילס לצד התערוכה ברוטשילד אמנות. פייסבוק
מוצ”ש
טקסט התערוכה ‘זמן צפייה‘ במוזיאון בת ים מתחיל בציטוטו של אונורה דה בלזאק “אחרי הכל, מרבית האסונות שלנו לעולם לא מתרחשים, ומרבית הסבל מצוי בציפייה”. עוד לפני שהמשכתי לקרוא, נזכרתי בשתי הכתבות של גליה יהב מגליון טיים אאוט החדש, בראשונה (עמ’ 42), כתבת ענק (בהתייחס לטיים אאוט) בה נבחרה יהב, כמי שלא צפתה באח הגדול עד כה, לתאר סופ”ש של צפייה בערוץ 20 של האח הגדול. מדהים לראות כיצד שנים של כתיבה על אמנות מתבטאות בטקסט הזה. בהמשך (עמ’ 104), במדור האמנות, היא כותבת על התערוכה ‘ידועים בציבור’ שמתקיימת עתה במנשר ועוסקת בתרבות הריאליטי. “נקודות המוצא של העבודות המוצגות בתערוכה הן סיטואציות מזוהות, מוכרות היטב על ידי החושים, קשורות במגע יומיומי, כמעט מובן מאליו, עם העולם” נכתב בהמשך הטקסט, ומבחינתי, זה ממש כמו צפייה בערוץ 20, רק שאין לי כבלים. משתתפים: דגנית ברסט, וויליאם האנט, סופיה הולטן, ג’ורדן וולפסון, עוז מלול, אורלי סבר, יאקופ פרי, בת שבע רוס. אוצרת: לאה אביר. פייסבוק
שני – יום אמנית בינלאומי שמח
במכללה האקדמית עמק יזרעאל נפתחת תערוכה של צילומי סטודנטים לרגל יום האישה תחת הכותרת “מקומה של האישה בחברה – מסע לאיתור תסמינים”. פייסבוק
ממש לא בסימן של יום האישה/אמנית – הסטודנטים לאוצרות במכללת אורנים פותחים תערוכה זוגית לבני הזוג מיכל גולדמן דוד ריב. הם חיים ביחד, יוצרים בנפרד – איך זה בא לידי ביטוי? כל זאת ועוד בתערוכה ‘דומה ושונה‘.
שלישי
במרכז לאמנות עכשווית בקלישר אוצרת מעין שלף את זמן מקומי 9 | כאן שם ובשומקום – לקט וידאו ארט עכשווי ועסיסי.
בטובה אוסמן חוגגים את יום האישה בתערוכה ‘מראה מראה מס’ 3‘.
בעיר האמנויות העולה רשל”צ אוצרת קרין מנדלוביץ’ מקבץ עבודות וידאו תחת הכותרת ‘שפה אחרת’, אשר יוקרן בלוּפ באכסדרה של היכל התרבות בראשון לציון כחלק מכנס העוסק בשפה העברית. משתתפים: בועז ארד, איתן בוגנים, יעקב חפץ, הילה לולו לין, רעות פרסטר וטל שטרן. פייסבוק
וגם
חובה על כולם לצפות בוידיואים של Arterview
המערבב נפגש עם אוהד מילשטיין לשיחה לבנבנה.
דנה גילרמן בכלכליסט: האם משה מוקדי הוא האמן הישראלי הראשון שעסק בעבודתו בסוגיית הזהות המינית?
איגוד האמנים הפלסטיים פרסם כי מוזיאון חיפה השתמש בעבודתו של גילי אבישר (בתמונה למטה) לפרסום תערוכת האיסוף, אך לא נתן קרדיט לאמן בשלטי החוצות למרות פנייתו. לאחר התערבותם המוזיאון נענה בחיוב. מזל טוב גילי! מזל טוב אמנים! מזל טוב איגוד!
הצלחתו של צדוק בן דוד במוזיאון תל אביב הייתה ללא ספק מסחררת ומיוחצנת, ובכל מקום קראנו על התורים האינסופיים, ועל 145,000 מבקרים. שבוע שעבר פרסם המדור ‘פריחת מוחות‘ כאן בערב רב ראיון איתו, ואז, כשהתערוכה מסתיימה, ופני כולם החלו להסתובב לכיוון שלושת המועמדים לפרס גוטסדינר, התפרסמה הידיעה כי דרושים מתנדבים לפירוק התערוכה של בן דוד. אהם. כן. אמן סודי דידה רגליו ודילג בששון לתעד את המאורע, רבים אחרים זעמו על הרוח ההתנדבותית שנשבה מן המוזיאון, למרות שחישוב קל (145 אלף מבקרים+מכירת כל הקטלוגים פחות חיילים, מנויים ובעלי אמריקן אקספרס זהב) מראה על לפחות ששה מליון שקלים. לצילומיו של אמן סודי מפירוק התעורכה.
מי רוצה להגיש מועמדות לתערוכה הוירטואלית הבאה של WHcreation בנושא “מהי דת”? קול קורא
מסמדיה הוא אירוע המדיה הדיגיטלית הגדול ביותר בישראל, הוא מתקיים כל מאי במדרשה לאמנות, ואני גאה להיות אחת מהאמהות המייסדות והאוצרת שלו גם השנה. בינתיים נפתחה קבוצה פייסבוקית מלאת לינקים, תמונות וכל טוב, אתם מוזמנים להצטרף ולהתעדכן.
וידוי קשה – מאז שהשגתי בחשאיות את הדיסקים של שתי ההופעות בהן מוזיקאים מעולים תרגמו שירים של טום וייטס אני לא מפסיקה לחרוש. זה מעולה. ואני מתה על גיאחה.
איזה תמונה מעולה של גילי
שמופי
| |