לא רק יין זול, 6.3.14. לטייל בעיר זרה בעיניים עצומות

יום חמישי. שמונה בבוקר. לו הייתי קוראת את “הניוקי של הסתיו או תשובה על כמה שאלות שנוגעות אלי” של ז‘ורז’ פרק ביום ראשון , חיי היו נראים כעת אחרת. שרירי הבטן היו מתארגנים חזקים וגמישים מול חומת הזמן. חוד הבהייה האל-זמנית בזריחות ושקיעות היה הופך לקהה ועגול, והשמועה הרחוקה בדבר הימים החולפים היתה שבה אלי מהנצח כעובדה פשוטה.

“מעבר לרחוב, שלוש יונים עומדות זמן רב על קצה הגג, ללא נוע. מעליהן, מימין, ארובה מעלה עשן; דרורים רועדים מקור יושבים לפתחה. למטה, ברחוב, רעש. יום שני. תשע בבוקר. אני כותב את הרשימה הזאת כבר שעתיים. הבטחתי למסור אותה לפני זמן רב מדי.
השאלה הראשונה שתעלה היא בוודאי זו: מדוע לחכות לרגע האחרון? השנייה: מדוע הכותרת הזאת, הפתיחה הזאת? השלישית: מדוע להתחיל בשאלות האלה?
מה קשה כל-כך? מדוע להתחיל במשחק מלים סתום, שיגרום רק לחלק קטן מידידי לחייך? מדוע להתחיל בתיאור אובייקטיבי, ניטרלי במידה מזויפת דיה כדי שיבינו שאם השכמתי לקום, הרי זה משום שאני מאחר מאוד ולא נעים לי לאחר; בעוד שברור לחלוטין שאני מאחר דווקא משום שלא נעים לי לכתוב את העמודים הבאים. לא נוח לי. השאלה הנכונה היא: מדוע לא נוח לי? מדוע לא נוח לי שלא נוח לי?”.

היפה בספרים וטקסטים, עיתונים וכתבי-עת הוא שיש סימוכין לכך שדברים נכתבו ונאמרו ובעצם אין באמת צורך או הכרח לכתוב דבר. ההזדהות עם הפסקה הפותחת והנחמה שבציטוט. הבנה מושלמת של מישהו אחר. כמו להיטמע בגוף של מישהו, ואולי אהבה. לרוץ בהתלהבות למיטה של ההורים בבוקר ולספר: “אבא, אמא, כתבתי סיפור!”, ומחשבות על היכולת לקיימות עצמית כחווה אוטרקית אורבנית מפויחת.

(הציטוט מתוך כתב-העת “המעורר”, בתרגום לנה שילוני, סתיו 1997)

***

הפגנה: “לא נותנות במה, אומרות ואומרים די לתרבות האונס“

היום תתקיים הפגנה מחוץ להאנגר 11, שמארח הופעה של אייל גולן. בקופות החדשות של היכל התרבות שמו של אייל גולן מתנוססות לעתים קרובות בכחול זוהר. תרבות ואונס, מה המשמעות שעולה מצירוף שתי המלים יחד?
פייסבוק

הפגנה: “לא נותנות במה, אומרות ואומרים די לתרבות האונס“
חמישי, 6.3.14, ב-20:30
מול האנגר 11
נמל תל-אביב

***

“תביאי לי נכד“, יעל בלבן, חיה רוקין

תערוכה זוגית ליעל בלבן וחיה רוקין, אם ובת אמניות שזהו המפגש הראשון שלהן בתערוכה משותפת. המפגש מבוסס על הומור והיסטוריה משפחתית, אירופה של מלחמת העולם השנייה, נדודים, פליטות והעלייה הציונית, הדת היהודית והאמנות כחלופה חילונית.

“אחת על השנייה”, יעל בלבן וחיה רוקין

“תביאי לי נכד”
חמישי, 6.3.14, ב-20:00
אוצרת: נטלי לוין
גלריית החדש-והרע
רח’ כיאט 1, חיפה, העיר התחתית

***

השקת ספרו של וילם פלוסר, “לקראת הפילוסופיה של הצילום”

ציטוט מגב הספר: “וילם פלוסר, 1920–1991, יליד צ’כיה, היה הוגה דעות בין-תחומי, אנטי-טריטוריאלי, שחקר את מדעי הטבע, הספרות, התרבות, ההיסטוריה, האמנות והתקשורת. כתיאורטיקן של התקשורת ממשיך פלוסר את וולטר בנימין ואת מרשל מקלוהן, תוך כדי התכתבות בו זמנית עם מחשבתו פרצת הדרך של ז’אן בודריאר. כפרשן אמנות נתפס היום כמי שקידם בכתיבתו את הבנת הווידיאו-ארט והמולטימדיה”.
הכניסה חינם. יש להזמין מקומות מראש באתר.

פלוסר.

“לקראת הפילוסופיה של הצילום”
חמישי, 6.3.14, ב-19:30
משתתפים: שלום שפילמן, אבי גנור, ד”ר חיים דעואל לוסקי, ד”ר מיכל גלייטמן, רונה כהן
מכון שפילמן לצילום
רח’ שוקן 27, קומה 3, תל-אביב

***

“משולש שיקאגו”

“משולש שיקאגו” היא יצירתה המונומנטלית של ג’ודי שיקאגו, “The Dinner Party”. שולחן גדול בצורת משולש שווה צלעות, ערוך ל-39 נשים היסטוריות ומיתולוגיות שהשפיעו על ההיסטוריה האנושית. שמה של כל אחת מהנשים רקום על גבי מפית, וצלחותיהן מעוטרות ומפוסלות כוואגינות מרהיבות. על אף קיתונות הביקורת, היצירה טיילה ברחבי העולם ופילסה דרך לאמנות פמיניסטית. כמחווה לשיקאגו, בתערוכה שנפתחת ביום האשה הבינלאומי במוזיאון חיפה משתתפות עשרות אמניות שיצרו עבודות שעוסקות בדמות של אשה שהן מעריכות – היסטורית, בדיונית, אנונימית או קרובת משפחה.

סיגלית לנדאו. wedding cream 2013

דגנית ברסט. אורלנדו.

“משולש שיקאגו”
שבת, 8.3.14, ב-20:00
משתתפות: חנאן אבו-חוסיין, נלי אגסי, מאיה אטון, סמדר אליאסף, אלימה, ביאנקה אשל-גרשוני, אניסה אשקר, יעל בלבן, רויטל בן-אשר-פרץ, הילה בן-ארי, ג’ניפר בר-לב, דגנית ברסט, דרורה דומיני, רותי הלביץ-כהן, רקפת וינר-עומר, אנה ים, מרים כבסה, מאיה כהן-לוי, אביטל כנעני, עפרי כנעני, יהודית לוין, סיגלית לנדאו, מיטל כהן-מירנבו, מנאל מחמיד, אורלי מיברג, תמרה מסל, קבוצת ניאו ברביזון, ורד נסים, מיכל נאמן, אפרת נתן, אורלי סבר, שרון פוליאקין, רונית פורת, אריאלה פלוטקין, גליה פסטרנק, רעות פרסטר, נעמה צבר, נועה צדקה, אנג’לה קליין, אפרת קליפ-שטיין, תמר רבן, אלונה רודה, פנינה רייכמן, טל שוחט, מיכל שמיר, רונית שני.
אוצרת: רותי דירקטור
מוזיאון חיפה
רח’ שבתאי לוי 26, חיפה

***

“Free To See”

היום נפתחת תערוכת גמר של קורס צילום שהתקיים ב-Communitiy Education Center, ארגון שהוקם על-ידי פעילים מקהילות מהגרי העבודה ומבקשי המקלט כמענה לצורך בחינוך והשכלה. התערוכה מסכמת עבודה מחצי השנה האחרונה של הסטודנטים. רבים מהתצלומים נוצרו במהלך הפגנות הפליטים בינואר השנה. התערוכה תהיה פתוחה במהלך סוף-השבוע, שבמהלכו יועברו סדנאות אמן שונות. כדאי להתעדכן דף הפייסבוק.

Younis Musa, ללא כותרת, 2014

Najib Sharfaadin Yacob, ללא כותרת, 2014

Mubarak Muhktar, ללא כותרת, 2014

“Free To See”
חמישי, 6.3.14, ב-19:30
משתתפים: Genoveva Manson, Mustafa Mohmed, Adam Shomo, Aklilu Tesfa, Najib Sharfaadin Yacob, Younis Musa, Hassan Mohammed Abdalla, Mubarak Mukhtar, Mutsinizi Jean Pierre, Cristina Militaru, Ahmed Muhamad, Ishag Hasan, Dawit Ogbazghi, Gloria Castillo, Jun Cornado, Esther Socalo, Emrlita Oliveros, Vivian Tenorio, Ging Colo, Jamal Khater, Yonas Fisshaye

אוצרות ומנחות הקורס: יעל פינקוס וליאת שחר
גלריה חנינא
רח’ י”ל פרץ 31, תל-אביב

***

רון עמיר, “ג’סר א-זרקא”

רון עמיר. מוזיאון חיפה

“ג’סר א-זרקא”
שבת, 8.3.14, ב-20:00
אוצר: גלעד מלצר
מוזיאון חיפה
רח’ שבתאי לוי 26, חיפה

***

נבחרי מלגת “בית המלאכה לצילום”, בוגרי 2013, “Show Room”

יעל גבריאלי. ללא כותרת 2011

דנה סטירלינג. ציפה 2013

“Show Room”
אוצרת: אתי שוורץ
אמנים משתתפים: יעל גבריאלי, אביה וייס, שירה חורש, סשה טמרין, אלדד מנוחין, דנה סטרלינג, ג’ני רפלסון, קובי תוראל

גלריה עינגא
רח’ בר-יוחאי 7, תל-אביב

***

אנדרה סראנו

אנדרה סראנו, הילד הרע והאגדה, שוהה בירושלים כאורח של בית-הספר מוסררה. במהלך שלושת השבועות שבהם שהה בישראל עבד עם הסטודנטים של בית-הספר ויצר עבודות חדשות הקשורות לעיר ולאנשיה. ביום שישי נפתחת “מיני-רטרוספקטיבה” שכוללת צילומי פולורויד מתוך חמש סדרות שונות.