דוד (דוכי) כהן

  • אקלקטיות חומרית

    אקלקטיות חומרית

    “אני מציע לקרוא את החזית הזאת כקריאת כיוון לשאר התערוכה, כמו פונה לקהל המוזיאון ואומרת צאו קצת מהחילוניות המודרנית שלכם ובואו ניכנס יחד, דרך הדלת המקושתת, אל תוך עולם לקטני, יהודי מאוד, כאוטי כמעט, צופן סודות”. דוד (דוכי) כהן על “שעון, שמש” של מעיין אליקים

  • שלושה צעדים ועוד קצת

    שלושה צעדים ועוד קצת

    “התעלומה שבן צבי תר אחרי פתרונה היא מיקומו של טבור הארץ: הוא מחפש את המנהרה שמעידה שהדבר שנמצא לפנינו נולד פעם, שיש לו התחלה וגם סוף. הטבור אינו רק מה שמעיד על ההתחלה, אלא גם המקום שמעיד שיש קשר בין פנים לחוץ, בין פני השטח לבין הגוף, בין העיר המשתנה תמידית ובין קווי העומק שלה: בין המבט מלמעלה ובין להיות בפנים”. ידידיה גזבר ודוד כהן על “טבור הארץ” של עמר בן צבי בגלריה 97

  • אבן השתייה של האמנות הישראלית

    אבן השתייה של האמנות הישראלית

    “ההצעה של שץ נדחתה. בית המקדש לא נבנה על ידי התלמידים של בצלאל והאמנות הישראלית הלכה וחיפשה לה (ועדיין מחפשת) מקורות אחרים לשאוב מהם השראה. אבל חזון בית המקדש המודחק של שץ ממשיך לפעפע מתחת לפני השטח”. דוד כהן על תערוכתו של פורת סלומון בבית שץ בירושלים

  • התחדשות בין קודש לחול

    התחדשות בין קודש לחול

    ״הקדושה שיכולה להופיע בחומר מאפשרת לנו להביט על כל חומר כפוטנציאל למשהו שייצא ממנו, אבל בעיקר להבין שהקידוש של החומר עשוי גם לרוקן אותו ולהשאיר אותו מת מבפנים, רק עצים ואבנים. אולי מאחורי הפרגוד אין שום דבר, אולי הפרגוד מסתיר רק חלון״. ידידיה גזבר על תערוכתו של דוד (דוכי) כהן

  • בין פנים לחוץ, בין חומר לחלל

    בין פנים לחוץ, בין חומר לחלל

    ״רובם הגדול של האמנים המשתתפים בתערוכה הם אמני מיצב ובתערוכה מוצגות חתיכות קטנות מתוך מרחבים גדולים וכוללים יותר. דבר זה מאפשר לנו לבחון את מקומו של מוזיאון ישראל כמוזיאון קנוני ואת הצלחתן של חתיכות מיצבים לתפקד כיצירות עצמאיות״. דוכי כהן על התערוכה ״אמות וספים – אלמנטים של אדריכלות מודרנית באמנות עכשווית״ במוזיאון ישראל

  • לקראת הדתה מתקנת

    לקראת הדתה מתקנת

    ״הפניה אל התיאולוגיה, גם כשהיא נעשית ע״י יוצרים דתיים לגמרי, אינה ביטוי לתשובה ואישור של מערכת ערכים מקובלת, אלא דווקא אמצעי לבירור והצגת שאלות לגביה״. יונתן אמיר על אמנות דתית בישראל כמחזירה בשאלה

  • הרצליה של פרטים

    הרצליה של פרטים

    “עברון משתמש בפרטי הבניין ההרצליאניים כחומרי עבודה לאוצרות שמארגנת את הלקסיקון העיצובי העירוני ומסרבת להותיר אותו במישור הדקורטיבי. התערוכה מזמינה מחקר מחודש, שייתן מקום של כבוד לפרטי המרחב, ולא רק לאלו שאיתנו כבר מאות שנים”. ביקור ב”רחוב בזל 54″, תערוכתו של אסף עברון במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • רקוויאם לדור האבן

    רקוויאם לדור האבן

    “דור האבן” מאפיין תקופה שבה החברה הישראלית התייחסה בחרדת קודש אל חלליה, וכפועל יוצא מכך גם אל האנדרטאות שבנתה לזכרם. כ-100 אנדרטאות נבנו בסגנון דור האבן, אבל הן מעולם לא זכו למחקר מקיף או להכרה בייחודן. בשנים האחרונות הן גם סובלות מטיפול ממסדי רשלני במיוחד

  • מאוּבן מודרני של חיי היומיום

    מאוּבן מודרני של חיי היומיום

    “הבד הטבול במלט, שעטף כיסא בעבר ועתה שוליו נשרכים על הרצפה, יוצר רושם, חזק ושברירי כאחד, שהכיסא מרחף; חזק משום חומר הבניין שלו, ושברירי בגלל הידיעה שה’כיסא’ הזה לא יוכל להחזיק כמעט שום משקל. כך מנכיחה העבודה את שבריריותו של החוזק ואת עליבותו של הכוח”. דוד כהן על תערוכתה של שרון פזנר, “חתום”, בגלריה זומר, תל-אביב

  • הבו לנו עוד אמנים משוררים

    הבו לנו עוד אמנים משוררים

    “הגעגוע נוכח מאוד, אך אינו משרה תחושת חוסר, אלא תחושת התכרבלות נעימה בזכרונות. עבודות הבד, שרובן משדרות רכות גדולה (התאפקתי ולא נגעתי), מתעתעות בצופה ומעמידות אותו מול השאלה, האם העבודות האלה הן אכן כסות מפני החורף הקר או שמא הן החורף עצמו?”. דוד (דוכי) כהן על תערוכתה של נדיה עדינה רוז בבית האמנים, ירושלים

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?