מרד הסטודנטים 2015

ב-15 במאי 2015 הכריזו בני מחזור שלם בבית-הספר לאמנות ועיצוב רוסקי שבאוניברסיטת דרום קליפורניה על הפסקת לימודיהם. הסטודנטים, שבעה במספר, ניסחו מכתב שהתפרסם בכמה כתבי-עת מקצועיים לאמנות, וביניהם Hyperallergic”” ו”Art & Education”, ועורר סערה. השבעה הודיעו כי פרשו מהתוכנית לתואר שני באמנויות של בית-הספר והחליטו “לפרוש בחזרה אל הקהילה הרחבה שלנו”, בתגובה ל”פגיעה מצד בית-הספר בכל אותם מרכיבים שבזכותם נרשמנו”.

התוכנית לתואר שני שהציעה האוניברסיטה קרצה למועמדים שחיפשו מוסד שיאפשר להם לרכוש ניסיון מעשי בהוראה ולסיים את הלימודים ללא חובות כספיים. התוכנית הציעה למועמדים מלגות, מגוון אפשרויות מימון בשנה הראשונה ללימודים והתנסות מעשית בהוראה בשכר בשנה השנייה.

אלא שלתדהמת התלמידים, בפרוס שנת הלימודים הם גילו שתוכנית המימון שהאוניברסיטה מפעילה בפועל אינה זו שהוצעה להם מלכתחילה, וכי מספר המלגות ותנאי התשלום השתנו לרעתם. ההתנסות המעשית בהוראה בשכר הפכה לתחרות בין הסטודנטים על מספר מצומצם של משרות הוראה.

לטענת הסטודנטים, לדיקנית בית-הספר אין ניסיון בתחום האמנות הפלסטית, והיא מגלה יחס מזלזל כלפי סגל ההוראה וחוסר הבנה בכל הקשור להיבט הפדגוגי ולמיצוב התוכנית בקהילת האמנות המקומית – מצב עניינים שהביא להתפטרותה של ראשת התוכנית ואחת מאנשי הסגל המוערכים, פרנסיס סטרק.

בכתב-העת המקוון “ארט ניוז“[1] התפרסמה כתבה בנושא, וממנה עלה כי פיטוריה של סטרק קשורים לעובדה שבאחרונה הציגה מיצב וידיאו המשקף את מהלך העניינים הסבוך באוניברסיטה. המיצב עוסק בהיבלעות של בית-הספר לאמנות רוסקי ב”אקדמיה החדשה לאמנות, טכנולוגיה ועסקי החדשנות”, שהוקמה לצד בית הספר לאמנות בזכות מתנה בסך 70 מיליון דולר שהעניק לאוניברסיטה מפיק התקליטים והראפר ד”ר דרה.

כמה נסיונות גישור בין הסטודנטים לדיקנית, ומאוחר יותר עם הנהלת האוניברסיטה, עלו בתוהו. בפגישה עם הדיקנית התחוור לסטודנטים שתוכנית הלימודים שונה מזו שהוצגה להם בעת ההרשמה: בתוכנית החדשה הופחת מספר ביקורי הסטודיו בצורה משמעותית (עובדה מפתיעה בהתחשב בעובדה שמדובר בלימודי אמנות מעשית). כשפנו אל הנהלת האוניברסיטה, היא הודתה שהשינויים והליקויים בתוכנית הלימודים ובהתנהלות בית-הספר הם בבחינת “טעויות מצערות”, והציעה למי שמוצא בהתנהלות זו בעיה “לפרוש מהתוכנית”.

“עד למועד זה, 10 במאי 2015, ב-17:00, לאחר ארבעה חודשים, אינספור מיילים ושבע פגישות שערכנו באמון מלא עם ההנהלה, אין לנו מושג מי יהיו אנשי הסגל בתוכנית לתואר השני שאיתם נעבוד בשנה הקרובה; אין אנו יודעים מה תהיה תוכנית הלימודים, אלא שתהיה שונה מזו שהיתה כאשר נרשמנו ללימודים, ושהיא מיושמת על-ידי אנשי מנהלה שאינם בקיאים בתחום לימודינו; ולבסוף, אין לנו מושג אם נסיים את הלימודים עם חוב גדול כפליים ממה שתיכננו מלכתחילה”.

הסטודנטים פנו אל ראשי האוניברסיטה והודיעו שלא ימשיכו את לימודיהם אלא אם ימולאו התנאים שהוצגו בפניהם כאשר היו מועמדים בתוכנית. אשר על כן, הם מדגישים במכתב שהתפרסם, החלטתם אינה אמורה להפתיע את הנהלת האוניברסיטה, משום שהיה לה די זמן לתקן את הליקויים בתוכנית הלימודים ואת הפגיעה בתנאיהם. “נראה שהאוניברסיטה תיארה לעצמה שנסבול את אוסף השקרים, המניפולציות והטיפול הלקוי לטובת התארים הנוצצים”, כתבו.

במכתבם מציגים הסטודנטים שורה של נתונים הקושרים בין הפגיעה בתנאי לימודיהם באוניברסיטת דרום קליפורניה למצבו העגום של החינוך הגבוה בארה”ב בכלל. לצד עליית שכר הלימוד ב-92% באוניברסיטה,[2] הושלשו משכורותיהם של שמונת הפקידים הבכירים בה משנת 2001[3] ועד היום. הסטודנטים הסתמכו בנתוניהם על נתונים סטטיסטיים שליקטו ברשת וכן על נתונים שמשרד החינוך האמריקאי בעצמו פירסם בדבר “צמיחתן של משרות מינהלתיות במכללות ובאוניברסיטאות ב-60% בשנים 1993 ו-2009”.[4]

הסטודנטים מציינים שלעומת הצמיחה במספר המשרות המינהלתיות והעלייה בשכרן, משרות המרצים מן החוץ – המאוישות לרוב בבוגרים טריים (בני מזל) של תוכניות התואר השני באמנויות – משולמות לרוב בשכר המינימום,[5] דבר המקשה עליהם מאוד להחזיר את עשרות אלפי הדולרים שלוו כדי לשלם את שכר הלימוד שלהם.

החתומים על המכתב מוצאים כי הרעות החולות באוניברסיטה שלהם פשו גם באוניברסיטאות רבות אחרות: הנהלה מנופחת המתקשה ליצור קשר ישיר עם הסטודנטים; דאגה מעטה לסטודנטים מצד ההנהלה; השתקת סגל המרצים הקבועים והגדלת מספר המרצים מן החוץ, שלהם משקל פחות בכל הנוגע למשא-ומתן עם ההנהלה; ועוד.

הסטודנטים מודאגים לא רק מאובדן הזמן, הכסף והאמון במערכת, אלא גם מעתיד החינוך הגבוה האמריקאי, שלדבריהם מתבסס על שיטת מיקוח של סוכני מכירות: מפתים את הלקוח, מציעים לו מוצר איכותי, וכאשר הוא נופל קורבן בידיהם, מחליפים את המוצר המובטח במוצר ירוד.

את המכתב חותמים הסטודנטים במלים הבאות: “שבעה סטודנטים הם נתח קטן ממערך שלם של התמסחרות הלימודים הגבוהים, שערוריית חוסר היציבות הכלכלית של מרצים מן החוץ ובועת חוב הסטודנט השורה עלינו. ובכל זאת, התוכנית לתואר שני באמנות שאליה נרשמנו באוגוסט 2014 הצליחה לעשות דבר אחד גדול: היא זרקה אותנו יחד – ולולא היא, דרכינו לא היו מצטלבות בהכרח. נקיים ביקורות בינינו לבין עצמנו ונהיה מעורבים זה בעבודות של זה. נקיים סדרה של קריאות משותפות, שיחות, תערוכות ואירועים באתרים שונים לאורך השנה הקרובה ובעקבותיהם.

“החל מאפריל 2016 נקיים במשך שבעה שבועות תערוכות ‘תיזה’. הקולקטיב שלנו מתאים את עצמו לפעילות בחללים המציעים גמישות ויכולות תמיכה ומאפשרים ביקורתיות וצמיחה. אתרים אלו חשובים מתמיד במצב הנוכחי של חוסר יציבות כלכלית הנוגע לעתידם של רבים – הרבה מעבר לגורלם של שבעה סטודנטים. אנו מזמינים את הציבור הרחב ליצור קשר ולהציע הצעות, להזמין אותנו, להציע אסטרטגיות אישיות וחלומות שאין עניינם לייצר מוסד ‘טוב יותר’, אלא לייסד חללים חדשים שיאפשרו את פריחתה של קולקטיביות אחרת ושמחה”.

***

[1] https://news.artnet.com/art-world/mfa-class-drops-out-usc-roski-school-299068

[2] Integrated Postsecondary Education Data System Final Release Data, National Center for Education Statistics, accessed January 2, 2015.

[3] IRS 990 Forms FY 2001–2007, Part 2, Item 25, and Schedule III and IRS 990 Forms FY 2008–2012, Part IX, Line 5.

[4] The Real Reason College Tuition Costs So Much ,Paul F. Campos, New York Times, April 4, 2015.

[5] http://adjunct.chronicle.com