DALLE-2, GPT-3 ויצירת האמנות בעידן מנוע היצירה האלגוריתמי

איך קיבלתי רשיון ל-DALLE-2 ויצאתי טכנואופטימי להפתיע

דאלי-2 ממכר באופן חיובי

לשבת ולכתוב פרומפטים (שרשרת הוראות) לבינה מלאכותית כדי שתיצור עבורך דימויים משוגעים זו אחת הפעילויות המבדרות ביותר שלא העליתי על דעתי ושיכולה לשדרג בילוי חברתי או להחליף ערב של צריכת תוכן פסיבית. תקשור עם דאלי-2 הוא התירוץ המושלם לפתח אינטיליגנציה חזותית. ללמוד ולחשוב על סוגי קומפוזיציה, סגנונות צילום, עיצוב ותקופות בהיסטוריה של האמנות.

דמוקרטיזציה של האמנות: דאלי מול NFT

צריך רק להשוות את דאלי-2 עם הטרנד החם השני של עולם האמנות בשנה האחרונה: ה-NFT, כדי להכיר בהבדל התהומי. כל העיסוק ב-NFT היה בשאלה איך עושים מזה כסף. יצירות האמנות עצמן נדחקו לרקע: ג’נריות ולא מעניינות. דאלי-2 לעומת זאת מציף את הרדיט והטוויטר ברבבות יצירות מפתיעות, מלהיבות, שומטות לסת ומוביל רבבות לנסות ידם ביצירה ויזואלית. ככה נראה רנסנס אמנותי בהשראת טכנולוגיה חדשה! דאלי-2 הוא דוגמה לאופן שבו האינטליגנציה האנושית משתנה (מצטמצמת ומתרחבת) בתגובה לחדירה של אינטליגנציה מלאכותית לטריטוריה שלה. הוא מבצע דמוקרטיזציה רדיקלית של האמנות ומנגיש את היצירה הגרפית למי שעד כה לא אחזו בכלים וביכולות כדי להנכיח בדימוי חזותי את שעלה בעיני רוחם. חלקים מסוימים באינטליגנציה האנושית הופכים להיות נחוצים פחות (יכולת האיור והביצוע תלויות העין והיד) ויתנוונו, בצורה שאולי לא מאוד שונה מהאופן שהדבר קרה החל לקרות עם התפתחות מגוון תוכנות איור ואנימציה ששינו מהותית את העבודה של אמנים גרפיים. במקביל, סוגים אחרים של אינטליגנציה מתפתחים. העבודה עם דימויים נקשרת עמוקות לשפה: היכולת שלנו לזמן ולארגן את המינוחים הנכונים של קומפוזיציות, טקסטורות וסגנונות אמנותיים מאפשרת לנו לפצח את הקוד שמאחורי הדימוי המנצח וכך מתפתחת האינטליגנציה החזותית גם עבור מי שעולם זה היה זר להם. במובן זה דאלי-2 הוא אולי טכנולוגיית הלמידה המרשימה ביותר שפותחה עד כה לאוריינות חזותית. הפוטנציאל בלתי מוגבל: אני טס מחר לתת הרצאה בפסטיבל אוזורה בהונגריה ודאלי-2 שמח להחלץ לעזרתי עם כל דימוי שאני לא מצליח למצוא ברשת.

דאלי-2 הוא הבן-דוד היצירתי והמשוגע של גוגל אימג’ס

אם גוגל אימג’ס הוא אספן כפייתי של תמונות. דאלי-2 הוא הבן דוד האקסצנטרי, שבא לבקר אצל גוגל האגרן, וחוזר הביתה כדי לצייר אינסוף יצירות פלגיאטיות למחצה. לייצר פרומפטס עבור דאלי-2 זה קצת כמו לחפש תמונה בגוגל אימג’ס. אתה משלב יחד אלמנטים שונים ומקווה שיופיעו מולך תוצאות שהולמות את הדבר שאתה חושב עליו. אבל בזמן שגוגל אימג’ס שואב מתוך מאגר קיים ומוגבל (גם אם עצום) של דימויים – דאלי-2 מייצג את הפוטנציאלי וחסר הגבולות שנוצר מהשילוב החופשי והיצירתי של כל המונחים השונים שקיימים בשפה שלנו כדי לתאר תחושות, רגשות, סגנונות, טקסטורות וכו’. מנוע היצירה האלגוריתמי הזה מייצר את  התחושה שאין גבול לכמות וסוגי השילובים הוא מסוגל לחולל. ולכן גוגל אימג’ס מרגיש כל כך מוגבל אחרי שימוש בדאלי-2. הוא מייצג את הקיים והסופי. ואילו דאלי-2 מייצג את מימד האפשרי.

דאלי-2 הוא טכנומיסטיקה

דאלי-2 מייצג את מרחב האפשרי אבל הוא קפריזי וגם מוגבל מבחינות מסוימות כי מקורות ההשראה שלו מוגבלים ליצירה קיימת כבר, כמו זה של הבן-דוד גוגל-אימג’ס שבעליית הגג שלו הוא מבלה שעות נוספות. כשאני מנסה לייצר תמונה של טכנולוגיה נרקוטית עבור ההרצאה שלי דאלי-2 יוצר לי מכשיר משונה שמרחף בשמיים ואני לא מבין מאיפה הדימוי הזה מגיע עד שאני מזין את החיפוש הזה בגוגל אימג’ס ורואה את האימג’ים שגוגל אימג’ס מחזיק בנושא טכנולוגיה נרקוטית. ולכן לייצר פרומפטים עבור דאלי-2 זה טכנומיסטיקה עוד יותר מחיפוש בגוגל אימג’ס. זה מחבר אותנו לתת-מודע הקולקטיבי של האנושות (מאגרי הדימויים שלה) ומאפשר לנו להעלות משם באוב אפשרויות שטמונות שם בפוטנציאל בלבד. לזמן את דאלי-2 זה לזמן את האינטיליגנציה החזותית של הרשת כולה. לבקש ממח העל שיצא עבורך למסע התבוננות עצמית כדי להפיק משם תובנה. הוא מה שקורה לרשת לאחר שספגה גאזיליון יצירות ודימוייים, עיבדה אותן היטב, והחליטה להפוך סוף סוף לאמנות. כפי שהתוצאות מראות גלום שם הרבה ערך אמנותי, בין הברזלים.

יש משהו פסיכדלי בדאלי-2

כדי לייצר תמונות משכנעות ומצטיינות אנחנו נדרשים לחזק את שרירי הויזואליזציה שלנו, לחזק את הדימוי הפנימי ולהצליח למקד את המבט, להבין את הפרטים השונים של החיזיון שלנו ולנסח אותו. הכלי הזה הוא mind-manifesting.

מה זה אומר לאמנים?

התאהבתי בדאלי-2 ובו בזמן אני מעסיק עצמי בשאלה מה שטף טכנולוגיות הבינה המלאכותית החדשות בתחומים כמו ציור וכתיבה יעשו ליוצרים אנושיים וליצירה אנושית. כתבה מרתקת שהתפרסמה במגזין  The Verge ועוסקת בכותבים עצמאיים שפונים לבינה מלאכותית כדי שתסייע להם לכתוב רומנים בזריזות רבה יותר גרמה לי לתהות כיצד בינה מלאכותית תשנה את תחום העיסוק שלי ככותב. בשלב זה בינה מלאכותית מוגבלת לכתיבת פוסטים שיווקיים ולעיתים  ספרות ז’אנר (בפיקוחם של כותבים שדואגים להכווין אותה כל פעם שהיא סוטה לכיוונים משוגעים או הזויים מדי). התוצאה היא כותבים שעובדים כצוות – אדם ומכונה. הכותבת מבחינות רבות חווה upskilling. היא כבר לא נדרשת לכתוב תיאורים מפורטים של בתי קפה או סושיות – המכונה תעשה זאת והסופרת תוכל להתמקד בחלקים החשובים יותר של הרומן.

עם זאת לא בטוח שאיזון הכוחות הזה ישמר בהמשך. ככל שבינות מלאכותיות יתפתחו כך הן יהיו מסוגלות לכתוב, לצייר ולביים בצורה משכנעת יותר והמשקל היחסי של האדם עשוי לרדת. ניקולאס קאר כותב על שבע רמות של אוטומציה, מהרמה הבסיסית ביותר שבה הטכנולוגיה היא רק כלי, לרמה הגבוהה ביותר שבו נשאר לאדם רק ללחוץ על כפתור. ועדיין, אנחנו מתנחמים, מה שבינה מלאכותית לא תוכל לעשות לעולם, זה להיות מקורית – שכן היא בהגדרה מתבססת על חומרים קיימים שהוזנו לתוכה ופועלת על ידי ערבול של דאטה. ומצד שני, הדיון על בינה מלאכותית כופה עלינו להתמודד עם העובדה שגם יצירה אנושית היא ברוב המוחלט של המקרים עירוב של אלמנטים שנלמדו מהתרבות הקיימת. בינה מלאכותית לא מסוגלת (לפחות כרגע, ואולי בהגדרה), להמציא סגנון אמנותי חדש לחלוטין, כמו שאמנים גדולים עושים. אבל היא כן תוכל לצייר לכם כל תמונה בסגנון של אמן קיים. והיא תדע לשכפל כל דבר ג’נרי במהירות אדירה. בינה מלאכותית יצירתית, אם כן, לא מותירה הרבה מקום לבינוני חסר המקוריות. אז אולי כולנו נקראים להיות אמנים גדולים ומקוריים לחלוטין או לטבוע בשטף יצירות AI משוכפלות (החלק הראשון של משפט התנאי הזה לחלוטין אינו ריאלי, והשני נראה כוודאות).

בסופו של דבר, דאלי-2 מפריד טכניקה מחזון. מייתר את הטכניקה עין-יד ושם את הדגש על היכולת שלנו לחזות. בעידן שלא נדרשת בו עוד טכניקה הכישור הנדרש הוא היכולת לחשוב, לדמיין וליצור בצורה מעניינת מקורית וחכמה. וזוהי אולי המהות של האמנים בכל מקרה. דאלי-2 רק הוריד את החסמים בפני כל מי שחסרו להם היכולות הללו. הוא מצטרף לכלים אחרים שבארסנל הכלים של האמנים, ומסיר חסם נוסף בדרך שבין חזון ליצירה. ובכל זאת, אי אפשר לפטור לחלוטין את האפשרות שבטווח הארוך דאלי-2 ודומיו ייקחו עבודה מאמנים והדבר הזה למעשה יקרה בהכרח, אם כי לא תמיד. הדינמיקה הצפויה היא אם כן, הרבה יותר אמנות, דמוקרטיזציה של אמנות, וגם מקומות צפויים שבהם מעצבים ואמנים ימשיכו להיות נדרשים (בכל מקום שבו נדרש דיוק עין וביצוע מקצועי).

ועוד משהו על משמעות היצירה בעידן השעתוק-האלגוריתמי

שאלה אחת אחרונה נותרה תלויה בחלל האוויר ומחזירה אותי לעולם הכתיבה דווקא. אנשים מתייחסים לבינה מלאכותית כמשהו שמאפשר לכותבי תוכן ואפילו לסופרים שחוקים לייצר יותר תוכן יותר מהר. מבלי להתייחס לשאלה האם אנחנו בכלל צריכים יותר תוכן (לאאא!!!) נותרת שאלת המשמעות. למה אנחנו יוצרים? ואם יורשה לי להשליך למקום שקרוב ללבי. מדוע אנחנו כותבים? במאמר יפה מה-Paris Review כותבת אליזה גלברט על כל הסיבות שסופרים גדולים נתנו למעשה הכתיבה שלהם. יש סופרים שמתארים את הכתיבה כתהליך טיהור, כמשהו שמזריק משמעות ועומק לחיים. באופן רחב יותר, אנשים כותבים כדי למצוא משמעות, כדי לגלות את עצמם, כדי להביע ולהבין טוב יותר דברים שטמונים בעמקי התת-מודע. במילים אחרות. כתיבה היא לא רק משהו שמיועד להפיק מוצר בצורה של טקסט, היא גם תהליך פנימי ויקר ערך. אותו דבר נכון בוודאי לגבי ציור. את כל הדברים הללו בינה מלאכותית לא מסוגלת לספק לנו. לצד לשאלה אם בינה מלאכותית מסוגלת לייצר כתיבה טובה, מעניינת ומקורית, ישנה וודאות בכך שבינה מלאכותית לא מסוגלת לענות על הצורך הפנימי שלנו לכתוב כביטוי לתהליך גילוי פנימי. טכנולוגיה שתפטור אותי מהצורך לכתוב נשמעת כמו אחד הדברים הדבר הכי נוראיים שאני יכול לדמיין לעצמי. כתיבה היא עדיין אחד הדברים המשמחים ומשחררים ביותר שאני מכיר, והיא חלק מתהליך מורכב של צמיחה, התפתחות וגילוי עצמי שהתוצר הסופי הוא רק ביטוי חיצוני שלו. גם מיליון בינות מלאכותיות שיורקות טקסט מבוקר עד ערב לא ישנו לעולם עובדה זו.

 

*המאמר פורסם לראשונה בטכנומיסטיקה