לא רק יין זול, 20.11.14

הבוקר ברחוב ברדיצ’ב בבת-ים עלתה קריאת עורב. אני לא מבינה בציפורים, אבל קריאת עורב היא סאונד אוניברסלי, כמו מים זורמים.

עמק העצבות, סיכום ביניים 2012–2014
מנשה קדישמן בגלריה העירונית כפר-סבא. פתיחה ביום חמישי, 20.11.14, ב-19:30.  נעילה: 15.1.15. אוצרת: מאירה פרי-להמן. בתערוכה כ-100 עבודות רישום משלוש השנים האחרונות ושני פסלים. קדישמן, הידוע בעיקר בפסליו הגדולים, יוצר בשנים האחרונות יצירות קטנות ואינטימיות הנפרשות כיומן חזותי – לידות, עקידות, הדרך לגן העדן, מקוננות, שקיעה בארץ מולדת, נער הרועים, שלכת, מזבח – כולם נושאים שבהם הוא עוסק שנים רבות ומרוככים מעט ברישומים הללו על-ידי משיחות המכחול השקופות והצבעוניות.  בית התרבות ע”ש רייזל, רח’ גאולה 12, כפר-סבא, טל’ 09-7649303

מאחור רבץ רחב, חולש על כמעט חצי רחוב, מוסד סיעודי למאריכים להחלים או למתמהמהים למות, מלפנים התנשאו בלוקים-ארבע-קומות עם מרפסות קטנות ריקות, על המדרכה הלכה אשה צעירה במיני וגרביונים שחורים ודיברה בסלולרי, גוררת את הגוף מצעד לצעד בעווית כיפוף, באמצע הכביש צעד בחור עם גוף-כושר ושקית מלאה בקבוקי חריפים, השיער שלו חום-אפור מקורזל, אסוף לקוקו-פקעת, מכונית עמוסה ילדים חובשי כיפה חיפשה חניה הלוך-חזור, ולמעלה קרא עורב.

פני הזרים לי
וליה מרקמן, בגלריה ע”ש מורל דרפלר בחיפה (רח’ הגנים 21). נעילה: 7.12.14. מרקמן היא בוגרת המחלקה לצילום ומדיה במרכז האקדמי ויצו חיפה. אוצרת: תמר סצמסקי. התערוכה היא סופו של תהליך שארך שש שנים, שבהן צילמה מרקמן גברים אנונימיים במפגשים חד-פעמיים בביתם, שאליהם הגיעה דרך מודעות שפירסמה בעיתונים בניו-יורק, לונדון וישראל. לפרטים: 04-8562555. 

מעכתי את הסיגריה וחיפשתי אותו. הוא קרא שוב, ובאמת עמד על גג אחד הבלוקים. צללית שחורה, זקופה. מאחוריו עמד עורב אחר והתבונן בו. הורדתי את המבט אל הכביש, ומיד התנחלה מחשבה על מטאטאי רחובות, האם אפשר לטאטא רחוב באמת, ככל שהתבוננתי ככה הלכלוכים התרבו, כמו תחת מבטי הלכו והתרבו, בעטתי את הבדל-גווייה שלי מתחת למכונית ומיד התחרטתי, איך יגיע אליו המנקה, אבל להחזיר אותו משם כבר היה יותר מדי.

Polyevent #1
“ערב פרפורמנס מאולתר המפגיש יוצרים ויוצרות ממדיות שונות לכדי מכלול יצירה אחת. זהו ניסיון לקיים במרחב חלק מן הרשת שבה אנו יוצרים, להנכיח בזמן מערכות יחסים אישיות, נארטיבים, מרחבי תמרון, נושאי מחקר ועוד. אנו חושבות על המפגש הזה כעל טכניקת הישרדות שבה אנו חולקות יחד חלל וזמן כדי לשהות בהשפעה ההדדית של המחקר האישי והפרקטיקות הייחודיות של כל אחת מאיתנו. אנו קוראות תיגר על המרחב ועל האוטונומיה היצירתית ומתעקשות שדרכי ההשפעה שלנו על עצמנו תהיינה נחושות, מלאות בקסם וחיוניות”. שבת, 29.11.14, בשעות 19:00–21:00, ארמון שיש, רח’ הגליל 1, תל-אביב. כניסה: 20 שקל. 

איש בחליפה וכיפה שחורה ענקית מדובללת, שכתובת אבינו-מלכנו-המשיח-כבר-כאן סרוגה בשוליים שלה, היטיב את אחיזתו בשקית ניילון שנמתחה על שתי תבניות אלומיניום גדושות בתבשיל אדום זולג, נעצר ונעץ בי מבט.

“אסיפת ציור” ערב הקרנה ודיון בסרטו הדוקומנטרי של וורנר הרצוג
המחלקה לאמנות רב-תחומית בשנקר, על במת “מערת החלומות האבודים”. בערב יוקרנו קטעים מתוך הסרט, המתעד ציורי מערות פרהיסטוריים במערת שובי (Chauvet) בצרפת, ויתקיים רב-שיח בנושא ציורי מערות וציור מתפשט במרחב, ציור כטקס ומיתוסים של הציור, אז והיום. הדוברים: פרופ’ חגי כנען, שי אזולאי ויוני גולד. מנחה: עלמה יצחקי. יום חמישי, 27.11.14, בשעות 18:00–20:00, אודיטוריום על-שם רוברט ורנה לוין, המחלקה לאמנות רב-תחומית, בניין עלית, רח’ ז’בוטינסקי 8, רמת-גן
הכניסה חינם.

הבטתי לעבר השני. לא חשבתי על הכתיבה. חשבתי על חלומות: איך חלום מגשש אחרי הער מתחת לעורו, מבקש לצאת כדי להיכנס, והער ממאן, מקומט מעלבון ההשעיה שהושעה בשנתו.

הוספתי את שמי בברזל
תערוכתה של הפסלת אורנה בן-עמי, מחסן 2, נמל יפו. אוצרת: חנה קופלר. בן-עמי משלבת ברזל עם תצלומי משפחה ישנים. היא מעבדת את הצילומים ומעלימה מהם את הדמויות לדרגות נראות שונות ומדפיסה אותם על לוחות פי.וי.סי. לאחר מכן היא מוסיפה להם את הפריטים בברזל, שאותו היא קודחת לתוך התצלום. פתוח בכל יום, מ-11:00 עד 21:00, ובימי שישי עד 12:00.

העורב צלל אל קצה הכביש, לפני שהתעקל לרחוב אחר, ועמד. חשבתי, אבל גם עכשיו, כשאני ערה לפי כל קנה מידה כמעט, אני מושעית, גם עכשיו קימוט עלבון פנימי, גם עכשיו חלום: כל העולם, שתמיד הוא חתיכת רחוב אחת, שני בלוקים, שמונה מרפסות ריקות, עץ עירוני דק אחד, שלוש מכוניות חונות ועוד משהו, עוד משהו שעושה מכל זה כל העולם, מתמוטט אל תוך עצמו ומטה מטה ונשאר רק העורב, ראשו קדימה ולמעלה, אפור כצל. והעפר שהאוויר עשוי ממנו, קרעי משימות שטרם בוצעו, שברי משפטים שלא הגיעו ליעדם, ועוד משהו הולך וצר, או הולך ורחב, היינו הך.

חסימות ופתחים
 תערוכה קבוצתית, מוצגת בבית אוסף קופפרמן, קיבוץ לוחמי-הגטאות. משתתפים: מיכה אולמן, חיימי פניכל, משה קופפרמן, גיא רז. אוצרת: נעה רז-מלמד. “הכניסה הקבועה לאוסף קופפרמן נחסמה באמצעות עבודתו של חיימי פניכל ‘קיר'”, כותבת האוצרת. “מושג הבית, הבנייה, הביטחון וההגנה מכיל בתוכו את שבריריותו. לכאורה, אבל רק לכאורה, ניצב הצופה מול עבודת רדי-מייד – משהו שהיה בעולם והוּתק לחלל אמנותי. ואולם, בעוד שהרדי-מייד ביטל את עבודת הכפיים, המאמץ והמלאכה הכרוכים בתהליך הפיסול, פניכל מגביר ומעצים אותם ביצירתו. הוא פועל ומייצר בחלל הסטודיו שלו את כל שלבי המוצר, ומביאו בסופו של דבר למצב קרוב כל-כך (אך לא זהה) למוצר המוכר לנו מחיי היומיום שלנו, עד שכמעט איננו מבחינים בהבדל”. נעילה: סוף אפריל 2015. שישי ושבת, בשעות 10:00–15:00 או בתיאום מראש בטל’ 054-4993851.

באחת הכניסות לסעודי יושבים שלושה גברים, שניים על כסאות ואחד על כיסא גלגלים, ומשוחחים. אחד אומר חצי משפט, השני מרים יד באוויר במחאה, השלישי טופח על ברכו. אחד מניד בראשו, השני שואל שאלה בת מלה אחת, השלישי אומר בקול רם, לא יכול להיות.

ביום שישי, 21.11.14, ב-12:00, יתקיים במוזיאון בת-ים סיור ושיח עם האמן חיים דעואל לוסקי ויהושע סימון, מנהל ואוצר ראשי במובי, מוזיאוני בת-ים. האירוע מתקיים במסגרת התערוכה “חיים דעואל לוסקי: צילום אופקי” (אוצרת: אריאלה אזולאי). התערוכה מזמינה את הצופים להכיר את מכשירי הראייה שדעואל לוסקי בונה ואת אופני הפעולה שלהם – בשימושיהם השונים, בסוגי התצלומים השונים שהם מייצרים ובמגוון האפשרויות שנפתח כאשר כופרים באמונה שהתצלום הפרספקטיבי-אנכי, הישיר, המוכר לנו, הוא משטר הראייה היחיד. 

מייל למדור: yayinzol@gmail.com