תלוי מקום – סברינה צגלה

הציגי את עצמך ואת החלל שאת מנהלת.

שמי סברינה צגלה, אני אדריכלית ואוצרת. כיום אני אוצרת את חדר הפרויקטים בבית ליבלינג, המזמין יוצרים להתייחס לשאלה “מהי העיר הלבנה?” כפלטפורמה לדיון עכשווי על עירוניות, תרבות וזהות בתל אביב, ובנוסף את תכנית שהות האמן “הדירה” בבית ליבלינג.

בעבודתי אני עוסקת בחיבור בין אדריכלות, עיצוב, אמנות, עירוניות ושימור, תוך שיתוף יוצרים וחוקרים מתחומים שונים כמו גם בעלי מקצועות אומן, ובבניית פלטפורמות לדיון וחקירה. לצד עיסוקיי כאוצרת ואדריכלית אני גם חוקרת אדריכלות ותפיסות מרחב ומקום בבית הספר לאדריכלות ע”ש עזריאלי באוניברסיטת תל אביב. חייתי ועבדתי כאדריכלית בברלין במשך חמש שנים ובשנת 2015, לאחר ששבתי לארץ, הצטרפתי לצוות ההקמה של בית ליבלינג והייתי שותפה בניסוח העקרונות עליהם מושתת המקום. אצרתי תערוכות ופרויקטים מגוונים, ביניהם תערוכת הקבע בבית ליבלינג “יוצאת מהכלל: העיר הלבנה – מורשת יומיומית” יחד עם האוצרת-שותפה הדס זמר בן ארי.

איך נולד החלל ואיזה חלל הוא בא למלא?

דירת שהות האמן בבית ליבלינג נועדה במקור להיות דירה לדוגמא של אורחות חיים היסטוריות, כחלק מבניין מגורים לשימור משנות ה-30. הושקעה מחשבה רבה בשאלה באיזה אופן יש להציג  את החלל, הערכים והתרבות שהוא מייצג בלי לעצור או לנתק אותו מהחיים שהם חלק בלתי נפרד מהווייתו. במקום חלל עם ריהוט היסטורי להתבוננות מרחוק החלטנו להציג את החלל דרך שהות ופעולה של אמנים שיצרו בחלל ובהשראתו, ויהפכו את הבית למרחב חקירה, יצירה ותצוגה העוסק בחיי היומיום בעיר, התגוררות, זיכרון ושימור עירוני, ובאופן השפעת התנועה המודרנית על החשיבה האורבנית העכשווית. פעולת השהייה מהדהדת את המגורים שהחללים הכילו בעבר ובכך מהווה פעולת שימור בפני עצמה. החלל נועד לתת מבט עכשווי, פרשני וביקורתי על החיים בדירה, על החיים בעיר, על השוהים בחלל עצמו, הוא נגיש למבקרים וליוצרים ומאפשר מפגש בלתי אמצעי עם קהילות שונות. השהות היא חלק מ”מיצג” מתמשך הקושר את העבר בדירה להווה ולחיים בעיר. הרבה מהרעיונות לתכנית השהות הנוכחית נוסחו יחד עם חברי “תכנית ליבלינג”, תכנית השהות הראשונה שהתקיימה בבניין, אותה אצרה הילה כהן שניידרמן. זהו תהליך הממשיך גם היום עם השוהות הנוכחיות בתכנית, ענת ליטוין וסלי קריסטל, כחלק מתפיסת עולם של קידום מהלכים הדדיים של למידה, החלפת ידע, התפתחות המשכית וחשיפת הרצף.

איך פעלת השנה? איך הקורונה השפיעה עלייך?

תכנית השהות “הדירה” בבית ליבלינג נפתחה השנה אחרי הסגר הראשון בהשתתפות האמניות ענת ליטוין וסלי קריסטל עם הפרויקט “עירוח”, העוסק בפרקטיקות ביקורתיות של אירוח אמנותי בעיר ובניסיון להגדיר מחדש את תפקיד האמנות ביצירת עירוניות אחרת.

שבועיים לאחר פתיחת התכנית נכנס לתוקף הסגר השני, רגע לפני חנוכת הבית ואירועים נוספים שתכננו. התכנית נתקלה בשלוש בעיות עיקריות:

1. האמניות לא יכלו להיות בחלל באופן רציף בזמן הסגרים.
2. איך פועלים מרחוק כשמדובר בתהליך של התייחסות ל״מקום״?
3. איך מקיימים את האירועים שתוכננו במיוחד בתכנית שהות שמהותה היא מפגש עם קהילות ועוסקת בנושא של אירוח עירוני?

בשיחות עם האמניות העלינו אפשרויות כמו העתקת השהות לביתן שלהן או הזמנת הציבור להשתתף בשהות בביתו במקביל לתכנית שהות ביתית של האמניות. עלו שאלות על מה זו בעצם שהות אמן? ואיך אפשר ליצור גשר למעשה יצירה, המדמה מצב של ״שהות״ המאפשר התבוננות, מחשבה ופעולה יצירתית במרחב הביתי בתוך יומיום דוחק בצלה של מגפה.

השיחות הובילו לחקירת המרחב הביתי של כל אחת וחיפוש אחר חלל המאפשר ניתוק, נחמה ומפלט. התמקדנו בחדר הרחצה כחלל מעבר, והחלטנו לייצר ״שהות בחלל רטוב״ הכוללת הזמנת יוצרים לשהות מקוצרת בחדר הרחצה שלהם ולשידור זום מחלל הרחצה בבית ליבלינג. בסופו של דבר התכנית נגנזה, מצב הקיצון הוביל לחיזוק החשיבות של המקום הקונקרטי בבית ליבלינג ושל המפגש האנושי. בחלל הרחצה של הדירה בבית ליבלינג נוצרה עבודה של סלי, מיצב המורכב משקיות מים, עבודת וידאו וטקסט על חלל רטוב של ענת.

מאחר ובמהלך כל תקופת הקורונה דירת השהות הייתה סגורה למבקרים, התפתחו העבודות המאפשרות יציאה למרחב הפתוח (שולחן משחק עירוח הפך למפת משחק עירוח ניידת). עבודות אחרות הופנו מראש כלפי חוץ, לעיר (תצוגה על חזית המבנה). ברגע מסוים חשבנו להעתיק את כל הדירה למרחב פתוח ונגיש. זה הגיע למצב אבסורדי של מחשבה על הצגה של עבודות תלויות מקום ללא המקום. בנוסף החליטו האמניות לפנות לקהילת היוצרים בעיר, לארח אמנים ולתת להם במה לאור מצב התרבות בתקופת הקורונה.

תכנית השהות הנוכחית התארכה מתקופה של ארבעה חודשים לעשרה חודשים ובסוף חודש מאי תיפתח התערוכה “עירוח בדירה”. באופן כללי, תקופת הקורונה לא אפשרה לקיים את הסבבים המתוכננים בתכנית השהות או לתכנן בכלל. התכנית להביא אמנים מחו״ל בוטלה. הלקח היה בעיקר לשחרר. עם זאת, אפשר לומר שהזמן והאילוצים תרמו לתהליך היצירה והדגישו את משמעות הבית הפיזי והשהות כעוגן תרבותי ואזרחי חדש ואת המנעד שבין המרחב הפרטי לציבורי שקיבל משמעויות חדשות.

מי היית רוצה שיבוא לבקר? (אפשר לציין שמות של א.נשים ספציפיים, חיים או מתים)

הייתי מזמינה את מקס וטוני ליבלינג שתרמו את הבניין לעירית תל אביב. לזוג ליבלינג לא היו ילדים, אז הם תרמו את הבית לעיריית תל אביב כדי שישמש למטרה קהילתית/חברתית כפי שפורט בצוואתם, כבית אבות, מעונות סטודנטים, מוזיאון או גן ילדים.

מעניין אותי לשמוע מה הם היו חושבים על הפרויקט שנוצר והתפתח בביתם ואם מבחינתם הוא עונה על צוואתם, כפרויקט שהוא בית ומרכז ליוצרים רבים ומגוון פעילויות, מקום פתוח לקהילה העירונית כמו גם המקצועית, המאפשר דיון עכשווי על החיים בעיר בעבר ובהווה עם מחשבה על העתיד.

מה תכניות העבודה לשנה הבאה, ומה היו התכניות האידאליות בתקציב בלתי מוגבל?

תכנית העבודה לשנה הבאה ל”הדירה” היא לצאת עם ״קול קורא״ ליוצרים מתחומים שונים: אמנות חזותית, עיצוב, אדריכלות. מתוכננים שלושה סבבי שהות של ארבעה חודשים כל שנה, כאשר בכל סבב מוקדש חודש לתערוכה. התכנית מבקשת להדהד את אופן הפעולה של בית הספר ״באוהאוס״, שפרץ את הגבולות בין הדיסציפלינות ויצר שיתופי פעולה בין-תחומיים. הייתי שמחה שימשיכו להיווצר הקשרים והתייחסות בין היוצרים שפועלים במקום, מעין סוג של ״היסטוריה״ חדשה של הבניין, ולפתוח את התכנית לשיתופי פעולה בינלאומיים.

 

***

צוות התוכן של בית ליבלינג:

שירה לוי בנימיני, מנהלת, בית ליבלינג
שרון גולן ירון, מנהלת תוכן, בית ליבלינג
סברינה צגלה, אוצרת חדר הפרויקטים ותכנית הרזידנסי, בית ליבלינג
ערן אייזנהמר, מנהל ואוצר התכנית החינוכית, בית ליבלינג